העונה הראשונה של הסדרה עוד הייתה סבירה, בעונה השנייה עוד אפשר היה לזהות מספר פרקים סבירים ואחד טוב במיוחד (הפרק שבו נטלי דורמר חזרה לגלם את הדמות של מוריארטי), הרי שמאותה נקודה הסדרה רק המשיכה במגמת הירידה הפכה לאיבוד שליטה והעונה החמישה המחישה את ההתרסקות שלה.
בעונה זו, עושה רושם שהפרקים הפכו למייאשים בכל קנה מידה. לא היה בה אפילו פרק אחד שהצופה יכול היה לומר בפה מלא: מדובר ביצירת מופת. עזבו יצירת מופת, אפילו קשה היה להצביע על פרק טוב אחד בכל עשרים וארבעה הפרקים של העונה. הצופה צופה בעונה זו ומבקש רק דבר אחד: שהיא תגיע לסיומה.
ראשית, הדינמיקה שבין הולמס ווטסון, אשר בעבר הייתה לא ברורה ודי גמישה, כאשר היא הוגדרה יותר מפעם אחת מחדש, נקבעה ופרט לסוף העונה, כאשר הולמס מוצג כחולה (אם כי הצופה לא מבין זאת עד לפרק האחרון של העונה), עושה רושם שהם עובדי בצורה אוטומטית. אם בספרים ווטסון היה הלב והמצפון של הולמס, עושה רושם שבעונה זו הלב נעלם לחלוטין ומה שיש במקום זה גוש קרח. לוסי לו, אשר מגלמת את דמותה של ווטסון תמיד "הואשמה" בקרירות, אבל בעונות קודמות עוד אפשר היה לזהות מעט חום שנבע מהדמות שלה, הרי שבעונה זו של הסדרה זה כבר לא קיים.
כמו כן, בשל העובדה שהתפתחה ביניהם דינמיקה של אוטומאטיזציה ביחסים, ובשל העובדה שהולמס כבר כמעט ולא מדהים את ווטסון (עובדה שגרמה להצלחה האדירה של הספרים) מאבד חלק ממה שהפך את הדמות של הולמס למה שהיא, אלמותית.
בכל עונה היה גם קשר כלשהו של הולמס לסיפור המרכזי של הסדרה. העונה הראשונה עסקה במוריארטי, האויבת-אהבה הגדולה של חייו, העונה השנייה עסקה במייקרופט, אחיו. חלק נכבד מהעונה השלישית עסק בקיטי, בת טיפוחיו ובעונה הרביעית היה זה אביו. בעונה החמישית, פרט לפרקים האחרונים בהם הוא מאבד שליטה בשל מחלה, הוא קשור בצורה משנית לסיפור המרכזי של העונה, סיפורו של שינוול (נלסון אליס) והניסיון שלו לחסל את הכנופיה שממנה נכנס לכלא, SBK. מכל הסיפורים המרכזיים של הסדרה זה היה גם הסיפור החלש והכי פחות מעניין שלה, למרות שמשחקו של נלסון היה טוב מאד.
מעבר לכך, חייבים לומר זאת שוב: 24 פרקים בעונה הם יותר מדי עבור הסדרה. אם בעונות קודמות עוד היו פרקים איכותיים שאולי היו גורמים לצופה לסלוח על שאר העונה, הרי שבעונה החמישית היו חייבים לקצץ את מספר הפרקים ל 16 אם לא פחות מכך. אולי בכך הסיפור המרכזי אותו רצו לקדם היה מקודם בצורה טובה יותר ולא היו צריכים לבזבז זמן מסך על פרקים כגון על סיפור החברה החולה של הקפטן, החברה של מרקוס שהגרוש שלה עושה לה חיים קשים עד שנרצח בעצמו, שלא לדבר על הפרקים שגם לא "נגעו" בדמויות המרכזיות.
ולסיום, שתי נקודות מעניינות. ראשית, בסוף העונה הולמס רואה בעיני רוחו דמות אשר אותה הוא מזכיר כדומה לאימו בשם מאי. את הדמות מגלמת השחקנית ג'ואנה כריסטי וכאשר צופים בה בסדרה קשה שלא להבחין בדימיון שלה לנטלי דורמר. יכול מאד להיות שבהפקה רצו להראות שקיימים קווים מקבילים בין שתי האהבות הגדולות של הולמס - אמו ומוריארטי, או שהוא התאהב במוריארטי בגלל שהיא הזכירה לו את אמו. קצת מגעיל אם תשאלו אותי, אבל כל אחד והפירושים שלו...
ואם כבר עסקנו באהבות של הולמס. בעונה השלישית הולמס מתאהב בפיונה וכאילו כלום לא קרה הוא זונח אותה לאחר מספר פרקים כמעט ללא הסבר, רק משום שהוא לא מדבר איתה על העבודה שלו. אם כבר הראו בעונה הקודמת שהוא התאהב בה, למה לא לנסות ולהציג אותו במערכת יחסים. הם כבר חרגו מכל מה שקשור לדמות שבספרים, מדוע לא בקודה זו, במיוחד מאחר ולא החזירו את מוריארטי אפילו לא לפרק אחד מאז העונה השנייה.
אז, לראות או לא לראות ?
לא לראות. הגיע הזמן להגיד די. אפילו בארה"ב הצופים כבר איבדו את הסבלנות ולמען האמת, חידושה לעונה שישית התקבל בהפתעה שהיא מצליחה בחו"ל ובשל כך מרוויחה לרשת סכום כסף נכבד. עשרים וארבעה פרקים שאף לא אחד גורם לצופה לרצות להמשיך לצפות בסדרה. פשוט בזבוז זמן אחד גדול...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה