יום שני, 7 באוקטובר 2013

ביקורת: By Any Means, עונהראשונה, פרקים 3-1: ערבוב של סדרות.

  


חשבתם פעם מה יקרה אם יקחו את המבנה של הסדרות Leverage ו"משימה בלתי אפשרית" ? מתברר שבברטניה חשבו לנסות זאת ולפני מספר שבועות עלתה העונה הראשונה של הסדרה. סדרה זו עוקבת אחרי יחידה סודית, אשר תפקידה להילחם למען אי הצדק של המערכת המשפטית, שלא יכולה להתמודד עם העוולות ואי ההגעה לאנשים שאחראיים לפשעים. כפי ששם הסדרה מצביע על כך, הם יעשו הכל בכדי להשיג את מטרתם.

סדרה זו מציגה מספר פנים מוכרים. וורן בראון מגלם את דמותו של ג'ק קווין, ראש היחידה, אשר חושב שהוא יודע הכל. וורן זכור בעיקר מתפקידו כג'סטין ריפלי בסדרה "לות'ר", כאשר בעונה השלישית דמותו גם נרצחה. הדמות הנשית ביחידה היא של שלי קון, אשר זכורה מהסדרות "טרה נובה" ומהעונה הראשונה של Strike Back. כיאה לכל דרמה שכזאת, יש גם מומחה מחשבים, אנדרו לי פוטס, שרבים מצופי סדרות המדע בידיוני זוכרים אותו מהסדרה Primeval, פוטס מגלם את דמותו של טום טום, גאון מחשבים שנתפס על העברת כספים לא חוקית והועבר ליחידה. אליוט נייט (צ'ארלי) מוכר מתפקידו בסדרה קצרת הימים "סינבאד", אשר בוטלה לאחר עונה אחת בלבד. נייט הוא שוטר, שעושה הסבה ליחידה לאחר שבפרק הראשון הוא מגלה שכך הוא יוכל להועיל יותר.

למרות שמדובר בפרצופים מוכרים, הרי שלא ניתן להצביע על שחקן אחד או שחקנית שהם כוכבים גדולים. כולם נחשבים בבריטניה כשחקנים מסוג ב (לאו דווקא בשל רמת המשחק שלהם) ועדיין לא עשו שם לעצמם. מצד אחד, עובדה זו לא תורמת לחשיפה של הסדרה, אך מצד שני גם גורמת לכך שכולם באותו מישור ואין כוכב אחד המרכז את תשומת הלב, עובדה שמסייעת לסיפור להיות הגורם המרכזי של הסדרה ולא השחקנים.

הדמיון ל"משימה בלתי אפשרית" הוא בכך, שהיחידה מקבלת את המשימות שלה מהלן בארלו (ג'ינה מקקי), אך מדובר ביחידה סודית, שבמידה והיא נתפסת לא יכירו בה והם יוענשו בכל חומרת הדין. הדמיון ל Leverage הוא במלחמה עבור המקופחים ולמען עשיית צדק נגד הפושעים, שחושבים שלא יצליחו להגיע אליהם. וכמו כן, בכל פרק, לקראת סופו מראים, כמו ב Leverage, כיצד עבדו על הפושע.

אם בגזרת הרעיון לא מדובר ברעיון מקורי, הרי שהתסריט של הסדרה דווקא קולח מאד. כיאה לסדרות הבריטיות, מדובר בתסריט מעניין, אשר משלב את הרמה ההומוריסטית הדרושה לסדרות מהסוג הנ"ל לעבודה הסיזיפית והרדיפה אחר החשודים. לא מדובר בתסריט האיכותי ביותר שנראה על המסך, אך הוא מעביר תחושה נעימה והצופה לא מרגיש שארבעים הדקות של הפרק הסתיימו.

שני דברים עובדים לרעתה של הסדרה. ראשית, בניגוד לסדרות בריטיות אחרות בהן עונה של שישה פרקים היא מובנת, בעיקר בכדי שהתסריט יהיה מרוכז ואיכותי יותר, הרי שבסדרה מהסוג הנ"ל עדיף היה לו היו נותנים לסדרה לרוץ לפחות לעשרה או לשלש עשרה פרקים, משום שאין בה (לפחות עד כה) סיפור מסגרת, אין בה סיפורים מורכבים, אלא בידור מהנה לצופה וסדרות מהסוג הנ"ל לא נחרטות במוחו של הצופה יתר על המידה במידה והוא לא זוכה לראות אותן על המסך. בשל העובדה שבבריטניה, בדרך כלל, במידה ומחדשים סדרה לעונה נוספת עוברת כשנה עד שעולה העונה השנייה, ובמקרה של הסדרה הנ"ל סביר להניח שהיא תשכח וגם אם תחודש, לא רבים יחזרו לצפות בה.

עובדה נוספת שמפריעה היא היעדר נוכחות נשית. ג'ינה מקקי מופיעה אולי במשך דקה וחצי במהלך כל פרק ועובדה זו משאירה רק את שלי קון כדמות הנשית בין שלשה גברים, כאשר לעיתים מצטרף גם ג'ון הנשו כסטן בונד. עובדה זו קצת צורמת על המסך, אבל מזכירה מאד את החבורה של "משימה בלתי אפשרית", שגם בה ניתן להצביע על אישה אחת בין חבורת גברים. היה רצוי להוסיף דמות נשית אחת נוספת. במיוחד לאחר שדמותו של צ'ארלי מצטרפת ליחידה רק בתום הפרק הראשון. כלומר, צרפו דמות גברית נוספת במקום נשית. מי יודע, אולי בהמשך תצטרף אישה נוספת.

אז, לראות או לא לראות ?

אפשר לראות. הצופים שאהבו את Leverage יאהבו את הסדרה הנ"ל, מדובר בסדרה דומה מאד גם ברוחה ולא רק במבנה. לכל הפחות, כדאי לנסות פרק אחד או שניים. לא הסדרה שתזכרו בעוד עשר שנים, ואולי גם לא שעתיים אחרי שהפרק יסתיים, אך היא תעביר לכם 40 דקות בכיף.

אין תגובות: