The Words – המילים - דניס קוויד מככב בסרט זה כסופר קליי האמונד, אשר מקריא שני פרקים מספרו בפני קהל (ובחלק האחרון מול סטודנטית נאה [אוליביה ויילד])ומספר את סיפורו של רורי ג'נסן (בראדלי קופר) ודורה ג'נסן (זו סאלדאנה). רורי הוא סופר מתחיל, אשר לא מצליח לפרסם את כתביו עד אשר הוא מוצא ספר שאדם זקן כתב (ג'רמי איירונס), מפרסם אותו כשלו ונוחל הצלחה עצומה. ואז האדם הזקן מגיע לפגוש אותו ומערער את עולמו, למרות שהוא לא מאיים עליו, אלא רק רוצה שיידע מה עומד מאחורי הסיפור.
בדרך כלל אני לא אוהב שיש כל כך הרבה מפורסמים באותו סרט, אולם בסרט זה תשומת הלב היא דווקא לסיפור ולא לשחקנים ובכך ההפקה הצליחה. התסריט זורם ולא נראה מאולץ, המשחק ללא פגם וגם הרעיון הכללי מעניין (סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור). הבעיה היא, שהסיפור נסגר בצורה קצת מעצבנת עם סוף לא ברור. הצופה מבין שהסרט הוא למעשה אוטביוגרפי של קליי, אך הסוף נשאר לא פתור, כאשר לא ברור מה קליי עומד לעשות, למרות שבסוף הסרט הוא נשאל: מה הוא רוצה ואז רואים את כיצד הוא רוצה לפתור את הנושא באמצעות הדמויות של רורי ודורה, אך בפועל, זה לא קורה, לא רואים אם הוא מתכוון לעשות משהו בנידון. ומכיוון, שנדיר מאד שלדרמות כאלה יש המשכים, סביר להניח שהצופה לא יידע.
אז, לראות או לא לראות ?
חובבי הדרמות יכולים לצפות בו, אך להיות מוכנים לקראת הסוף, שהוא לא באמת סוף. כל שאר הצופים, אשר מחפשים אקשן או גוון מעט קומי צריכים לדלג עליו. מדובר בסרט נוגע ללב וצריך להיות במצב רוח מסוים כדי לצפות בו, אך חובבי הדרמות ייהנו ממנו.
Trouble With The Curve – בחזרה למשחק - דרמה נוספת בה מככב קלינט איסווד (מי זוכר שהוא כיכב בסרטי אקשן בתחילת דרכו ?) והפעם הוא מגלם סקאוט עבור קבוצת בייסבול, אשר החוזה שלו עומד להסתיים ובמקביל הוא מתחיל לאבד את הראייה. הוא מקבל עזרה מבתו מיקי, עורכת דין לחוצה, אשר אמורה לשמש כעיניו לבחינת תלמיד תיכון, אך בסופו של דבר מוצאת את עצמה עם חיים חדשים בתחום המקצועי, האישי (כאשר היא מתחילה להכיר סקאוט אחר בשם ג'וני אותו מגלם ג'סטין טימברלייק) והבין אישי עם אביה.
מדובר ברעיון די מוכר עם תפניות די מוכרות ומבנה סיפור שרגילים לראות עבור סרטים מהסוג הזה, רעיון המסע שמביא להארה פנימית ולהכרה מה באמת חשוב בחיים. אבל, וזה אבל גדול, בהפקה שיחקו בגדול בכל הנוגע לליהוק. על קלינט איסטווד אין מה לדבר, הבן אדם גאון קולנועי לפני ומאחורי המצלמה, אך הליהוק היותר מעניין ומבריק היה של איימי אדאמס כמיקי וג'סטין טימברלייק כג'וני. מוזר שאדאמס לא הצליחה יותר בסרטיה, משום שיש לה הכל: כשרון, מראה והדבר הכי חשוב בתעשייה: אוהבים לראות אותה על המסך. טימברלייק מוכיח בסרט הזה שהוא התבגר מאד ושהוא מסוגל לגלם תפקידים דרמטיים בצורה מוצלחת.
אז, לראות או לא לראות ?
יכול להיות שאני מתרכך לאט לאט, אך התשובה שלי היא: לראות, ובעיקר בגלל השחקנים, משום שאת הרעיון הכללי והתסריט די מכירים מסרטים דומים שכבר הציפו את המסכים.
Premium Rush – שליחות עירונית - ג'וזף גורדון לויט, אשר חווה פריחה מחודשת בשנים האחרונות, מככב בסרט האקשן שלא נח לרגע. ג'וזף מגלם את דמותו של ויילי, שליח על אופניים ללא מעצורים, שמקבל על עצמו למסור מעטפה מידידתו בשם נימה. מה שהוא לא יודע זה ששוטר במשטרת ניו יורק רוצה לעצור אותו מכיוון שהמעטפה שבידו מכילה שובר שווה לכסף אמיתי. השוטר יעשה ככל שבידו בכדי להשיג את המעטפה. בתחילה ויילי נרתע מהמרדף, אך כאשר הוא מבין שהשובר יביא לכך שבנה של ידידתו יגיע לארה"ב הוא עושה הכל בכדי לגרום לכך לקרות.
הסרט מזכיר מאד את סרטי שנות התשעים ובמיוחד את הסרט "ספיד" (אך הוא פחות איכותי ממנו בהרבה) בכך שהוא לא נח לרגע במשך שעה ועשרים וחמש דקות. הבעיה היא, שמלבד בני הנוער קשה לי לראות צופים שיבואו לראות סרטים מהסוג הזה. אין בו יותר מדי תחכום, העלילה די פשוטה וגם אותה מסבכים בקטעי פלשבק מדי פעם, אשר מסבירים כיצד הדמויות מגיעים לאותה נקודה בזמן (הסרט מתחיל כאשר ויילי מתרסק על הכביש).
אז, לראות או לא לראות ?
בני הנוער שאוהבים סרטים מהסוג הזה יכולים לצפות. צופים המחפשים עלילה או קצת תחכום צריכים לדלג עליו, לא יקרה כלום, הם לא יפסידו.
בדרך כלל אני לא אוהב שיש כל כך הרבה מפורסמים באותו סרט, אולם בסרט זה תשומת הלב היא דווקא לסיפור ולא לשחקנים ובכך ההפקה הצליחה. התסריט זורם ולא נראה מאולץ, המשחק ללא פגם וגם הרעיון הכללי מעניין (סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור). הבעיה היא, שהסיפור נסגר בצורה קצת מעצבנת עם סוף לא ברור. הצופה מבין שהסרט הוא למעשה אוטביוגרפי של קליי, אך הסוף נשאר לא פתור, כאשר לא ברור מה קליי עומד לעשות, למרות שבסוף הסרט הוא נשאל: מה הוא רוצה ואז רואים את כיצד הוא רוצה לפתור את הנושא באמצעות הדמויות של רורי ודורה, אך בפועל, זה לא קורה, לא רואים אם הוא מתכוון לעשות משהו בנידון. ומכיוון, שנדיר מאד שלדרמות כאלה יש המשכים, סביר להניח שהצופה לא יידע.
אז, לראות או לא לראות ?
חובבי הדרמות יכולים לצפות בו, אך להיות מוכנים לקראת הסוף, שהוא לא באמת סוף. כל שאר הצופים, אשר מחפשים אקשן או גוון מעט קומי צריכים לדלג עליו. מדובר בסרט נוגע ללב וצריך להיות במצב רוח מסוים כדי לצפות בו, אך חובבי הדרמות ייהנו ממנו.
Trouble With The Curve – בחזרה למשחק - דרמה נוספת בה מככב קלינט איסווד (מי זוכר שהוא כיכב בסרטי אקשן בתחילת דרכו ?) והפעם הוא מגלם סקאוט עבור קבוצת בייסבול, אשר החוזה שלו עומד להסתיים ובמקביל הוא מתחיל לאבד את הראייה. הוא מקבל עזרה מבתו מיקי, עורכת דין לחוצה, אשר אמורה לשמש כעיניו לבחינת תלמיד תיכון, אך בסופו של דבר מוצאת את עצמה עם חיים חדשים בתחום המקצועי, האישי (כאשר היא מתחילה להכיר סקאוט אחר בשם ג'וני אותו מגלם ג'סטין טימברלייק) והבין אישי עם אביה.
מדובר ברעיון די מוכר עם תפניות די מוכרות ומבנה סיפור שרגילים לראות עבור סרטים מהסוג הזה, רעיון המסע שמביא להארה פנימית ולהכרה מה באמת חשוב בחיים. אבל, וזה אבל גדול, בהפקה שיחקו בגדול בכל הנוגע לליהוק. על קלינט איסטווד אין מה לדבר, הבן אדם גאון קולנועי לפני ומאחורי המצלמה, אך הליהוק היותר מעניין ומבריק היה של איימי אדאמס כמיקי וג'סטין טימברלייק כג'וני. מוזר שאדאמס לא הצליחה יותר בסרטיה, משום שיש לה הכל: כשרון, מראה והדבר הכי חשוב בתעשייה: אוהבים לראות אותה על המסך. טימברלייק מוכיח בסרט הזה שהוא התבגר מאד ושהוא מסוגל לגלם תפקידים דרמטיים בצורה מוצלחת.
אז, לראות או לא לראות ?
יכול להיות שאני מתרכך לאט לאט, אך התשובה שלי היא: לראות, ובעיקר בגלל השחקנים, משום שאת הרעיון הכללי והתסריט די מכירים מסרטים דומים שכבר הציפו את המסכים.
Premium Rush – שליחות עירונית - ג'וזף גורדון לויט, אשר חווה פריחה מחודשת בשנים האחרונות, מככב בסרט האקשן שלא נח לרגע. ג'וזף מגלם את דמותו של ויילי, שליח על אופניים ללא מעצורים, שמקבל על עצמו למסור מעטפה מידידתו בשם נימה. מה שהוא לא יודע זה ששוטר במשטרת ניו יורק רוצה לעצור אותו מכיוון שהמעטפה שבידו מכילה שובר שווה לכסף אמיתי. השוטר יעשה ככל שבידו בכדי להשיג את המעטפה. בתחילה ויילי נרתע מהמרדף, אך כאשר הוא מבין שהשובר יביא לכך שבנה של ידידתו יגיע לארה"ב הוא עושה הכל בכדי לגרום לכך לקרות.
הסרט מזכיר מאד את סרטי שנות התשעים ובמיוחד את הסרט "ספיד" (אך הוא פחות איכותי ממנו בהרבה) בכך שהוא לא נח לרגע במשך שעה ועשרים וחמש דקות. הבעיה היא, שמלבד בני הנוער קשה לי לראות צופים שיבואו לראות סרטים מהסוג הזה. אין בו יותר מדי תחכום, העלילה די פשוטה וגם אותה מסבכים בקטעי פלשבק מדי פעם, אשר מסבירים כיצד הדמויות מגיעים לאותה נקודה בזמן (הסרט מתחיל כאשר ויילי מתרסק על הכביש).
אז, לראות או לא לראות ?
בני הנוער שאוהבים סרטים מהסוג הזה יכולים לצפות. צופים המחפשים עלילה או קצת תחכום צריכים לדלג עליו, לא יקרה כלום, הם לא יפסידו.
2 תגובות:
מה אתה יכול לספר על הסדרה We Are Men?
ראית את הסרט the internship? אם כן מה דעתך?
הוסף רשומת תגובה