שלב סיכום עונה: Person Of Interest, עונה ראשונה: חצי-חצי.

למי שלא שמע, למי שלא מכיר, הסדרה עוסקת בג'ון, חייל לשעבר, אשר עבד עבור ה C.I.A למשימות מיוחדות (כולל התנקשויות), ולאחר שהחברה שלו לשעבר נרצחת על ידי בעלה, ולאחר שבסוכנות בה עבד ניסו לרצוח אותו הוא מרגיש אבוד. לתמונה נכנס הרולד פינץ', גאון מחשבים, אשר בנה מכונה, שעוקבת אחר כל האנשים דרך כל מכשיר אלקטרוני שהוא. הממשלה מתפעלת את המכונה, אולם היא גם מוציאה מספר ביטוח לאומי של אנשים שלא רלוונטים עבור הממשלה, אנשים רגילים שחייהם בסכנה או שהם עומדים לסכן חיים של אחרים. ג'ון ופינץ' עובדים ביחד בכדי לסכל את הבעיות הללו משום שהממשלה לא מוכנה לעשות דבר.

את העונה הראשונה של הסדרה ניתן לחלק לשני חלקים. החלק הראשון, בו ניתן למנות את עשרת הפרקים הראשונים של הסדרה, הינו חלש מאד. כל פרק כמעט עומד בפני עצמו, אין סיפור מרכזי ברור והעלילות ברובם ידועות ומשעממות.

בחצי השני של העונה המצב משתנה כמעט לחלוטין ולשם שינוי, האחראית לכך היא הרשת המשדרת, רשת CBS. כאשר הסדרה יצאה לחופשת החגים, ברשת חשבו, כיצד ניתן לשפר את הסדרה. ההחלטה שהם קיבלו ביחד עם ההפקה הייתה: הצורך להביא את הדמות של הבלשית קרטר, אשר עד אותה נקודה צדה את ג'ון, לעבור לצידם ולהיות חלק מהקבוצה. זו אחת הסיבות שהסדרה החלה לקבל ציוויון אחר והמשחק בינה לבין ג'ון ופינץ השתדרג, ומצד שני העובדה שהבלש פוסקו, אשר עבד גם הוא עם ג'ון והעמיד פנים שהוא שוטר מושחת, עבד לצד קרטר מבלי שהשניים ידעו על כך עד לפרק האחרון של העונה יצרו דינמיקה נהדרת והעלו את הרמה.

סיבה שנייה לעלייה ברמה הייתה שבחלק השני פתאם קיבלנו מספר סיפורי מסגרת. ראשית, הסיפור של אליאס, בן של בוס של מאפיה, שאת הדמות שלו ראינו בחלק הראשון של העונה אך בחצי השני היא מקבלת נפח גדול יותר, ועתה רוצה להשתלט על כל העולם התחתון ולחסל את כל הבוסים של האפיה בעיר. הסיפור של אשת המחשבים שג'ון ופינץ' לא מצליחים לתפוס ובפרק האחרון של העונה עובדה זו מתנקמת בהם. הדמות של זואי מורגן (פייג' טורקו), האישה שיש לה עיניים ואוזניים בכל מקום ולאחר שג'ון מסייע לה היא נאותה לעזור לו במספר מקרים אחרים ורואים שבין השניים יש מתח מיני. הניסיון של ג'ון ללמוד אודות פינץ' מבלי שיידע. וכמובן, התבהרות הסיפור של מה שקרה לחברה לשעבר של ג'ון.

מבחינת מבנה הסדרה, רואים שמדובר בסדרה של רשת CBS. המבנה שלה די ברור, יש סיפורי מסגרת (בחלק השני של העונה) קטנים, אך לא סיפור גדול מאד, דמויות חיוביות מול דמויות שליליות מובהקות כגיבורים הראשיים, תסריט די ברור מבחינת המבנה שלו. כך הרשת מצליחה בשנים האחרונות לייצב לה לוח שידורים, למרות שבעונה האחרונה הלוח קצת התערער מבחינת נתוני הרייטינג.

נקודה שמעצבנת מאד לאורך כל העונה היא שג'ים קאביזל, אשר מגלם את דמותו של ג'ון ריס, עושה זאת כל הזמן בלחישה. נכון, בוודאי בהפקה רצו להראות שהדמות בשליטה כל הזמן, אבל לאחר חמישה או שישה פרקים עובדה זו הופכת למעצבנת עבור הצופה. כמה פעמים אפשר לשמוע את אותה דמות לוחשת ? מלבד עובדה זו ג'ים עשה עבודה טובה מאד.

ואם כבר מדברים על ליהוק. בהפקה פגעו בול בליהוק של מייקל אמרסון כהארולד, העשיר האקצנטרי, המוזר והצולע. אולם נראה שמייקל מתחיל לגלם דמויות די דומות לאחר שבסדרה Lost הוא גילם את דמותו של בן.

את רשימת השחקנים הראשיים משלימים טארגי פי הנסון בתור הבלשית קרטר ווקווין צ'אפמן כבלש ליונל פוסקו. מי שדווקא תפסו את העין הן הנשים שהגיעו בתפקידי אורחות: פייג' טורקו כזואי ואיימי אקר בזהות הבדויה שלה כקרוליין טורינג, כולי תקווה שהשתיים יופיעו כמה שיותר, במיוחד אמורים הדברים לגבי אקר, שלאחר הצלחה בסדרה Angel וקצת בסדרה Dollhouse ראו אותה בעיקר כשחקנית אורחת במספר סדרות וחבל, מדובר בשחקנית מוכשרת ויפה שיכולה לשחק מגוון תפקידים, גם בצד של הטובים (Once Upon A Time לדוגמא) וגם בצד של הרעים כפי שהיא עושה בסדרה הזאת ובצורה נהדרת.

אז, לראות או לא לראות ?
לראות. מי שמוכן לנסות לצלוח את עשרת הפרקים הראשונים בכדי להגיע אל החלק השני והאיכותי יהנה מכך. אני יודע שכך זה קרה במקרה שלי. כולי תקווה שהעונה השנייה תמשיך באותו הקצב של החצי השני של העונה הראשונה ולא תדמה לחלק הראשון שלה. נחכה ונראה.