שלב סיכום עונה: גאליס, עונה ראשונה: של מי השטויות האלה בכלל ?

לפני קצת יותר משנה פירסמתי את סיכום העונה של הסדרה "החולמים" ובו טענתי שהסדרה מושפעת מדי מסרטי הארי פוטר. כאילו רצה הגורל, והספין אוף של הסדרה, "גאליס", המחיש עבורי עד כמה צדקתי. רק אציין את העובדה, שהשימוש המיותר במונח "המיועד" בכדי לאפיין את יונתן כמי שצריך למצוא את "לוחות הגורל" של המלך סרגון מלפני יותר משלשת אלפי שנה, הינו בדיוק המקבילה להארי פוטר כ The Chosen One. הבעיה הגדולה היא, שבאנגלית השימוש נשמע נכון, אך כאשר מתרגמים זאת לעברית הוא נשמע מאולץ ובעיקר מזויף.

אבל זו לא הבעיה היחידה של הסדרה. הבעיה המרכזית שלה היא הטקסט הילדותי מאד שלה. אני יודע שאני נשמע כמו תקליט שבור, אבל בעוד ש"השמיניה" כוונה אמנם לבני הנוער, אך גם צופים המעט יותר מבוגרים יכלו לצפות בה בהנאה, וכך גם בעונה הראשונה של ה"אי", הרי שבמקרה של "גאליס", הסדרה מיועדת לבני 14-10 בלבד. צופים מעל הגילאים הללו חייבים (וכנראה הבינו) שמדובר ברמה ירודה מאד של תסריט.

אני לא יודע איך יצרו מוצר כל כך פלסטי ועלוב. לי, בתור מי שצפה במספר סדרות, הייתה בעיה לצפות בהשתשלות עניינים כל כך גרועה. אני לא תסריטאי, אבל אני יודע שכך לא בונים עלילה. ראשית, אם רוצים לבנות משולש אהבים כמו שעשו לדני-יונתן-נינה, צריך לעשות זאת בצורה הרבה יותר הדרגתית, לא להתנהג כמו טלנובלה ילדותית ולשבור את מערכת היחסים של יונתן כל כך מהר, לזרוק אותו ישר לזרועות נינה ובסוף עוד לגרום לנינה לוותר עליו בכל כך קלות לדני, למרות שהיא מגלה שהוא אחיה החורג. לפי דעתי, בהפקה היו חייבים להגיע עם רעיון אחד, או שדני ויונתן מגיעים למחנה כאשר הם ביחד ולקראת סוף העונה הם נפרדים ומשאירים את הדלת פתוחה עבור יונתן ונינה, או שדני ויונתן מגיעים למחנה כאשר הם לא ביחד (קצת מאולץ מבחינה קריאטיבית אבל אפשרי) ואז מוצאים את הדרך אחד אל זרועות השני, כאשר באמצע יונתן עובר מערכת יחסים עם נינה. בסוף החליטו על פשרה, דני ויונתן יגיעו כחברים, יפרדו, יונתן יעבור מערכת יחסים עם נינה, דני חוזרת לזמן מוגבל לתום (החבר שלה בזמן שהייתה בסדרה "החולמים" לפני שהפכה לחברה של יונתן) ואז בסצינה האחרונה נקבל נשיקה בין דני ויונתן על רקע השקיעה. כך לא כותבים סיפור. התסריטאים הלכו על הדרך הקלה, אבל הלא נכונה.

ואם כבר מדברים על משולש אהבים. הסיפור שיצרו בין רונה-דורי-יולי היה כל כך מעליב. במשך כל כך הרבה פרקים יולי מצטיירת כילדה הרעה והאנוכית ואז, פרק או שניים לפני הסוף היא מגלה שטעתה בגלל שרונה מוכיחה לה שהיא מעדיפה לא לגרום לאחרים סבל גם במחיר אישי ? אז נכון, כמעט מהפרק הראשון טיפטפו בהפקה את זה שרונה ודורי אמורים להיות ביחד, אבל יש דרך לעשות זאת. צריך להראות שעל יולי עובר תהליך ולא לעשות זאת בבת אחת. זה נראה לא אמין. איך בהפקה פתרו את זה ? הם הראו שברגע אחד יולי מרגישה סחרחורת, וזו אמורה להדגיש את השינוי שהדמות עוברת באותם רגעים. שוב, הבחירה הייתה בדרך הקלה ובעיקר הלא נכונה.

ואם כבר מדברים על סוף העונה. מה זה היה צריך להיות ? נמאס כבר שבסוף כל עונה של סדרת נוער הכל בא על מקומו בשלום. במשך עונה שלמה סיימון מחפש אחר "לוחות הגורל" ועושה הכל בכדי להשיג אותם, כולל לחטוף את הבת שלו ולאיים על הנכדה שלו. ואז, כאשר הוא רואה את "לוחות הגורל" הוא מחליט שנינה, הנכדה שלו, היא הדבר שבאמת חשוב. לקח לו כל הסדרה להבין זאת והוא עושה זאת בשתי דקות ? זה אמור להיות אמין ? המילים שהשתמשו בהם לאחר שהוא מציל את נינה ונפגע בעצמו היו כל כך טיפשיות שהרגשתי שמעליבים אותי.

אבל לא מדובר רק בסיימון. בפרק האחרון, שרון מחליטה סוף סוף להיעתר לחיזוריו של ליאם, יולי מכריזה שאולי לה ולאדם יש עתיד ביחד, בנימין מתגלה לאחר שנחשב כמת, אבל מתברר שחזר להיות ילד בן 8, דני ויונתן שוב ביחד, יונתן מתאחד עם ארי, אבא שלו, אשר מקבל את הזיכרון שלו בחזרה ועמו את הזהות שלו. והכל בפרק אחד. זה אבסורד. כל מי שכתב סיפור אחד בחייו יודע שחייבים לסגור נושאים לאט לאט ובפרק האחרון לסגור נושא אחד בלבד, בדרך כלל את הנושא הראשי. רצו לסגור את כל הנושאים הנ"ל ? בסדר, אני מבין, אבל לפרק האחרון היו חייבים להגיע כאשר רק סיפור "לוחות הגורל" או סיפור מערכת היחסים שבין דני-יונתן-נינה נשאר בלתי פתור וכאשר שאר סיפורי המשנה פתורים. זה לא קרה.

הצופים שצפו בסדרה ביותר מפרק אחד ליום (במרתונים) בוודאי הרגישו לאות גדולה. ב"שמיניה" וגם ב"אי" היה את מרכיב ההתמכרות, אבל במקרה של "גאליס", צר לי לומר זאת אבל הסדרה הייתה יותר מעייפת ממכרת. לי נראה שהתסריטאי ראה סרטי נעורים אמריקאיים שמעורבים בהם מחנות נוער וניסה להעתיק. אבל, במידה וכבר החליטו לעשות זאת היו חייבים לעשות זאת עד הסוף. אם החליטו שיש 2 קבוצות במחנה, אי אפשר להראות רק קבוצה אחת, במיוחד אם שתי הקבוצות נמצאות בתחרות, אותה אנחנו רואים במהלך העונה. חלק מהדמויות אמורות להיות בקבוצה השנייה. אני מניח שהרעיון היה שהם מתגבשים ליחידה אחת, אבל הם משיגים אפקט גדול יותר אם היה מדובר בשתי יחידות המתחברות ליחידה אחת ומגובשת.

בכל הנוגע לקאסט, מלבד תובל שפיר (יונתן) ורועי ניק (תום), אשר התבססו גם בסדרה הזו בבינוניות, אליאנה תדהר (דני), אשר ממשיכה לעשות עבודה טובה, ודניאל מורשת (ליעם), שדווקא עשה קפיצת מדרגה בפרויקט הזה לעומת פרויקטים קודמים שלו ("האי", "החולמים"), מי שצדו את העין הן בעיקר ליאור כהן בתור נינה, אשר עשתה עבודה נהדרת ותמר עמית יוסף בתור שרון, החברה הטובה ביותר של יולי, אשר עוברת לצידה של רונה, אחותה החורגת, ומגלה אהבה חדשה לאחר שבתחילת העונה היא נמצאת ברומן עם מדריך שחושב יותר על עצמו מאשר על הזוגיות שלהם, ובסופו של דבר היא הופכת לחברתו של ליעם. מצד שני, הפתיעה לרעה מור פולנוהר (רונה), שהמרחק בינה ובין משחק הוא המרחק שבין שמיים וארץ. לא ברור לי כיצד ליהקו אותה לסדרה, מלבד העובדה שהיא מזכירה מעט (אבל רק מעט) את דניאלה וירצר, אבל בניגוד לדניאלה היא לא יודעת לשחק (וגם הרבה פחות יפה ממנה). היה לי קשה מאד לצפות בסצינות בהן היא הייתה מעורבת. כן, עד כדי כך. היא לא יודעת להעביר שום רגש וזה בלט.

האם ניתן למצוא אלמנטים חיוביים בסדרה ?

מעט. ראשית, שיר הפתיחה שלו. אביהו שבת עשה עבודה נהדרת. צריך לזכור, שהנעימה נשמעת בכל פרק, כך שצריך לשמוע אותה 60 פעמים לפחות במהלך העונה (הדמות של רונה שרה אותה כשיר שלה במהלך העונה כך שהשיר נשמע שוב מספר פעמים בביצוע שונה) וגם בפעם האחרונה לא נמאס לשמוע אותו. השיר קליט מאד.

כמו כן, ניכר היה, שבניגוד לסדרות קודמות, שמו דגש גדול יותר על הומור וכמעט בכל פרק היה חלק שהוקדש להומור ונועד להצחיק את הצופה. הבעיה ? ההומור היה מעט ילדותי ולא כוון לצופים מעט יותר מבוגרים. בכך הנציחה הסדרה, את העובדה שהיא מכוונת לציבור צעיר יותר.

בהקשר של ההומור, מי שראוי להזכירו הוא עודד פז, אשר גילם את דמותו של דורון, הסוכן של יולי ולאחר מכן של רונה. עודד המשיך את סוג ההומור הפיזי והילדותי שאפיין אותו ב"פיג'אמות". וגם המשחק שלו כוון לצופים צעירים יותר. לעיתים הוא הצחיק, אבל הבעיה היא, שזה קרה לעיתים רחוקות.

לסיום, רציתי רק לציין, שמאד לא אהבתי את מה שעשו לדמות של הוגו (נווה צור). נווה הוא איש כבד גוף והשתמשו בו, גם אם זה לא נאמר בפה מלא, כאפקט הקומי של הסדרה. זה קצת מעליב, שבחרו דווקא בנער השמן בכדי לעשות זאת. התסריטאים פתרו את אי הנעימות בכך שטענו שלהוגו יש לב טהור ואף הצמידו לו חברה בשם עדי (מאיה קורן). ועדיין, הוא שימש כאפקט הקומי של הסדרה. אם זה מגיע מהדמות של ליאם (וזה הגיע) זה נראה אחרת וגם בנקודה הזאת, בהפקה הלכו על הדרך הקלה, אבל הלא נכונה.

אז, לראות או לא לראות ?
אם אתם ילדים בגילאי 14-10 אולי תאהבו את המוצר, כל השאר יחשבו שהוא לא איכותי, ילדותי, כתוב בצורה גרועה והסיפור לא בנוי בצורה טובה. אותם צופים יזנחו מהר מאד את הצפייה בסדרה. אז, בני כמה אתם ?