יום שני, 16 ביולי 2012

שלב סיכום עונה: Sherlock, עונה שנייה: 2 יצירות מופת ואחת פחות.


בעוד כחודשיים תעלה לאוויר הסדרה החדשה Elementary ברשת CBS. מדובר בגרסה האמריקאית לעיבודים המודרניים של סיפורי שרלוק הולמס. בשלב זה, לפני שהסדרה הנ"ל עולה לאוויר, הגיע הזמן לבחון את העונה השנייה של הגרסה הבריטית המשובחת ולראות, האם להמתנה הגדולה שבין העונה הראשונה לשנייה (16 חודשים) הייתה השפעה על איכותה, לאחר ההצלחה הגדולה של העונה הראשונה. בסיכום זה אתייחס לכל אחד מהפרקים בנפרד ואח"כ אקדיש כמה מילים בראייה כוללת על העונה כולה.

פרק 1 – אחד מהסיפורים יוצאי הדופן מתוך 60 הסיפורים שארתור קונאן דויל כתב על שרלוק הולמס (56 סיפורים קצרים ו 4 ספרים) היה הסיפור "שערורייה בבוהמיה", בין היתר משום שלראשונה נרמזת אישה בהקשר של הולמס. לאנשים שאולי לא קראו את סיפורי שרלוק הולמס אזכיר כי הדמות של איירין מוזכרת (אך לא פעילה) בעוד שני סיפורים. האלמנט הברור שנובע מהצורה שבה קונאן דויל מתאר את מערכת היחסים שבין אדלר להולמס הוא בעיקר של הערצה. בפרק הנ"ל, שהוא למעשה סרט טלוויזיה, A Scandal in Belgravia, אשר מבוסס על הסיפור "שערוריה בבוהמיה", עשו המפיקים צעד, שקצת בוגד בצורה שבה הולמס מוצג בספרים. נכון, בפרק הולמס מוצג כמעריך את החוכמה של אדלר, אך למרות שלא אומרים זאת בפה מלא הרי שיוצרי הסדרה לקחו את הרעיון צעד אחד קדימה והראו שהולמס מגיב אליה בצורה רגשית, שלא לומר מתאהב בה עד כדי כך שהוא מציל אותה ממוות. לפי דעתי, היה דווקא עדיף לו היו משאירים את דמותו של הולמס ללא ההקשר הרגשי, משום שבלקיחת הצעד הנוסף בסרט הם מפחיתים מכוחו והופכים אותו לאנושי כאחד האדם. הדרך היחידה שבה השינוי יכול להתקבל כמובן הוא לו רצו לקחת את הדמות של הולמס לכיוון אחר לחלוטין ולהעניק לו אישה לצידו, בין אם זו תהיה איירין אדלר (כפי שהסרטים בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור הראו) או מולי הופר, אשר עובדת בחדר המתים ומאוהבת בו. מעניין יהיה לעקוב אחר הסדרה ולגלות אם הם מתכוונים לעשות זאת.

פרק 2 – "כלבם של בני בסקרוויל" נחשב אולי לסיפור הטוב ביותר מבין סיפורי "שרלוק הולמס", הספר נחשב גם היום לאחד מפנינות הספרות הגדולות ביותר של העם הבריטי. ההתרשמות מהספר כל כך גדולה עד שנפוצו שמועות שארתור קונאן דויל רצח את האדם שהעניק לו את הרעיון לספר ולקח לעצמו את הקרדיט. מדוע ההקדמה ? משום שציינתי במספר ביקורות, שיש יצירות תרבות שאסור לגעת בהם, אלא אם החידוש עולה על המקור. במקרה הנ"ל, החידוש לא מתקרב לעוצמה של הסיפור המקורי. מדובר בסיפור נחמד בו הרוצח משתמש בסמי הזיה בכדי להחדיר את הרעיון של הכלב המפורסם על מנת להשתיק ילד שראה אותו רוצח את אבא שלו. אבל עד כמה שהסיפור היה נחמד לצפייה הוא לא התעלה לרמה גבוהה, במיוחד לאור הפרקים הקודמים בסדרה.

לפי דעתי, אסור היה לגעת בסיפור הנ"ל של "שרלוק הולמס" מסיבה נוספת, שאולי חלק מהצופים (בוודאי הצעירים יותר) לא מודעים אליה. במקור, הסיפור נכתב (1901) לאחר שקונאן דויל כבר "הרג" את הדמות של הולמס בסיפור "הבעיה הסופית" (1893), אך קונאן דויל ציין שאירועי הסיפור קודמים למותו של הולמס. כפי שאני רואה את הדברים, עד כמה שמדובר ביצירת מופת, הרי שהסיפור הוא נטע זר וקצת סוטה מהדרך ובתור סדרה שהעונה השנייה שלה עוסקת במאבק של הולמס במוריארטי, מאבק שמוביל ל"מותו" בפרק האחרון, היה עדיף לו היו בוחרים בסיפור אחר שיכלו לקשרו למוריארטי, כפי שעשו בפרק הראשון של העונה. רואים זאת גם במהלך הפרק, שיש התנתקות כמעט טוטאלית (מלבד חצי דקה לקראת סוף הפרק) מהתמה המרכזית של העונה.

מעניין לציין, שזו השנה השנייה ברציפות שהפרק השני בסדרה הוא הפרק החלש של העונה. ולאחר שצפיתי בראיון עם סטיבן מופאט, אחד מיוצרי הסדרה, ובו הוא מציין שהם יודעים איך הם (בהפקה) רוצים להעביר את העונה השלישית עם התחלה, אמצע וסוף מוגדרים, חייבים לציין שזה בהחלט לא מה שקרה בעונה השנייה. אולי מדובר בהפקת לקחים. כולי תקווה שכך הם פני הדברים ולא מדובר ב"מתק שפתיים".

פרק 3 - "המפלים של רייכנבאך" – אם "כלבם של בני בסקרוויל" נחשב לסיפור האיכותי ביותר מבין סיפורי "שרלוק הולמס" אזי סיפור "הבעיה הסופית", שהפרק הנ"ל מבוסס עליו, נחשב לאחד מהמוכרים ביותר שלו. הפרק שבו הולמס נהרג. לפי דעתי, בהפקת הסדרה טעו בכך שניצלו כבר בשלב הנוכחי את הסיפור הנ"ל, זאת במידה והם מעוניינים להמשיך לשדר עונות רבות של הסדרה, משום שהסיפור הנ"ל נחשב לסיפור ה 24 מתוך ה 60 שנכתבו על ידי ארתור קונאן דויל על שרלוק הולמס. כלומר, על פי הספירה הנ"ל בהפקה כבר הגיעו לחצי הסיפור ואנחנו נמצאים רק בתום העונה השנייה.

צריך לציין, שבספרות המקורית, מוריארטי הופיע לראשונה רק בסיפור הנ"ל וזאת מאחר וקונאן דויל קינא בפרסום האדיר שדמותו של הולמס קיבלה בתחילת שנות התשעים של המאה ה 19, ואז גמלה בליבו של קונאן דויל ההחלטה להורגו. ולכן, בהפקה לא היו מוכרחים למהר ולהגיע אל הסיפור הנ"ל כל כך מהר. יכלו למתוח זאת לפחות עונה אחת או שתיים אם לא יותר מכך. מדוע ? משום שלאחר ש"הולמס חוזר לחיים" בסיפור "תעלומת הבית הריק" ועד הסיפור האחרון שלו "הקידה האחרונה" אין פושע על נוסף שעומד בדרכו של הולמס. במידה וינסו ליצור דמות שכזאת בסדרה בעונות הבאות תהיה חריגה גדולה מדי מהמורשת של הולמס, משום שכפי שראינו עד עתה, בהפקה לקחו לעצמם חירויות מסוימות לשנות אלמנטים מהסיפורים המקוריים.

כעיבוד לסיפור "הבעיה הסופית" מדובר בפרק חזק ואיכותי, אם כי היו מעט אלמנטים שהיה עדיף שלא יסופרו בפרק הזה, אלא בפרק הבא. (זהירות אפשרויות לספויילר) ראשית, היה ברור לכל הצופים שהולמס לא מת החל מהרגע שראו את הולמס בחדר המתים אומר למולי שהוא זקוק לה. ברור לחלוטין שהכוונה הייתה שהוא זקוק לכך שהיא תאשר את מותו או תביא לו גופה בדמותו לזרוק מהגג. גם השימוש בילד על האופניים הוא בכדי לעצור את ווטסון, להפילו על הרצפה ולגרום לו לזעזוע מוח קל, בכדי לא להגיע ולזהות בצורה מיידית את הולמס. וכמובן, אסור היה להראות את פרצופו של הולמס בשניות הסיום של הפרק. אולי לא רבים הבחינו, אך כאשר הראו את המצבה של הולמס ראו דמות קטנה ואפלה בין העצים, היו חייבים להסתפק בכך, משום שעכשיו ההפתעה הגדולה שבסיפור "תעלומת הבית הריק", כאשר הולמס מתוודה בפני ווטסון כיצד הוא בחיים, מתגמדת לאחר שכבר הצופה מבין כיצד זה נעשה.

דרך אגב, לפני מספר חודשים יצא הסרט השני בסדרת סרטי "שרלוק הולמס" (משחק הצללים) בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור, סרט שגם הוא עוסק במותו של הולמס, ואיזה הבדל בין השניים. נכון, סרט הקולנוע לא העניק עיבוד מודרני לסיפור, אך למרות שתקציבו היה כה גדול ביחס לסרט הטלוויזיה, ההבדלים בתסריט היו תהומיים לטובת סרט הטלוויזיה.

לסיכום, גם בעונתה השנייה הסדרה מוכיחה, כי היא בין הסדרות האיכותיות ביותר שניתן למצוא בימים אלו על המרקע. גם העובדה שבהפקה מסתפקים ב 3 סרטי טלוויזיה מדי שנה יוצרת מצב של עונה איכותית יותר, מאשר סדרה שנמתחת על פני 22 פרקים ויותר. עדיין, בהפקה צריכים ללמוד לייצר סרט שני בכל עונה שיהיה שווה באיכותו לפרקים הראשון והשלישי, וכמו כן, להחליט אם הם מוכנים להמשיך בכיוון של יצירת חברה להולמס (אדלר או הופר אם בכלל).

אז, לראות או לא לראות ?
אין בכלל ספק:
לראות.

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

תודה על הבחירה לנתח את הסדרה המעולה והאיכותית הזו, אוסיף בכמה מלים שהמשחק של קמברבאטש ופרימן לדעתי משובח מאד, ומוסיף נפח וייחוד לגרסה הזו לדמויות הכל כך מעובדות של הולמס וווטסון.
תודה!

אורן אמר/ה...

סדרה מעולה. אהבתי את העונה הראשונה יותר מאשר את השנייה. אבל לדעתי זה ממש לא משנה שהם "הרגו" את הולמס כבר בסיום העונה השניה. זה לא ממש משנה להמשך הסדרה ברמה המעשית. אני מעריך שהם ימשיכו לעבד סיפורים בצורה חופשית, אבל גם יכול מאוד להיות שהם יתסרטו פרקים מקוריים.