שלב סיכום עונה: The Hour, עונה ראשונה: מושלם.

שתי רשתות אמריקאיות גדולות ראו את ההצלחה של הסדרה Mad Men, אשר האירועים שלה מתרחשים בשנות השישים, וניסו לשכפל את ההצלחה העונה עם שתי סדרות שונות. רשת NBC ניסתה להעלות את The Playboy Club וספגה סטירת לחי כל כך חזקה בנתוני הרייטינג עד שהיא נאלצה להוריד את הסדרה לאחר 3 פרקים בלבד. רשת ABC העלתה השנה את הסדרה Pan Am, אך גם היא כשלה בנתוני הרייטינג והחזיקה מעמד במשך 14 פרקים לפני שבוטלה. מנגד, בברטניה עלתה הסדרה The Hour, מבית היוצר של ה BBC, אשר מתרחשת בשנות החמישים וראו איזה פלא, הבריטים עשו זאת שוב ובצורה טובה יותר. ששת הפרקים שהם הפיקו לעונה הראשונה של הסדרה (שקיבלה הודעה על הנפקת עונה שנייה) היו פשוט יהלום מלוטש.

בכדי להבין את הסדרה צריך להבין גם את התקופה בצורה טובה יותר. בברטניה של אותם ימים עדיין ליקקו את הפצעים ממלחמת העולם השנייה, אשר הסתיימה כעשור קודם לכן. שידורי החדשות עדיין עברו צנזורה וקשה היה לבקר את הממשלה על פעולותיה. כמו כן, המלחמה הקרה בדיוק החלה והיה קיים איום קומוניסטי גדול מצד ברה"מ, בעיקר איום מכניסת סוכנים קומוניסטים למקומות מפתח בשלטון ובתקשורת הבריטית. באותם ימים, ברטניה הייתה עדיין פקטור במזרח התיכון, כאשר תעלת סואץ הייתה באחריותם ובמצרים לא אהבו זאת.

בסדרה הנ"ל מנסים להראות כיצד בתקופה הקשה הזאת ניסו ברשת ה BBC להקים תוכנית חדשות בשם The Hour (שהיא מעין מקבילה ל"60 דקות" האמריקאית של היום). במרכז התוכנית ניתן למצוא את פרדי ליון, כתב ללא חת, שלא מקבל תכתיבים מאף אחד ומנסה להגיע אל האמת בכל מצב, הקטור מאדן, הקריין של המהדורה, שהונחת על ההפקה בשל קשריו הפוליטיים, אך במהרה מוכיח את עצמו ובל רולי, המפיקה של התוכנית וחברתו הטובה של פרדי.

יום אחד מופיעה רות, ידידה לשעבר של פרדי, ומבקשת ממנו עזרה. מספר ימים לאחר מכן היא נמצאת מתה בבית מלון. פרדי מחליט לחקור את מותה ונכנס אל תוך סיפור ריגול גדול מאד, אשר מוביל אותו לגילויים גדולים מאד על עברה של רות ועל אנשים אחרים. מתברר ש MI6, סוכנות הביון הבריטית, מעורבת בסיפור וכן סוכנות הביון הסובייטית ושפרדי עלול להיות הבא בתור.

בצד האישי, פרדי מאוהב בבל אבל לא מסוגל לומר לה זאת, בל מצידה פותחת ברומן עם הקטור למרות שהיא מודעת לכך שהוא נשוי, בפרק האחרון של העונה המצב הופך עבורה לבלתי אפשרי והיא מבינה היכן רגשותיה האמיתיים. אך האם היא מתכוונת לעשות משהו בנידון ? התשובה היא כן, אבל...

כאשר צופים בסדרה מקבלים את התחושה שאנו צופים בסיפור של ג'ון לה קארה. למי שלא יודע, לה קארה היה מרגל בריטי בגרמניה, אך לאחר שגילו את הכיסוי שלו חזר לברטניה והחל לכתוב רומני ריגול. מצד אחד, ספריו נחשבים כפנינה, אך מצד שני, הם נחשבים כקשים לקריאה. וזה בדיוק מה שקורה בסדרה הזאת. במידה ונעזוב את הסיפורים האישיים ונתרכז רק בסיפור הריגול הרי שהוא מתנהל ברמה גבוהה ולעיתים קשה לעקוב אחריו. בשל כך, הגילוי בחצי השעה של הפרק האחרון של העונה מפתיע מאד, משום שלא רואים את זה מגיע וגם כאשר מקבלים את פתרון התעלומה לוקח זמן עד שמבינים אותו לחלוטין.

למרות שמדובר ברומן ריגול שקצת קשה להבנה הרי שעבור הצופים שמוכנים לנסות ולהבינו מדובר בפנינה של ממש. כל פרק הוא באורך של 60 דקות וגם כשהם מסתיימים קיים רצון להמשיך ולצפות בהמשך הסיפור.

עוזרת לסדרה העובדה שרמת המשחק גבוהה מאד וללא דופי. לצופה הישראלי, שלא מכיר את השחקנים הלא כל כך מוכרים, פרט אולי לשחקן דומיניק ווסט, אשר שיחק בסדרה The Wire, מדובר בהפתעה לטובה.

לסיכום, הצלחת הסדרה מראה, שכאשר יש רעיון טוב, תסריט ברמה גבוהה מאד ומשחק מושלם המוצר שיוצא לך מהידיים חייב להיות איכותי וזה בדיוק המקרה של The Hour, אשר מהווה פנינה בים של סדרות בינוניות. כמו כן, מצפייה בסדרה מבינים מדוע The Playboy Club ו Pan Am נכשלו, למרות שגם הן היו סדרות תקופתיות. בעוד ש The Hour באה עם רעיון חדש בכך שהיא הציגה רומן ריגול בתקופת המלחמה הקרה, הרי ששתי הסדרות הנ"ל ניסו לחזור על רעיונות שכבר ראינו בסדרות וסרטים אחרים ויותר מפעם אחת. כמה פעמים אפשר לנסות ולרכב על הגל של המהפכה המינית של שנות השישים ? כמה פעמים אפשר יהיה למחזר את אופרות הסבון בשינוי קל ? הצופים לא טיפשים ומבינים מהר מאד שעובדים עליהם.

אז, לראות או לא לראות ?
הצופים שמוכנים להשקיע בסדרה לא קלה אך איכותית מאד ייהנו מפנינה טלוויזיונית. לצופים שרגילים לאיכות הבינונית ולמבנה של הסדרות האמריקאיות אני מציע לדלג על הסדרה, היא ממש לא עבורם. אני יודע שאני מצפה בכיליון עיניים לעונה השנייה.