בשנים האחרונות רשת FreeForm מחפשת את עצמה. לאחר שנים בהן היא רשמה הצלחות גדולות עם Secret Life Of American Teeanger ולאחר מכן עם Pretty Little Lairs, תקופה אליה בוודאי הם מתייחסים כתור הזהב שלהם, הרשת חווה נתוני רייטינג נמוכים כמעט לכל הסדרות שלה. הרשת מנסה כמעט בכל צורה להשיק סדרות חדשות ואחת מהן הייתה הניסיון לרכב על גל ההצלחות של סרטי וסדרות "מארוול", אשר "נטפליקס" השיקו בהצלחה גדולה מאד. יתרה מכך, הסדרה גם נמצאת באותו יקום, כך שיכולים להיות שילובים של דמויות מוכרות מאותו יקום (ואכן, באחד מהפרקים הבלשים אוריילי (אמה לאנה) מזכירה את חברתה מיסטי שהופיקה ב"לוק קייג'" וב"איירון פיסט".
מבחינת נתוני הרייטינג, הסדרה רשמה נתונים נאים מאד בפרק הפתיחה שלה, כאשר התקרבה למיליון צופים (919 אלף ליתר דיוק), אולם לאחר פרק או שניים נוספים היא התייצבה על נתונים ממוצעים של כחצי מיליון צופים. לא כישלון, אך גם לא להיט גדול. לו היה מדובר בנתונים של סדרה לפני חמש שנים קשה להאמין שהיא הייתה זוכה לשרוד, אולם אנו נמצאים בעידן רשתות הסטרימינג שנגסו בנתוני הרייטינג של כל הרשתות, הברודקאסט והכבלים, ולכן ברשת התחשבו בכך והעניקו לה עונה נוספת.
הסדרה מתמקדת בשתי דמויות. הדמות הראשונה היא של תאנדי בואן (אוליביה הולט), אשר אביה מת בתאונת דרכים, כאשר היא נמצאת במושב האחורי. לאחר מותו, אביה מוזכר על ידי החברה בה עבד, "רוקסון", כמי שאחראי לפיצוץ אסדת קידוח שהרגה מספר עובדים ולמעשה הרסה את חייה ואת חי אמה המכורה לסמים ואלכוהול. שמונה שנים לאחר מכן, הילדה הקטנה והטובה הופכת לאומנית הונאות. באחת מההונאות שלה היא פוגשת בטיירון ג'ונסון (אוברי ג'וסף), אשר אחיו בילי נרצח באותו לילה שבו אביה של תאנדי מתה, על ידי שוטר, וכאשר טיי הקטן קפץ אחריו הפיצוץ מאסדת הקידוח שחרר אנרגיה מסוימת שמעניקה לתאנדי את היכולת לקרוא (ולאחר מכן גם לקחת בכוח) את התקוות של אנשים וכן אפשרות לנפק במו ידיה פיגיונות מאור (ומכאן הכינוי שלה "פיגיון") ואילו לטיירון יש כוחות של זיהוי הפחדים של האנשים וכן יכולת התעתקות ממקום למקום. כאשר השניים נפגשים הכוחות שלהם מופעלים בפעם הראשונה ומסייעים להם לספק את הצדק לו כמוהו במשך כל כך הרבה זמן.
את הסקירה כדאי להתחיל דווקא בליהוק של הדמויות המרכזיות. מהרגע הראשון ברור דבר אחד: הליהוק של אוליביה הולט הייתה בחירה נכונה מאד ואילו של אוברי ג'וסף היא ההפך מכך. לשחקנית יש רקורד לא קטן על המסך בחס לגילה הצעיר (21) וניסיון זה ניכר על המסך. הבעיה מגיעה כאשר צופים באיירי. ציינתי זאת כאשר סיקרתי סדרות אחרות, אבל אני לא יכול לשמוע שחקנים אשר כמעט וממלמלים את התפקיד שלהם. וזה בדיוק מה שג'וסף עושה. הדיבור האיטי והמשחק הילדותי בולט במיוחד בשני מישורים. ראשית, כאשר הוא ניצב בסצינות ביחד עם הולט זה נראה כאילו היא הבוגרת האחראית והוא עדיין ילד קטן. כמו כן, ג'וסף אמור לגלם דמות של נער זועף. אני מצטער, אבל זה לא מתבטא על המסך. ולא, העובדה שהוא מכניס מכות לתלמיד בבית הספר לא מסייעת "למכור" את הרגשות הללו וגם לא הדיבור האיטי שרק מעמיק את הבעיה.
מבחינה רעיונית, אפשר לציין שהרעיון של דמות לבנה (תאנדי) לצד דמות אפרו אמריקאית (טיירון) דווקא מתכתב עם רעיון הגיוון שכל כך לוהט בשנים האחרונות, של הניסיון לשלב דמויות אתניות לצד דמויות לבנות כדמויות הראשיות (רשת ה CW היא עדות גדולה לכך) ובמקרה הנ"ל זה בולט במיוחד. הבעיה היא, שהשחקנים אמורים להראות כאילו יש ביניהם קשר פיזי כלשהו או רצון להיות אחד לצד השני (בקומיקס הם גם מתאהבים), אולם זה לא מה שניבט על המסך. הכימיה ביניהם לא קיימת.
כאשר מנתחים את הרעיונות הכללים של העונה הראשונה של הסדרה צריך לקחת בחשבון את הרשת המשדרת. רשת FreeForm או בשמה הקודם ABC Family, מייצרת סדרות על גבול ה"פלסטיק". ולכן, הרצון לראות בסדרה המשך לסדרות של "נטפליקס" מאחר והן נמצאות באותו יקום, מעלה מדי את הציפיות. במידה ומתאמים ציפיות ומנמיכים אותם אפשר לראות שמדובר ברעיונות פשוטים למדי אשר מוצאים לפועל בצורה יפה מאד.
הסדרה מנפקת שלשה סיפורים עיקריים: הרצון של תאנדי לגלות את האמת על אביה ולספר זאת לעולם בכדי לנקות את שם אביה והניסיון של טיירון להוציא לאור את האמת לגבי רצח אחיו. שני הסיפורים הללו מוצגים במהלך עונה ראשונה בצורה סבירה מאד, אם כי כמה פעמים אפשר להמשיך לראות את הסיפור של השוטר הלבן המושחת שהורג נער שחור ומסתיר זאת ? הסיפור השלישי הוא של האנרגיה מתחת לפני השטח אשר גורמת לאנשים להימצא במצב של טרנס ולתקוף אנשים. סיפור זה עדיין נמצא ברקע, אולם הצורה שבה הוא מגיע לסיומו לאחר העונה הראשונה קצת מעצבן.
הרעיון שנבנה במשך העונה ומגיע לסיומו לקראת סופה הוא שאחד משתי הדמויות המרכזיות אמור למות כפי שקרה במהלך השנים, אולם בשל העובדה שתאנדי וטיירון משתפים פעולה הם מצליחים לנצח את אותה ישות לא ברורה. סיום קצת עלוב ומהיר לקליימקס שנבנה במשך העונה.
מצד שני, היה מעניין כיצד בעונה זו מציגים מצב שבו הדמות הלבנה, אשר כביכול אמורה להיות הטהורה היא המסבכת, העבריינית וחסרת הכיוון, ההפך הגמור מדמויות ה"הנסיכות" כפי שהן בדרך כלל מוצגות, למרות שהכוח של ה"אור" שבו היא זוכה אמור להיות תזכורת לצורה שהיא בדרך כלל מוצגת בה. הצופים גם רואים כיצד היא מנצלת את אותו כוח לרעה. ואילו הדמות של האפרו אמריקאי היא זו שכביכול מגיעה מבית יציב, שיש בו שני הורים, בורגני ובעל כסף והדמות לומדת בבית ספר מכובד ויוקרתי, שרוצה לעזור ואפילו מוכן להקריב את עצמו בכדי להציל את העולם. חבל רק שבפרק האחרון של העונה בהפקה סגרו מעגל והפכו את היוצרות לאחר שהדמות של טיירון מופללת על ידי שוטרים מושחתים ברצח שוטר אחר ועתה הוא נמצא במחבוא שבו התחבאה תאנדי במהלך כל העונה הראשונה בעוד שמצבה של תאנדי הופך לטוב יותר לאחר שאמה מפסיקה עם הכדורים והאלכוהול, האמת לגבי חברת "רוקסון" נחשפת ושמו של אביה של תאנדי מנוקה ואילו מערכת היחסים של תאנדי עם אמה משתפרת כאשר היא עוברת לגור איתה. כאילו הגענו למצב שאנו מכירים כל כך טוב, כאילו שזה המצב ה"טבעי". אפשר היה לנסות להמשיך עם מצב הדברים כפי שהיה בעונה הראשונה ולא למהר עם הפיכת הקערה.
אז, לראות או לא לראות ?
הכל יחסי. במידה ולא מנפחים ציפיות מדובר בדרמת קומיקס בינונית סבירה בהחלט שאפשר להעביר איתה עשרה פרקים בעונה, כאשר התסריט שלה קליל ולא מנסה להתחכם יתר על המידה. הצופים שבכל זאת מחליטים לצפות צריכים לזכור את שתי הבעיות המרכזיות שהיא מנפקת: ליהוק גרוע של אוברי ג'וסף טיירון וחוסר הכימיה בינו לבין הולט אשר מגלמת את דמותה של תאנדי. וכמו כן, סיום קצת עלוב של אחד מהסיפורים המרכזיים. מישהו לקח את הסיכון ?
2 תגובות:
טיירון לא טיילור
והסדרה היא b version של impulse
תודה על העדכון.
תוקן.
הוסף רשומת תגובה