שלב סיכום עונה: Once Upon A Time, עונה שישית: שעמום טוטאלי

ישנן סדרות, אשר מפציעות לעונה אחת ומשאירות את הצופה נפעם, אבל החל מהעונה השנייה שלהן אותם צופים מבינים שעדיף היה לו הסדרה לא הייתה חוזרת לעונה שנייה. דוגמא לסדרה שכזאת היא Prison Break, דוגמא שנייה היא ללא ספק Once Upon A Time, אשר לאחר עונה ראשונה טובה מאד סבלה מהידרדרות עד כדי קריסה טוטאלית בעונתה השישית. מבחינה זו קשה להבין את החלטת רשת ABC להעניק לה עונה נוספת. נכון, העונה הבאה אמורה להוות את הריבוט של המותג, אך אין כמעט ספק שקיימת רוויה מהמותג.

אפשר להצביע על הבעיות אחת אחרי השנייה. ראשית, כמעט בכל עונה לתסריטאים יש מנטרה שהם חוזרים ומזכירים הרבה יותר מדי פעמים. בעונות קודמות זה היה "נבלים וגיבורים". העונה זה היה "הקרב הסופי" ו"מושיע\ה". אפשר להבין את הרצון לנסות לשטוף את המוח של הצופים בכדי שינסו לחכות לקרב הסופי, אשר כולם ידעו שיגיע בסוף העונה, אבל ממש בסופה, אך בפועל הצופה מפתח מהר מאד אנטגוניזם כך קורה גם העונה.

ואם כבר מזכירים את המילים "קרב סופי" ו"מושיע\ה" הגיע הזמן להרחיב את היריעה לגביהם בכל מה שקשור לעונה השישית. נתחיל דווקא עם "הקרב הסופי". במשך העונה כולה הצופים מחכים לקרב הגדול הזה, אותו אפילו אמה (ג'ניפר מוריסון) רואה בחזון וכולם מדברים עליו כקרב האולטימטיבי, אבל בפועל הדקה וחצי של הקרב בין אמה לגדעון, הבן של עוץ לי גוץ לי ובל, היה עלוב. יתרה מכך, כאשר גדעון הורג את אמה והיא מתה כביכול, ואז קורה נס אמה קמה לתחייה, גדעון נעלם וחוזר להיות תינוק תמים ? באמת ? כך מסיימים קרב ? נכון, מדובר בסדרה על אגדות, אבל זה היה כל כך עלוב ומגוחך.

נושא המושיע\ה היה לא פחות עלוב. במשך כל הסדרה דובר על כך שאמה היא המושיע ועוץ לי גוץ לי היה האפל. בתום העונה השישית התברר שעוץ לי גוץ לי היה בכלל אמור להיות "מושיע" ? אתם רציניים ? עד כמה אפשר להידמות לאופרת סבון ? ובסופו של דבר "האפל" זוכה לסוף טוב ולמשפחה שלו, למרות שהוא לא מוותר על כוחותיו, ואפילו יושב באותו שולחן עם שלגיה, מקסים, אמה וכל השאר ? אפשר להבין סוף טוב, אבל זה כבר היה מוגזם, בסוף עוד כולם ישלבו ידיים וישירו ביחד "קומביה". יש גבול עד כמה קיטשי אפשר להיות.

ואם כבר הזכרנו את ג'ניפר מוריסון, הגיע הזמן לומר זאת שוב ושוב: המשחק שלה בעונות האחרונות היה לא פחות ממזעזע, ובמיוחד בעונה השישית. המשחק שלה לא היה אמין בעליל. כמעט כל רגש שהיא הציגה בעונה זו נראה כל כך מזויף. למען האמת, אפילו הגרסה של אמה כאשר היא הייתה ילדה נראתה טוב יותר ממה שמוריסון הציגה בעונה זו. היום ידוע שכבר לפני תחילת העונה מוריסון ישבה עם ההפקה והודיעה להם שהיא לא ממשיכה לעונה נוספת, לפחות לא כחלק מהקאסט הראשי, אבל אפשר היה לצפות לרמת משחק גבוהה יותר. האהבה שלה להנרי, הפחד שלה מ"הקרב הסופי" ובמיוחד האהבה שלה לקיליאן נראו כמו בדיחה אחת ארוכה. בעבר, כאשר הלנתי על רמת המשחק של מוריסון בסדרה זו, טענו בפני שהיא מבצעת את מה שהדמות שלה צריכה. צר לי עבור אותם מעריצים\צופים אבל העונה השישית הוכיחה שיש שתי אפשרויות: או שמוריסון היא שחקנית גרועה, או שהיא פשוט עשתה עבודה גרועה בעונות האחרונות, עם דגש גדול מאד על העונה האחרונה, משום שבתחילת הסדרה היא עשתה עבודה סבירה בהחלט.

בעיות נוספות, אשר צצו בעונה זו היו סיפורי המשנה. נתחיל דווקא בסיפור שליווה את העונה כולה, הסיפור של אלאדין ואגרבה. אחד הסיפורים המעניינים ביותר מבין סיפורי האגדות הוצג בצורה כל כך משעממת ובנאלית. מישהו באמת האמין לטרור שג'אפר עשה לאלאדין ולנסיכה ? גם הצורה שבה נפתר הסיפור הייתה עלובה.

ואם כבר דיברנו על סופים עלובים הרי שסוף הסיפור של ה"מלכה הרעה" נראה יותר מדי מאולץ. אפשר היה להבין לו היה סוגרים את הסיפור בכך שרג'ינה ו"המלכה הרעה" מצליחות להשלים ו"המלכה הרעה" מתאחדת עם רובין הוד בארץ המשאלות, אבל לאחר מכן היא עוד מקריבה את עצמה עבור כל שאר האנשים ש"הפיה השחורה" מגלה אותם ל"יער המכושף" ? באמת ? שוב פעם, נכון שמדובר בסיפורי אגדות ובסוף סיפור, אבל הגיע הזמן לומר זאת בצורה ברורה: מדובר בסיפור, ובעיקר סוף, גרוע. מאד. אי אפשר שכולם יהיו טובים ורק דמות אחת רעה וגם לה יש כביכול סיבה טובה להיות רעה, היא רוצה להגן על המשפחה שלה.

ולמרות הכל, צריך לומר כמה מילים טובות על העונה השישית של הסדרה. ראשית, בהפקה למדו את הלקח של העונות האחרונות ולאחר עונות, אשר חולקו שתי עונות בכל עונה, בעונה זו לא הייתה חלוקה לשתי עונות, אלא סיפור שסופר, בצורה זו או אחרת לאורך עונה שלמה. נכון, החצי הראשון של העונה הראשונה התמקד יותר ב"סיפורים שלא סופרו", שהיו גם הם בגדר שעמום (במיוחד הסיפור של סינדרלה, שהיה מגוחך) ובחצי השני של העונה התמקדו יותר ב"קרב האחרון" ובגדעון ו"הפיה השחורה", אבל הייתה תמה מרכזית לאורך העונה כולה.

כמו כן, הליהוק של ג'יימי מורי כ"פיה השחורה" היה נכון. השחקנית הצליחה להציג את הקרירות הנחוצה לצד האהבה כביכול לבנה, עוץ לי עוץ לי.

צריך גם לציין, שלא ברור מדוע עבור עונת סיום דמויות שליוו את הסדרה בעונות קודמות לא חזרו אליה כגון רובי, היפיפיה הרדמת, מולן ודמויות נוספות שהיה נחמד מאד לפחות לסגור את הסיפור שלהן, במיוחד בהתחשב בכך שבעונה השביעית תתקיים קפיצה בזמן, נקווה שאולי בעונה זו יסגרו את הסיפורים שלהם, למרות הקפיצה בזמן.

ולבסוף, ציינתי זאת מספר פעמים, אבל תסריטאים אוהבים לסגור את הסיפור בסגירת מעגל, אך גם במקרה הזה זה היה מוגזם. עוד פעם קללה שצריך לשבור ? עוד פעם הנרי מנסה להעיר את אמא שלו ? מצד שני, דווקא הדקות האחרונות של העונה, כאשר בתו של הנרי נוקשת על דלתו בדיוק כפי שהוא עשה על דלתה של אמה בתחילת הסדרה, היה רגע נחמד, אבל לו זה היה אקט סגירת המעגל היחיד בעונה זו זה היה משהו אחר, ברגע שכמעט בכל העונה היה איזכור לעונות קודמות (לדוגמא, הפרק שבו שלגיה ומקסים מתעוררים כאשר אמה הייתה ילדה) זה נבלע ב"ים" של סגירות מעגלים.

אז, לראות או לא לראות ?

רק מי שלא יכול לפספס את סוף סיפורה של אמה יכול "לרפרף" בלבד על העונה, כאשר הצופה חייב להבין שהוא צפוי להתאכזב. כל השאר חייבים לדלג על העונה, במידה ולא עשו זאת קודם לכן, וסביר להניח שרבים עשו זאת, במידה ונתוני הרייטינג בארה"ב הם אינדיקציה לכך.

אם הייתי צריך לסכם את הסדרה, הייתי עושה זאת במילה אחת: "אכזבה". ובמשפט אחד: בזבוז ענק של רעיון יפה מאד.

אה כן, חייבים גם להמשיך ולגחך: הפרק המוזיקלי המגוחך של פרק החתונה של אמה והוק. די, הגיע הזמן להפסיק עם זה. Glee הייתה באופנה לפני ארבע שנים, לא עכשיו. וכמו כן, לא כל סדרה יכולה לעשות זאת, כפי שהוכיח פרק זה.