בתום העונה השנייה של הסדרה לא היה ברור באם תוזמן לה עונה שלישית. הכוכב הגדול של המותג "דאלאס", לארי הגמן אשר גילם את דמותו של ג'י אר יואינג, הלך לעולמו באמצע העונה השנייה ועד סופה בהפקה "רכבו" על השם של הגמן ובעיקר של הדמות שלו. זה היה מספיק בכדי להשאיר את מספר הצופים הכללי על כ 3 מיליון צופים בפרקי הסיום של העונה. אולם, במידה והיו מקבלים בהפקה את הודעת החידוש הם ידעו שכבר לא ניתן לנצל את השם של לארי הגמן והם עמדו בזכות עצמם. בתום העונה השלישית אפשר לומר זאת בפה מלא: הם לא הצליחו במאמצים שלהם.
נכון, מדובר באופרת סבון, אבל גם אופרות סבון יכולות להיות יצירות מופת, כפי שהעונה הראשונה של "עקרות בית נואשות" הייתה, או כפי ש"דאלאס" הייתה בגלגול הקודם שלה. בפועל, העונה השלישית של הסדרה הציגה אמנם סיפור מעניין, אבל בסופו של דבר הייתה רק עוד אופרת סבון ברשימה ארוכה של אופרות סבון. במשך העונה כולה מצליחים לראות שמדובר במכונה משומנת היטב, אבל את המרכיב הקטן-גדול אשר הופך סדרה מטובה למעולה לא ניתן למצוא בעונה זו. הכל נמצא שם, אבל ההרגשה היא שרואים מוצר פלסטיק, אשר טוחן מים. הרעיון נמצא שם, השחקנים האחרים נמצאים שם, אבל האישיות של הסדרה, מה שעשה אותה לאחת מהסדרות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית, למרות היותה אופרת סבון, האישיות כבר לא שם.
כן, את מרבית מה"אשמה" אפשר להטיל על היעדרו של לארי הגמן, אולם אפשר להצביע על מרכיבים שונים בעונה זו, אשר גורמים לבעייתיות הנ"ל. ראשית, הריבוט של הסדרה נועד להציג את הדור הצעיר, בעיקר את ג'ון רוס וכריסטופר ובשתי העונות הראשונות נשמר האיזון בין שתי הדמויות המרכזיות. בעונה השלישית האיזון הופר, כאשר באופן מעשי הדמות של ג'ון רוס נשארה דומיננטית כפי שהייתה בשתי העונות הראשונות, אך חלקה של הדמות של כריסטופר קטן באופן משמעותי.
בעונה זו המפיקים סידרו לדמות של כריסטופר רומן עם התר (אנני לין מקורד, הזכורה מהסדרה 90210), עובדת בחווה ואם חד הורית, אבל באופן מעשי הסיפור שלו היה משני ולא תרם כמעט לעלילה הכללית. מדי פעם כריסטופר יוצא בשליחות של אביו, בובי, אבל התרומה שלו קטנה מאד ביחס לעונות קודמות, כאשר בעונה הראשונה הוא גם היה הדמות הראשית שלה. וכך נוצרה תמונה לא בריאה של ג'ון רוס מול בובי (הדור הצעיר מול הדור הוותיק), אשר קיבל משקל גדול יותר היות וחלקה של סו אלן בעונה זו גדל ולא מדובר באלמנט חיובי משום שלינדה גריי, אשר מגלמת את דמותה של סו אלן, גם אחרי 40 שנה של משחק היא לא יודעת לשחק.
אם כבר הזכרנו את ליהוקה של אנני לין מקורד, הרי שליהוק זה הוכיח בצורה סופית עד כמה המוצר הוא מוצר פלסטיק ולא טלוויזיה איכותית. אנני יכולה לצבוע את שערה לשחור (או שזהו הצבע המקורי שלה והיא זה עתה חזרה לצבע הנ"ל), אבל לא יעזור לה כלום, אנני בעצמה הייתה ותישאר מוצר פלסטיק וליהוקה, בוודאי כאם חד הורית, היה גרוע מאד ולא אמין. הסצינה היחידה האמינה שלה הייתה סצינת הסקס שלה וזה אומר הכל.
בעיה נוספת היא מה שעשו לדמות של אליינה (ג'ורדנה ברוסטר). הדמות שלה הייתה בשתי העונות הראשונות דמות חיובית והיא כביכול הייתה "בצד של הטובים". בעונה השלישית אליינה יוצאת למסע נקמה ביחד עם ניקולאס\חואקין טראביניו (חואן פבלו די פייס), חבר ילדות שלה המאוהב בה ובעל קשרים לעולם הסמים (עובדה שבתחילת הדרך זרה לאליינה) נגד מה שג'י אר עשה לאביה. הבעיה היא, שכביכול הנקמה שלה מוצדקת, אבל העובדה שהדמות של ג'י אר חסרה הופכת את הנקמה שלה לבלתי מוצדקת והצופה מוצא את עצמו דווקא בצד של משפחת יואינג, אשר אליינה סוחטת אותם. במידה והסדרה הייתה מקבלת עונה נוספת הניסיון של ההפקה להצמיד את אליינה שוב אל כריסטופר הופך לבעייתי מאד, במיוחד מאחר והיא גם נכנסה להריון. באופן מעשי, הדמות שלה "נשרפה" והאנלוגיה שעשו בהפקה בתחילת הסדרה לדמות שלה עם הדמות של פאמלה, אשתו של בובי, הופכת לבלתי אפשרית.
הצופה גם לא יכול לקבל את השינוי שעשו לדמות של ריילנד (מיטש פילגי). פתאם הוא עובד עבור ה C.I.A בשביל לתפוס ברון סמים, אשר מעוניין להשפיע על הבחירות במקסיקו ? הדמות שלו הופכת לדמות חיובית עד כדי כך, שכאשר הוא מנשק את אן, אשתו לשעבר (ואשתו הנוכחית של בובי), לתסריטאים זו לא נראה כתמונה בעייתית. ברצינות. זו אופרת סבון אבל יש גבול. לא עושים שינוי כה גדול לדמויות (ריילנד, אליינה) בזמן כה קצר (העונה השלישית בת 15 פרקים בלבד), זה נראה לא אמין.
כפי שאני רואה את הדברים, השינויים הנ"ל נכפו על התסריטאים בשל היעדרות דמותו של ג'י אר. יכול להיות שזה היה קו המחשבה המקורי של התסריטאים, אולם אני חושב שהם היו מתנהלים באיטיות לגבי פיתוח הדמויות, בדיוק כפי שעשו לדמות של אמה (אמה בל), אשר השינוי שהיא עוברת בפרקים האחרונים של העונה השלישית מובן לאור התהליכים שהיא עברה בשתי העונות הקודמות, כאשר היא מגיעה לקרקעית באורגיה שהיא משתתפת ביחד עם ג'ון רוס ופאמלה, כאשר באמצע האקט פאמלה כמעט הולכת לעולמה לאחר שהיא מנסה להתאבד, ובנוסף לכך היא גם נחטפת וכנראה עוברת ניצול מיני כאשר היא בשבי.
בסיכום זה הזכרתי את חסרון הדמות של ג'י אר מספר פעמים, יכול להיות שלא הייתי נזקק לעשות זאת לו בהפקה לא היו טורחים להזכיר את העובדה שג'ון רוס הוא לא ג'י אר, למרות שבפועל הם ניסו להפוך אותו בדיוק לג'י אר החדש. אי אפשר לעבוד על הצופים כיום, הם מבינים מהר מאד את מה שהם רואים. הבעיה הגדולה היא שג'וש הנדרסון, אשר מגלם את דמותו של ג'ון רוס, לא מצליח להיכנס לנעליים הגדולות של לארי הגמן ונראה בעצמו כמו מוצר פלסטיק ולא כשחקן אמין בעל נוכחות.
אז, לראות או לא לראות ?
לא לראות. עונה זו מביישת את המורשת של הסדרה. השינויים שעברו שתיים מהדמויות המרכזיות של הסדרה (גם אם השינוי שעבר על אליינה הוא זמני) הרס עוד יותר את האיזון בסדרה, איזון שהופר בעונה הקודמת עם מותו של לארי הגמן. לו הסיפור שסופר בעונה זו היה מסופר בכל סדרה אחרת התמונה הייתה שונה, אבל מ"דאלאס" מצפים למשהו אחר, משהו מעל להיותה סופרת סבון כמו כל אחת אחרת בשוק הטלוויזיוני. ולכן, מדובר באכזבה גדולה מהסדרה.
הקהל האמריקאי הבין זאת ולמרות שנתן לעונה זו סיכוי כאשר 2.99 מיליון צפו בפרק האחרון של העונה השנייה ו 2.66 מיליון צופים צפו בפרק פתיחת העונה השלישית, חלק גדול זנח אותה כאשר רק 1.72 מיליון צופים צפו בפרק סיום העונה. כלומר, קרוב לשליש מהקהל עזב אותה ומלכתחילה לא היה מדובר בקהל רב בעונה השנייה.
כמו כן, טוב שלא הוענקה לסדרה עונה נוספת משום שהכיוון הקריאטיבי שהסדרה נעה אליו לא נראה חיובי. מאבק שוב בין משפחת יואינג למשפחת בארנס, כאשר הפעם מול פאמלה. אליינה בהריון וכנראה שוב עם כריסטופר (הוא לא באמת היה ברכב בעת הפיצוץ), התמודדות על ליבו של בובי בין אן לטרייסי מקיי (חברתו לשעבר) בגילומה של מלינדה קלארק, פתאם לג'ון רוס יש אחות ועוד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה