אין כמעט ספק לכל מי שצפה או שיצפה בעונה השישית של "המנטליסט", כי את העונה הנ"ל חייבים לחלק לשני חלקים: עד הפרק השמיני, בו הגיע לסיומו סיפור "רד ג'ון" ומהפרק התשיעי ועד תום העונה, כאשר בפרקים הללו נעשה מעין "ריבוט" לסדרה. לצערי, מדובר ב"ריבוט" שנכשל.
אין צורך להסביר למעריצי הסדרה, אשר צפו בה עד תום העונה החמישית את תקציר האירועים, ולכן אסתפק בכך שאציין, כי פטריק ג'יין, אמן הונאות, אשר אשתו ובתו נרצחו על ידי רוצח סדרתי בשם "רד ג'ון" הגיע בתום העונה החמישית של הסדרה (ובמציאות מדובר בשמונה שנים של מרדף) למסקנה, כי הרוצח חייב להיות אחד מתוך שבעה אנשים. שמונה הפרקים הראשונים של העונה השישית עוסקים במירוץ הסופי למציאת הרוצח הנודע והפרק השמיני של העונה מספק את הדו קרב הסופי בין השניים, עד לפיתרון המיוחל.
אזהרה. לכל מי שעדיין לא צפה בעונה זו (יש מעריצים שלה שלא צפו ?), אני עומד להוציא ספויילרים חזקים מאד !!!
הגילוי, כי שריף תומאס מקאליסטר הוא "רד ג'ון" לא גרם לי להרמת גבה, משום שזה היה צפוי. לפחות עבורי.
כצופה נלהב של הסדרה, כאשר ראיתי את רשימת השמות הפוטנציאלית לדמותו של "רד ג'ון" לא ראיתי שבע שמות, אלא שניים בלבד. ההסבר לכך הוא, שבכל הסדרה ומכל האירועים שחזינו בהם בחמש העונות אפשר היה להסיק שהרוצח מבוגר יותר מפטריק, שהוא לא מתייחס אליו כקולגה שלו, אלא מישהו מעליו, מעין דמות אבהית, שבאה לחנך את פטריק, ולכן הוא גם לא רוצח אותו, משום שבמידה והיה רוצח אותו כיצד פטריק היה לומד את הלקח שלו ?
בשל כך, ניתן היה למחוק כמעט בצורה מיידית את השמות של ריי האפנר, ריד סמית וברט פאטררידג', אשר לא עונים לקריטריונים הנ"ל. זו גם הסיבה, שכאשר ניסו להפיל באחד הפרקים את האשמה על ריד סמית הבנתי, כפי שכמעט כל צופה אדוק של הסדרה היה חייב להבין, שהוא לא באמת "רד ג'ון". מהבחינה הזאת, כאשר ברט פאטררידג' נרצח בפרק הראשון של העונה והרשימה צומצמה לשש שמות בלבד קיבלתי אישוש חלקי לכך.
מבין ארבע השמות, אפשר היה גם למחוק את שמו של בוב קירקלנד, משום שאפשר היה לראות שהוא זה שעמד מאחורי הפריצה לחדרו של פטריק בפרק סיום העונה, ואם הוא באמת היה "רד ג'ון" לא היו מראים לנו את הסצינה הזאת. את ברט סטיילס מחקתי מהרשימה, משום שזה היה צפוי מדי ולאחר משחק החתול והעכבר שפטריק ניהל עם ברט במשך כל העונות הקהל היה מתייחס לכך כנפילת מתח רצינית מאד וכאכזבה גדולה. ואז נשארנו עם שני שמות בלבד. מנהל ה C.B.I, גייל ברטראם ושריף מקאליסטר.
צריך לזכור פרט חשוב אחד לגבי תסריטאים, במיוחד בכל מה שקשור לרשתות הברודקאסט: הם אוהבים סגירות מעגל. צופי הסדרה צריכים לזכור מתי היה הפרק הראשון שבו הופיעה הדמות של שריף מקאליסטר: הפרק השני של העונה הראשונה. כלומר, הדמות שלו, ובניגוד גמור לשאר הדמויות, הייתה שם מנקודת ההתחלה. גם העובדה שכמעט ולא שמענו עליה במהלך חמש העונות הראשונות היא אינדיקציה לכך שהוא היה אמור להיות ברקע אבל קיים.
זו הסיבה, שכאשר התברר ששריף מקאליסטר הוא אכן "רד ג'ון" כל מי שראה סדרות אמריקאיות רבות במהלך חייו הבין שזו האפשרות הכמעט יחידה. אבל הצורה שבה הציגו את מהלך העניינים בשמונת הפרקים הראשונים של העונה הייתה מעניינת, כאשר לפטריק הייתה היתקלות כמעט עם כל אחד מהחשודים שלו להיותו "רד ג'ון", ובמיוחד הסיפור המשני (שלאחר מכן התחבר לסיפור הגדול) שמקאליסטר יצר מנגנון של שוטרים ופקידים מושחתים, אשר למעשה סייעו לו ללא ידיעתם להישאר בצללים.
הבעיה היחידה של החצי הראשון של העונה הייתה, שבעוד שבחמש העונות הראשונות של הסדרה קצב האירועים בכל הקשור למרדף אחרי "רד ג'ון" היה די איטי הרי ששמונת הפרקים הראשונים של העונה היו אינטנסיביים מאד, גם אם עסקו בפרקים אלו בפתרון תעלומות שלא היו קשורים ל"רד ג'ון".
מדוע מדובר בבעיה ?
משום שכאשר התפזר הערפל בתום הפרק השמיני וסיפורו של "רד ג'ון" הגיע לסיומו ובפרק התשיעי חזינו ב"ריבוט" שלה אפשר היה לראות את הירידה הדרסטית ברמה. אפשר להשוות זאת לאדם שנוסע בריכבו בהילוך רביעי ולפתע חוזר לנסוע בהילוך ראשון.
נכון, ניתן היה לצפות שלאחר האינטנסיביות הגדולה בסיפורו של "רד ג'ון" יורידו המפיקים "רגל מהדוושה", אבל עושה רושם שהבחירות שהם עשו היו שגויות. אפשר היה לחכות פרק או שניים, אבל לאחר מכן אפשר היה לצפות שהם יפתחו סיפור מסגרת חזק חדש. אולי לא באותו קנה מידה של "רד ג'ון", אבל לפחות סיפור שייסחב על פני יותר ממספר פרקים בודדים.
למפיקים היו מספר הזדמנויות הזדמנות לעשות זאת. הזדמנות אחת הייתה הניסיון לפענח את זהות האישה המיסתורית, אשר ניסתה לרצוח את פטריק כאשר הלה ניצב אל מול "רד ג'ון", הזדמנות נוספת הגיעה כאשר התברר באחד הפרקים שמישהו עוקב אחר חברי היחידה ובאחד הפרקים ואן פלט גם נחטפת. אבל העובדה שזהותו של העבריין, רייבאך, התגלתה בשלב כל כך מוקדם החזירה את האכזבה לכך שלא הרחיבו את המקרה ליותר מכך. הזדמנות שלישית הייתה סיפור סחר הנשים והסחר באיברים.
כיצד המפיקים חשבו לייצר מתח עבור הצופים ?
הם עברו מסיפורי מסגרת מעולם הפשע ("רד ג'ון") אל משולשי אהבה בין הדמויות. בתחילה עשו זאת, כאשר הציגו את דמותה של הסוכנת קים פישר (אמילי סוואלו) ואת העובדה שהיא ופטריק חלקו רגע קסום על האי אליו הוא נמלט לאחר שרצח את שריף מקאליסטר ובמיוחד במערכת היחסים שלה עם הסוכנת ליסבון, כאשר כמעט בכל פרק אפשר היה לראות כיצד הדמות של קים מנסה לתחקר את ליסבון וחבריה לפשר יחסיה של ליסבון עם פטריק.
דרך אגב, ראוי לציין את ההחלטה של ההפקה ללהק לדמות שחקנית, אשר מזכירה את ליסבון במראה שלה ולא את ההפך הגמור שלה, לפחות מבחינה חיצונית, למשל שחקנית בלונדינית. בכך בהפקה לא נכנעו לתקדימי עבר מסדרות שונות ו"הלכו בדרך שלהם". מצד שני, רצו בהפקה לומר: הקרבה של פטריק אל פישר בתחילת דרכם ובמיוחד כאשר היו על האי הייתה משום שפטריק לא יכול היה להתחיל מערכת יחסים עם ליסבון בה היה מאוהב (כפי שהתוודה בפרק סוף העונה) ולכן עשה זאת עם "החיקוי שלה" וזו גם הסיבה שהוא חוזר לארה"ב לאחר הבריחה שלו, משום שהקרבה שלו ל"תואמת ליסבון" גרמה לו להבין כיצד הוא מרגיש, למרות שהוא עדיין לא נקט צעדים בכיוון זה (לא משנה העובדה שהסוכנת פישר הייתה שם במסווה בכדי להעריך אותו).
לאחר מכן יצרו את המשולש של פטריק-ליסבון והסוכן פייק, עמו הסוכנת ליסבון מנהלת רומן קצר עד אשר פטריק מתוודה בפניה על אהבתו אליה והם מתנשקים בשניות האחרונות של הפרק.
עבורי מדובר באכזבה גדולה. לעבור מסיפור מסגרת כמו של "רד ג'ון" לסיפורים שכאלה גרמו לירידה גדולה מאד ברמה של הסדרה. היו רגעים שהרגשתי שמדובר בסדרה פחות מבינונית. נכון, כמעט בכל פרקי הסדרה פטריק היה מנצל טריקים שונים בכדי לפתור פרשיות, אבל מה ש"עשה" את הסדרה היה סיפור "רד ג'ון" ולעבור מכך אל נושאים טריוויאלים כגון אלו ?
כמו כן, כל פרק סיום עונה של הסדרה עסק בפרשת "רד ג'ון" ולכן גם היה חזק במיוחד, ובמיוחד סצינת הסיום של פרק סיום העונה החמישית, אשר הניב את רשימת שבע השמות הפוטנציאליים להיות "רד ג'ון", ואילו פרק סיום העונה עסק יותר במערכת היחסים של פטריק וליסבון מאשר במקרה הרצח שפוענח (די בקלות). יכול להיות שבהפקה רצו להעניק לצופים סגירת מעגל נוספת ובמיוחד סגירת הסיפור של "האם הם יהיו ביחד, כן או לא ?" של פטריק וליסבון, כאשר גם לא היה ברור אם הסדרה תקבל עונה נוספת, אבל הצורה שעשו זאת הייתה כל כך שמאלצית וצפויה. מרדף לשדה התעופה ? באמת ? אפילו ב"חברים" עשו זאת לפני עשר שנים, כאשר רוס רדף אחר רייצ'ל, אשר עמדה לטוס לצרפת. הנשיקה בסוף אולי העלתה חיוך על שפתותיהם של חלק מהצופים, אבל היא גם גרמה לכך שהעונה הסתיימה בקול ענות חלושה.
ולסיום, הצופים ששאלו את עצמם מדוע החליטו לוותר על הדמויות של ואן פלט וריגסבי בחלק הארי של החצי השני של העונה נעוצה בכך שאמנדה ריגטי, אשר גילמה את דמותה של ואן פלט, רצתה לעזוב את הסדרה לאפיקים חדשים, ובהפקה החליטו לא לפרק את הצמד ואן פלט-ריגסבי אותו יצרו בחמש העונות של הסדרה. מהבחינה הזאת, אני מקבל לחלוטין את החלטת ההפקה. הבעיה ? המחליפים שלהם: הדמויות של פישר, ווילדר (ג'ו אלדר) גאון המחשבים ואפילו הסוכן האחראי אבוט (רוקמונד דאנבר) לא מצליחים לגרום לכך שהיחידה החדשה תרגיש לצופים כמו שהיחידה הקודמת הרגישה: כמו משפחה. הצופים מרגישים כלפיהם כנטע זר, ואפילו גרוע מכך: כלא מספיק טובים לכך.
אז, לראות או לא לראות ?
עדיין התשובה שלי היא לראות, בעיקר בכדי לקבל את סוף הסיפור של "רד ג'ון" בחצי הראשון של העונה. הצופים שמעוניינים בשמאלציות של מערכת היחסים של ליסבון ופטריק יכולים להמשיך ולצפות עד תום העונה, אולם צופים אלו חייבים לצפות לירידה דרסטית ברמה של הסדרה החל מהפרק התשיעי ועד תום העונה. חבל, אפשר היה לעשות זאת בצורה שונה, במיוחד לאור העובדה שבהפקה ידעו לייצר סיפור חזק, כפי שמקרה "רד ג'ון" יעיד.
3 תגובות:
תודה.
לי פחות הפריעה הצורה בה סגרו את הסאגה של רד ג'ון וגם הריבוט עם השחקנים החדשים עבר אצלי חלק.
מה שמאוד הפריע היה שהחליטו ללכת לכיוון של רומן בין ג'ין לליסבון. זה הפך את כל הסדרה לאופרת סבון בשבילי. חבל שלא השאירו את מערכת היחסים שלהם כחברות.
שמעתי שהופכים את בני נפילים לסדרה
באיזה רשת היא תשודר?
רד ג'ון היה חוט מקשר שהכניס מתח לסיפור המסגרת אבל פיענוח פרשיות שאינן קשורות למסגרת במהלך הפרקים הוצג בשטחיות. למשל בפרק בו נרצחו מאמני התעמלות ג'יין פיענח שהיה שימוש בחגורה אלסטית, אבל לא היתה כזו בזירה ולא ניתנה תשובה למה לא היתה. מבחינה זו הפרקים הבודדים שטחיים מאד.
הוסף רשומת תגובה