יום שני, 16 במאי 2011

שלב סיכום עונה: Exile – עונה ראשונה: דרמה כבדה. מאד.


זמן רב לא הייתה בקטגוריה הזאת סדרה בריטית, אז הגיע הזמן להציג בפניכם דרמה, אשר שודרה לפני מספר שבועות ברשת BBC. כבר עתה צריך לציין, כי סביר להניח שלא תהיה עונה שנייה מעבר לשלשת הפרקים של העונה הראשונה (אם כי יש פתח קטן שזה אכן יקרה), אבל בכל זאת מגיע לסדרה הזאת להציג אותה כראוי.
הסדרה עוסקת בטום רונסטאד (בגילומו של השחקן ג'ון סים, אותו רבים זוכרים מסדרה Life On Mars המקורית), עיתונאי שניהל רומן עם אשתו של הבוס והתהולל כשבין היתר לקח סמים ואיבד את עבודתו,רכושו ואת האישה עמה ניהל יחסים.
בצעד אחרון הוא מגיע לבית ילדותו בעיירה קטנה אל אחותו ואביו חולה האלצהיימר, אשר עדיין גרים באותו בית. כאשר הוא מגיע לבית הוא נזכר באירוע טראומתי מילדותו, כאשר אביו הכה אותו עד זוב דם ושלח אותו מביתו לאחר מכן. תוך כדי שיחה עם אביו החולה הוא מגלה שמאחורי המכות של אביו הייתה סיבה, אולם מחלתו של אביו לא מאפשרת לו לברר אותה. טום מחליט לחקור ולקבל הסבר שלו הוא מחכה במשך שנים רבות.
דרך אגב, ביום הראשון של טום בעיירה הוא פוגש ברמנית בשם מנדי והשניים מקיימים יחסי מין. הוא מגלה לאחר מכן, שמדובר באשתו של החבר הכי טוב שלו מימי ילדותו, שיש לה 2 ילדים ושהוא יזדקק לו בכדי לפתור את תעלומת ילדותו. ככל שהזמן עובר הוא מגלה שהקשר שלו עם מנדי הופך ליותר מסתם סטוץ קצר.
כל המהלכים הללו מובילים לתוצאות חקירה מדהימות, אשר מצד אחד מגלות סקנדל אודות אונס ומכירת ילדים, אך גם שופכים אור טראגי על עברו של טום ולעיתים הוא יצטער שפתח את "תיבת פנדורה" שלו.
עד כאן הסיכום של העלילה.
מבחינת ניתוח, אין הרבה מה לומר מעבר לכך שמדובר בדרמה פסיכולוגית, אשר משלבת מעט מתח, אבל בעיקר מדובר כאן בדרמה והיא כבדה מאד עבור הצופה, במיוחד לאור העובדה שכל פרק משלשת הפרקים הוא באורך של שעה. לעיתים גם נדמה שהפרק לא ייגמר.
מבחינת הרעיון, הוא לא מקורי אבל מעניין ואני מבין את הרצון להפוך אותו לסדרה, בהחלט היה ראוי להפיק מכך סדרה, וגם העובדה שמדובר בשלשה פרקים בלבד עזרה, משום שאם היא הייתה נמתחת אפילו לשישה פרקים היה בלתי אפשרי לצפות בה, גם שלש שעות היו די והותר.
התסריט, כפי שציינתי, היה כבד מאד ולא זרם בצורה חלקה. ראוי לציין, כי לא היו משפטים בנאליים כפי שבדרך כלל ניתן לצפות מדרמות ועל כך מגיע לתסריטאי "כל הכבוד", אבל זה לא עזר לתסריט להיות קליל יותר. אפילו בדרמה אמורים להיות רגעים קלילים, אך בשלשת הפרקים הרגעים הקלילים היחידים היו קיום יחסי המין של טום עם מנדי וזה ממש לא היה מספיק (רגעים קלילים, לא יחסין המין...).
מבחינת המשחק, אין מה להגיד חוץ מהעובדה שמדובר בשחקנים מעולים ומשחק ללא דופי, אשר רק תרם לעלילה ועזר לה. לא היה שחקן אחד, אפילו משחקני המשנה, שניתן לציין לרעה.
אז, לראות או לא לראות ?
ניתן לצפות במיני סדרה הזאת, אבל צריך לקחת בחשבון עד כמה היא כבדה ולעיתים עד כדי הסתכלות על השעון לברר מתי נגמר הפרק. במידה ומעוניינים לראות דרמה מהסוג הזה ניתן ליהנות ממנה, אבל מי שלא יכול לצפות בסדרות כבדות כאלו שיוותר מההתחלה, בעיקר, משום שגם כאן לא מדובר ביצירה גדולה. מצד שני, אני מכיר כמה צופים שאוהבים סדרות מהסוג הזה, אז פשוט צריכים להחליט מראש עד כמה יש לכם סבלנות לסדרות כאלו. במידה ואין לכם סבלנות אני מציע לכם לדלג עליה.

Share on Facebook

אין תגובות: