יום שישי, 14 בדצמבר 2018

שלב סיכום עונה: The First, עונה ראשונה: לא קל



לאחר ההצלחה של "נטפליקס" מנסים שירותי סטרימינג אחרים להצליח. כך צצה "אמזון" והציגה לנו סדרות לא רעות בכלל וכך גם מנסה לעשות Hulu. אחד הניסיונות האחרונים שלה הייתה הסדרה The First. התוצאה: לא קלה.

הסדרה מתרחשת בעתיד הקרוב ומספרת את הניסיון של קבוצת אסטרונאטים לצאת למסע בחלל, אשר יביא אותם לראשונה לנחות על כוכב מאדים. הניסיון הראשון נכשל והחללית על חמישה האסטרונאטים שבה מתפוצצת והעונה כולה מתעדת את הניסיון השני של הצוות להעלות את החללית לחלל ורק בפרק האחרון זה קורה.

בשל העובדה שהניסיון להשיק חללית לחלל אורך מספר שנים מהרגע שבו החללית הראשונה מתפוצצת ועד שזה אכן קורה בפועל והעונה הראשונה מורכבת משמונה פרקים בלבד הצופים מקבלים קפיצה בזמנים מפרק לפרק ולעיתים גם בתוך הפרק, עובדה שקצת מפריעה לסיפור.

פועל יוצא נוסף מהעונה הקצרה היא שעושה רושם שניסו לדחוס יותר מדי במעט זמן. כך אנו זוכים לקבל את הסיפור המלא של משפחת האגרטי, כאשר דיאן (מליסה ג'ורג'), אשר סבלה מדיכאון מתאבדת ומשאירה ירושה קשה לבתה, דניס (אנה ג'ייקוב הרון) אשר לא מצליחה להסתגל לאובדנה ונופלת כל הזמן לשימוש בסמים, וזאת למרות שאביה, טום (שון פן) עושה הכל בכדי לנסות לעזור לה.

סיפור נוסף שהצופה מגלה הוא של לאז אינגרם (נטשה מקמהון), האישה מאחורי הפרויקט, אשר במידה מסוימת נמצאת על הספקטרום ואף מודעת לכך, אך היא זו שבסופו של דבר מצליחה לעזור לדניס להתמודד עם הרגשות שלה כלפי ההורים שלה.

דמות מרכזית נוספת שסיפורה מפותח הינה של קיילה פרייס (ליסה גיי המילטון), אשר ניהלה את הפרויקט הראשון שנכשל ומצטרף לפרויקט השני כסגן של טום. דמות צבאית לחלוטין, אם כי לסבית מוצהרת ואפרו אמריקאית, אשר לראשונה מתחילה לתהות לגבי השרשת הפיקודית, במיוחד לאחר שהיא נפגעת ממנה במספר אלמנטים.

דמות נשית נוספת הינה של סיידי היואיט (האנה וורה), אשר מקריבה הכל למען הרצון שלה להגיע לחלל, כולל פגיעה בבעלה וברצונות שלו.

הסדרה מרובת הנשים מצרפת את סיפורה של איקו האקרי (קייקו אג'נה), אשר במקביל לעבודתה כאסטרונאוטית גם נאלצת להתמודד עם העובדה שלאימא שלה יש אלצהיימר.

המבקרים אהבו מאד את הסדרה, אך חייבים לציין מספר אלמנטים בעייתיים וזאת מלבד העובדה שהיא קצרה מדי ועוסקת ביותר מדי נושאים.

ראשית, עושה רושם שתסריטאים חושבים שככל שקצב האירועים יהיה איטי יותר כך הסדרה תהיה איכותית יותר. אז בראבו, קצת האירועים הוא איטי להחריד. סיפור, אשר אפשר היה לספר אותו בעשרים דקות לוקח פרק שלם ובכך נמרח מאד.

בעונה זו פותחים כל כך הרבה נושאים של שלל דמויות, אך פרט לזו של טום ודניס, לא ניתן לזהות שאף לא סיפור אחד מגיע לסיומו. לא ברור לאיזה כיוון סיידי ובעלה מגיעים, מה קורה למשפחה של איקו והאם אמא שלה אכן תוכנס למוסד, מה מצב היחסים שבין קיילה ובחירת ליבה ועוד...לו חשבו לתקוף את הסיפורים הללו בעונה השנייה זה אמור להיות קצת בעייתי מאחר והאסטרונאטים כבר בחלל. במידה ואכן יוחלט להעניק לה עונה נוספת, האפשרות היחידה של התסריטאים היא לדלג על הסיפורים ההלו כאילו כלום לא קרה ולהתרכז במשימה או שהאירועים יתרחשו לאחר שהצוות חוזר ונראה פלשבקים לאחור. במידה ויחילטו לבצע זאת כאופציה הראשונה (בעונה הראשונה חזינו בפלשבקים לרוב, במיוחד אלו של משפחת הגרטי) ולטעמי זו שיטה מעצבנת לאורך זמן. במידה ויחליטו לא לעסוק בכך, השאלה שנשאלת היא מדוע בכלל עשו זאת ? האם רק בכדי להעביר זמן ?

לפחות בדבר אחד לא ניתן לומר מילה רעה וזהו על המשחק, אשר היה ללא רבב. ולחשוב על כך שבתחילת דרכו היו כאלו שזילזלו במשחקו של שון פן.

אז, לראות או לא לראות ?

סדרה לא קלה בכלל, עם קפיצות בזמן ובעלילה ואשר מרבית הסיפורים שלה נשארים פתוחים. למרות שהיא שוחררה כולה באותו יום קשה לצפות בה ברצף ואין את תחושת ההתמכרות הרצויה. אולם, הרעיון הכללי מעניין, הדמויות מעניינות והסיפורים של משפחת האגרטי ושל לאז אינגרם מעניינים מאד והתסריט סביר. בשל כך, לפי דעתי צריך לנסות שני פרקים בכדי לחוות דעה, משום שלאחר שהאינטנסיביות של הפרק הראשון נרגעת מתחילים לחפור פנימה אל הדמויות ואז כל הבעיות צצות. יהיו כאלו שיאהבו, אך גם כאלה שאחרי חצי שעה יחליטו לזנוח אותה. אפשר להבין את שני הצדדים. 

אין תגובות: