לפני הכל, כל מי שקרא את "שלב סיכומי העונה" אשר ערכתי לכל עונה של מה שמכונה סדרות הנוער הישראליות, אם כי בפועל פונות לילדים ולא לנוער, טענתי כל הזמן שהנטייה להעניק לכל עונה בסדרה שכזאת בין 45 ל 60 פרקים היא לא נכונה ושראוי להרחיב את מספר הפרקים בעונה של כל סדרה. מבחינה זו, העובדה שהעונה השלישית של "החממה" הורכבה משבעים וחמישה פרקים במקום חמישים בעונות אחת ושתיים, הייתה צעד בכיוון הנכון, כאשר אני חשבתי שאפשר להרחיב זאת אפילו ל 100 פרקים, אבל צריך להתחיל ממשהו, לא ?
למרות הכוונות הטובות בהרחבת העונה, כאשר מביטים על העונה השלישית של "החממה" בעין ביקורתית, יכול מאד להיות שאולי חזינו בפעם האחרונה שסדרת ילדים ונוער קיבלה הזמנה מורחבת לעונה. מדוע ? משום שבפועל במקום לקבל עונה נוספת של סדרת ילדים ונוער, הצופים קיבלו אופרת סבון מהסוג הזול ביותר שיש. אפשר להבחין זאת במיוחד כאשר צופים בעונה ברצף.
רוצים דוגמאות ? בבקשה.
כל מערכת היחסים של כביכול הדמויות הראשיות בסדרה דניאל-אלה לי-יפתח-סופי-נטלי הייתה דייסה אחת גדולה. ניכר היה שבעונה זו מטרת התסריטאים הייתה ליצור מעין ריבוט של הסדרה ובשל כך אולי גם ויתרו על שיר הפתיחה המדהים של לי בירן, הם שברו מהר מאד מערכות יחסים (רון וסופי, מתי ודינה, גורי ונעמי) ובהמשך גם את זו של יפתח ואלה לי ואח"כ את זו של סופי ויפתח כמעט ללא סיבה, רק בכדי שיתאימו לתסריט של העונה המורחבת. אפשר היה לראות שאפילו גיורא היה ער לכך והדמות של מנו (דיוויד טטרו), כאשר הוא חוזר מלוס אנג'לס עבור דינה מציינת, שהמצב בחממה הוא כמו בטלנובלה (לא באותם מילים, אבל הכוונה ברורה).
בפועל, התסריטאים "הלכו על בטוח". כמי שצפה במספר סדרות בחייו (אם הייתם שואלים אנשים שמכירים אותי, אולי הם היו אומרים לכם שצפיתי ביותר מדי סדרות...) אחרי שתי עונות הצופה די עייף ממערכות היחסים של אלה לי עם דניאל ויפתח. משולש האהבה הזה הפך בעונה השלישית ללא פחות ממגעיל. כמה באמת אפשר לראות את המשולש הזה ? חשבתי שכאשר העונה נפתחה עם מערכת היחסים של אלה ויפתח הם ינסו את הדרך הנכונה ולא ישחקו שוב עם המשולש הזה שדי יצא מכל החורים, אבל תסריטאים אוהבים לסגור מעגל ולכן חזרו שוב אל הזוגיות של דניאל ואלה לי.
מה היה צריך לעשות במקום זה ?
במידה והחליטו לשבור את מערכת היחסים של יפתח ואלה לי היו חייבים להביא דמות שלישית וחדשה לחלוטין עבור הדמות של אלה לי. במחשבה לאחור, המשחק במשולש הזה הזכיר לי מאד את המשולש בסדרה "יומני הערפד" בין אלנה ושני האחים סאלבטור. אז נכון, הפעם לא מדובר באחים, אבל המיאוס באופרת הסבון הזאת רק גבר מפרק לפרק, במיוחד כאשר נראה היה שהתסריטאים לא יודעים איך לצאת מהפלונטר שהם הכניסו את עצמם אליו.
במקום זאת התסריטאים עשו את הדבר הנכון, אך לזוג הלא נכון. הם הכניסו את הדמות של מנו ושברו את הזוג שהיה צריך להיות במרכז הסדרה, דינה ומתי. בסיכום העונה השנייה שערכתי לסדרה שיבחתי את התסריטאים על כך שלא שברו את הזוג במהלך שתי עונות, אשר הצליח לעמוד במשברים רבים. אולם, לפי דעתי, כאשר הם ראו שבפניהם עומדים שבעים וחמישה פרקים הם לא עמדו בפיתוי ו"הלכו על בטוח". הם ידעו שהצופים לא יסלחו להם אם הם לא יחזירו את הזוג אחד לשני ולכן פרקו את הזוג בתחילת העונה מתוך מטרה לאחד אותו לקראת סיומה.
אפשר היה להבין את ההחלטה של התסריטאים לעשות זאת לו "הלכו עד הסוף" והיו משאירים את מנו עם דינה, אבל כאשר בסביבות הפרק החמישים מנו עוזב ללוס אנג'לס אפשר היה להבין שזה לא ייצא לפועל ודינה ומתי יחזרו בשלב כלשהו להיות ביחד.
ואם כבר עסקנו בדמות של מנו. בהפקה התגאו בכך שבסדרה הסתכלו לילדים בגובה העיניים, אבל מבט על העונה השלישית סותר את הטענה הזאת. נכון, בעונה זו זכו להציג של סיפור של נער חולה סרטן (מנו). אולם, למה לא "ללכת עד הסוף" ? עם הסיפור ולהציג גם סיפור של נער שמת מהמחלה ? למה לעשות "האפי אנד" כמו בסרטים כאשר מלבד העובדה שמנו מאבד את שיערו הוא בתוך לא יותר מחודשיים מנצח את המחלה. באמת ? כך זה להציג תמונה ראי עבור הילדים ? אני בטוח שחולי הסרטן היו רוצים שזה יקרה להם. וחבל, משום שהתחלת הסיפור, כאשר דינה, ולאחר מכן גם מתי, מטפלים במנו, הייתה יפה מאד, אבל אז, מנו עוזב לארה"ב בכדי להכין את הקרקע עבור חזרת הזוג מתי ודינה.
נקודה נוספת שבה התסריטאים פספסו היא סיפורה של דריה, אם כי מכיוון אחר. הנערה, אשר הנפש שלה חופשיה עד כדי כך שהיא לא יכולה לחיות במבנה סטנדרטי ועוזבת את אחיה בשל כך, הייתה יכולה להיות הסיפור הלסבי הראשון עבור סדרת נוער. היו מספר פרקים שאפשר היה לראות שאולי אפשר היה לחקור את הנושא, במיוחד עבור הדמות שלה ושל סופי. אבל בפועל זה לא יצא לפועל. חבל. שני הסיפורים הללו יכלו להעלות את הרמה של הסדרה ולהפוך אותה מעוד סדרת ילדים עד גיל 15 לסדרת נוער לכל דבר. אולי בשל העובדה שהיא שודרה בניקולדיאון עבור קהל צופים צעיר יותר הם פחדו לחקור את הנושאים הללו עד הסוף.
בכל מה שקשור לסיפור המרכזי של העונה. צר לי, אבל מדובר בסיפור הגרוע ביותר מבין כל עונות הסדרה. כבר ציינתי שתסריטאים אוהבים סגירת מעגל ? ולכן, הדמות של זאב נאמן (שרון אלכסנדר) חוזרת לעונה השלישית כנבל העיקרי שלה. איזה ז'אנר של סדרות משתמש בסיפור של אדם שנחשב למת והוא שוב בחיים ? ניחשתם נכון, אופרת סבון. גם המצב בסוף העונה כאשר זאב עובר ניתוח פלסטי בכדי להיות דומה לראש הממשלה לקוח מספרי אופרות הסבון. לא ברור מדוע לא המשיכו את הסיפור של רובי קליין, אשר בתום העונה השנייה התברר כסובל מפיצול אישיות. במקום זאת, מתברר שרובי הבריא מהמחלה שלו כבמטה קסם, רק בגלל שעבר להתגורר באיזה אי מסכן ונידח. אתם רציניים ? רובי אפילו מקבל שחרור מהכלא בכדי להיות בטקס סיום הלימודים של נטלי. בהפקה העדיפו להשתמש בדמות של זאב בכדי ליצור מעין "האפי אנד" עבור משפחת לואיס, בדיוק כמו במקרה של ג'ודי, אשר לאחר שהיא עוזרת לכוחות הביטחון מקבלת הורדה משמעותית במספר השנים שהיא תצטרך לשבת בכלא. שוב, "הולכים על בטוח". למה לא לנסות לשבור את המשפחות עד הסוף ? כך מסתכלים לילדים בגובה העיניים ?
סיפור מרכזי נוסף שסופר בעונה זו הוא של אלה לי והמעבורת לחלל. עכשיו, תגידו לי, באיזה יקום ילדה בת 17 זוכה לטוס לחלל ? במיוחד, כאשר אנו מדברים על מדינת ישראל. יתרה מכך, היא מצליחה להיכנס לכושר שיא ולהתכונן להטיס מעבורת בפחות משנה ? איפה נרשמים לקורס הזה ? אפשר להבין שמדובר בסיפור בדיוני, אבל יש גבול עד כמה אפשר "למרוח" את הצופים. ועוד מסדרה שאמורה "להביט לצופים בגובה העיניים". ואם כבר סיפורים בלתי אפשריים, נכון שבעונות קודמות הילדים נמצאו בקרבת ראש הממשלה, אבל להיות במצב שבכל שנייה הם יכולים להרים טלפון לראש הממשלה והוא יענה כמעט לכל גחמה שלהם כאחד החברים שלהם. באמת ? יש גבול.
ובמעבר חד. בשתי העונות הראשונות של הסדרה אחת מהדמויות המרכזיות של הסדרה הייתה זו של אלפי (ידין גולדמן). אז נכון, מדובר בשחקן בינוני ומטה, אבל היעדרותו בחלק ניכר מאד מהעונה השלישית (הופיע אולי בעשרה פרקים מתוך שבעים וחמש פרקי העונה) בשל העובדה שידין חי כרגע בארה"ב השפיעה מאד על העונה ומכמה סיבות. ראשית, אפשר היה לראות שמתחילת הסדרה הכוונה של התסריטאים הייתה לשדך בין הדמויות של אלפי וסופי. סגירת המעגל שהם חשבו עליה לעונה השלישית לא התבצעה. כמו כן, בשל העובדה שאלפי לא היה בנמצא היו חייבים להעניק מושא אהבה עבור הדמות של סופי. התוצאה ? קשר בינה לבין יפתח, אשר נראה היה בדיוק כמו הקשר שבין נטלי ואלפי בעונה הראשונה. לא מובן. ולבסוף, היעדרותו שמה יותר על הכתפיים של הדמויות של אלה לי ונטלי. טענתי כבר בסיכומים קודמים, שגאיה שליטא כץ ודר זוזובסקי הינן שחקניות בינונית וגרועה (בהתאמה) והעובדה שהיה על הכתפיים שלהן משא רב יותר רק המחיש זאת יותר.
לפני סיום, התייחסות קצרה למספר אלמנטים שעלו בעונה זו. אלמנט ראשון, אחרי כמעט 100 פרקים להמשיך ולשמוע כמעט מדי פרק את העיסוק הבלתי מובן של התסריטאים במי הוא הקפטן של המועדון היה לא פחות ממעצבן. בשלב מסוים כבר הצופה רוצה שיפסיקו להשתמש במילה הזאת. אז נכון, מדובר בבית ספר למנהיגים. אבל האובססיה של גיורא להשתמש במונחים אמריקאים כאילו הם לקוחים מסדרה אמריקאית רק הורסת את הסדרות שלו.
אלמנט שני, הליהוק של אפרת דור כאירנה, השותפה של זאב נאמן, על פניו נחשב כליהוק נכון היות ומדובר בשחקנית טובה מאד. אולם, לא ברור מדוע השחקנית גילמה את הדמות בצורה מוגזמת, בדיוק כמו מרבית מהדמויות של המבוגרים בסדרה הזאת שחלקם הגדול לא ראוי לראות מסך על פי משחקם בסדרה זו ולראיה יגאל זקס כספי שחל. מצד שני, הליהוקים של יורם טלדנו כנפתלי דנינו , אביב של דניאל, ושל ירון ברובינסקי (הפתעה גדולה מאד לטובה) כישי שלב, המורה בחממה, היו ליהוקים נכונים.
אלמנט שלישי, באיזה שלב דניאל הופך להיות ג'יימס בונד כאשר הוא תוך כדי נפילה מגובה רב כל כך מצליח להשתלט על אקדח, לכוון ולירות לזאב נאמן כדור בראש אשר מחסל אותו ? קצת אמינות. נכון שמדובר בסדרת טלוויזיה, אבל...
אלמנט רביעי, כל סיפור "מועדון הדרורים" היה לא פחות ממשעמם ונראה היה שהתסריטאים רצו (מלבד סגירת המעגל של תלמידים חדשים שמגיעים כאשר הוותיקים עומדים לסיים את לימודיהם) יותר ללמד את הצופים כיצד לנהוג (בדיוק כמו אופרות הסבון של רשת ABC Family בעבר והיום בשמה החדש FreeForm) ופחות לעניין. מי שאוהב את כל מוסרי ההשכל הללו שיבושם לו, רבים אחרים ממש לא אוהבים זאת.
אלמנט חמישי. כך מסיימים עם הדמות של איימי ? באמת ? במשך שלש עונות (בעצם שתיים וחצי) היא הייתה הביץ' האולטימטיבית ואז שני פרקים לפני הסוף בגלל שרון עוזב אותה היא "מגלה את האור" ? אפילו באופרות הסבון האמריקאיות זה לא קורה. במיוחד כאשר כמעט חמש דקות לאחר מכן רון, אשר טען שהוא כבר לא אוהב את איימי ונראה היה שהוא מתכוון לכך, חוזר אליה. אתם רציניים ? יש גבול לעבודה בעיניים.
אלמנט שישי. הסיפור של יובל (צופית עמנואל), הנערה הגמלונית אשר רוצה לשחק כדורסל היה מעניין מאד עד לנקודה שבה היא הפכה למושא אהבה עבור דניאל. מדוע ? משום שהשינוי שהדמות עוברת מנערה ביישנית לביץ' אמיתית לא נראה אמיתי. עושה רושם שבשנייה שהיא ודניאל הופכים לחברים האישיות שלה מתהפכת כמעט ב 180 מעלות. אפשר להבין את המחשבה של התסריטאים בכך שהם חשבו שחוסר הביטחון שלה בחיים אמור להוביל אותה להחלטות גרועות. בפועל ? זה לא היה אמין.
אלמנט שביעי. הסיפור של עומאר ונוביה בחלק הראשון של העונה היה נחוץ אמנם עבור שאר העונה, אך אחד הגרועים שנראה מבית היוצר של גיורא חמיצר.
ולסיום, סיום הסדרה היה כל כך צפוי ובעיקר מאכזב. לתסריטאים היו שלש אופציות לסיים את הסדרה. אופציה ראשונה הייתה כאשר אלה לי מטיסה את המעבורת לחלל ומתפוצצת ודניאל ניצל מנפילה שהייתה גורמת למוות של כל אדם, במיוחד כאשר הוא נופל בצורה שנפל. אפשרות שנייה הייתה כאשר אלה לי מצליחה להטיס את המעבורת ולהימלט ברגע האחרון (כפי שקרה בפועל) אבל דניאל מת (כי אין שום סיכוי שהוא יכול היה להינצל מנפילה שכזאת ובוודאי שלא להיות נכה כתוצאה מכך). אפשרות שלישית והכי פחות אפשרית היא שכולם ייצאו עם שריטות ופגיעות קלות. נחשו באיזה אופציה התסריטאים בחרו ? למה לא לנסות לסיים סדרה בצורה קצת שונה ? היום, כמעט עשור לאחר שהעונה השלישית של "השמיניה" הסתיימה אולי אפשר להעריך את הדרך המקורית שבה היא הסתיימה, כאשר מחקו לכל הגיבורים את הזיכרונות שלהם, ולא כמו ב"האפי אנד" הרגיל שמאפיין סדרות שכאלו.
אז, לראות או לא לראות ?
מעריצי הסדרה לא יפספסו (או ליתר דיוק, לא פספסו) את העונה האחרונה שלה. באופן אישי, הייתי מעדיף לזכור אותה אחרי העונה השנייה שלה. בפני ההפקה ניצבה הזדמנות כמעט חד פעמית (לפחות עד כה) של שבעים וחמישה פרקים לעונה, אולם הם לא ידעו מה לעשות עם ההזדמנות שנפלה להם לידיים. מבחינה קריאטיבית, נעשו כל השגיאות האפשריות. בשל כך, האכזבה מהעונה השלישית שלה היא טוטאלית. חבל, התחלת הסדרה הייתה טובה מאד. טוב, לפחות לא נצטרך לשמוע את המילה קפטן...
עתה, כאשר היא הגיעה לסיומה, מה אפשר לקחת מהסדרה "החממה" ?
ג'וי ריגר. מבין הקאסט הצעיר של הסדרה מדובר בשחקנית היחידה שהותירה חותם והייתה גם ראויה להוביל אותה. כולי תקווה שהיא תדע למנף את הקריירה שלה בצורה נכונה, משום שהפוטנציאל שלה עצום. יהיה מעניין מאד לעקוב אחר המשך הקריירה שלה. מישהו באמת מצפה למשהו מגאיה שליטא כץ, לי בירן, ליאור שבתאי, סמדר חייט, שיר מורנו, אלי קרן אסף, דניאל ליטמן, תמיר גינזבורג או צופית עמנואל ? אני לא...
2 תגובות:
אתה נראלי בן אדם קצת מסכן אובססיבי השחקנים היו רובם מצויינים והסדרה הייתה מוצלחת ואחת מסדרות הנוער הטובות ביותר שהיו וגיוקא למעצר הוא אחד הכותבים הגדולים שהיו ויהיו ואתה כנראה פשוט קנאי ואפס
נכון
הוסף רשומת תגובה