שלב סיכום עונה: גאליס, עונה רביעית (ספר הבריאה): מקצה שיפורים, אבל אפשר היה יותר

זהו. "גאליס" הגיעה לסיומה. לא להאמין שהדמויות הללו נמצאות על המסכים שלנו ארבע עונות, כאשר הדמויות של יונתן, דני וליעם שיחקו גם בסדרה "החולמים" עונה אחת. כלומר, הדמויות הללו שרדו חמש עונות על מסכי הטלוויזיה בנוסף לשני סרטים. ללא ספק מדובר בהישג גדול עבור הסדרה, אשר הפכה למותג מצליח מאד עבור ערוץ הילדים ומותירה אחריה חור גדול מאד למלא.

בדרך כלל סדרות נוער זוכות לשלוש עונות, כאשר רק "השמיניה" זכתה לעונה רביעית, אך גם זה קרה לאחר מספר שנים וכמעין עונת איחוד עם הצגת הדור הבא, שבסופו של דבר לא המשיך את הדרך. הסיבות לכך הן ברורות, בדרך כלל העונה הראשונה של סדרה היא הטובה ביותר, העונה השנייה מנסה לחקות את הצלחת העונה הראשונה ובשל כך מצליחה פחות (כאשר המקרה היוצא דופן הוא זה של "החממה" בה העונה השנייה הייתה טובה יותר ולמרבה הפלא גם במקרה של "גאליס") ואילו בעונה השלישית, לאחר שבהפקה מבינים את הטעויות בעונה השנייה, עורכים מקצה שיפורים ובשל כך הסדרה מסתיימת בצורה חזקה יותר.

המקרה של "גאליס" מעט שונה. לאחר שתי עונות ראשונות בהן נשמר הרוב המכריע של הקאסט הראשי, הרי שבעונה השלישית חלק גדול מהקאסט הראשי התחלף ומעונה זו נעלמו הדמויות של ארי (גיא זוארץ), נינה (ליאור כהן), שרון (תמר עמית יוסף), רונה (מור פולנוהר) ועדי (מאיה קורן), אשר היו חלק נכבד מאד מהסדרה. בשל כך, ומסיבות נוספות, העונה השלישית של הסדרה הייתה גם הגרועה ביותר שלה. כתוצאה מכך, נקודת הפתיחה של העונה הייתה טובה, קשה היה לרדת יותר נמוך מהיכן שהיא הייתה והיה אפשר רק לעלות. החלטת ההפקה להחזיר את מרבית הדמויות לעונה האחרונה שלה, כולל זו של זרדה (אוולין הגואל), אשר גילמה את הנבל העיקרי בעונה השנייה, הייתה החלטה נכונה מאד ומיד העלתה את האיכות שלה. אולם, דמות אחת חסרה מאד: הדמות של נינה. בשתי העונות הראשונות של הסדרה ליאור כהן, אשר גילמה את דמותה של נינה, הייתה השחקנית הטובה ביותר מבין כל הקאסט הראשי הצעיר של הסדרה. היעדרותה בחלקה הגדול מאד של העונה השלישית הובן לאור העובדה שדמויות נוספות נעדרו ממנה, אולם לאור העובדה שהחזירו כל כך הרבה דמויות אחרות משתי העונות של הסדרה היעדרותה הייתה משמעותית, בוודאי לצופיה האדוקים של הסדרה וכן לאלו שהעדיפו לראות משחק איכותי בסדרת נוער. העובדה שהביאו אותה לפינאלה של הסדרה רק הדגישה עוד יותר את חסרונה. חבל.

החלטה נכונה נוספת שקיבלו בהפקה הייתה ליצור יריבות אמיתית בין שני מחנות: מחנה "עתידים" ומחנה "גאליס". סוף סוף הבינו בהפקה את מהות סדרות וסרטי הנוער האמריקאים: היריבות היא זו שעושה את הסדרה (בעונה הקודמת זה היה בדיחה עצובה). אולם, במקום להתמקד ביריבות בין שני המחנות (ולא, הנסיון של רועי לסגור את "גאליס" לא נחשב ליריבות) ושזו תהיה המהות של העונה (מלבד הסיפור המיסטי העונתי, אשר העונה היה "ספר הבריאה"), כאשר היו צריכים לערוך הרבה יותר מארבע תחרויות בין שני המחנות, עסקו יותר במריבות הפנימיות בתוך מחנה גאליס. כפי שאני רואה את הדברים, התסריטאים היו חייבים להעמיד יותר משתי דמויות מובילות במחנה עתידים (מלבד רועי ואיתן) אל מול מחנה "גאליס" וליצור יריבות של ממש. בפועל, למעשה עסקו כמעט אך ורק במחנה "גאליס" וכך היריבות היא רק ברקע וכמעט לא מורגשת, אלא רק במקרה של משלוש האהבה איתן-רונה-דורי וגם אז הוא משני ליריבות המרכזית בין המחנות.

אפשרות אחת לעשות זאת הייתה לייבא את יוצאי גאליס מהעונה השלישית שלא הוכללו במחנה "אולימפוס" בתוך מחנה "גאליס" (מישהו זוכר את "טורינו"?) ולשים אותם במחנה "עתידים". אז היריבות הייתה נראית טובה יותר. נכן, בתום העונה השלישית נסגרו כמעט כל סיפורי הדמויות החדשות, אולם ללא ספק אפשר היה להכניס אותם לעונה האחרונה. דרך אגב, העובדה שהם נעדרו מהעונה הרביעית (ולהגיע להגיד שלום בחמש הדקות האחרונות של הסדרה זה לא נחשב) גם הופכת את העונה השלישית למעשה למיותרת ואולי אף לא לחלק מהקאנון של המותג. ובמילים אחרות, ההתייחסות לדמויות הללו נראית בדיעבד כאילו הם נועדו למלא חור, אולם לאחר שהעונה לא הייתה מספיק טובה החליטו "ללכת על ההרכב החזק" ולהחזיר את ההרכב שעבד בצורה טובה בעונות הראשונות כשחקני חיזוק ולוותר על "שחקני החילוש" של העונה השלישית.

החלטה נכונה נוספת נרשמה גם בשדה הליהוק המשני. הליהוקים של אנחל בונני כארמונד, אחיו של דוד, המיועד האפל, היה ליהוק מושלם. כמו גם ליהוקו של נירו לוי כקובי, אבא של ליעם, אשר יוצא מהכלא. צריך לשים לב שחלק נכבד מאד מחברי הקאסט המבוגר, ואפילו שחקנים טובים, כאשר הם מגיעים לשחק בסדרות נוער הם משחקים בצורה מוגזמת (ראו מקרה אפרת דור בעונה השלישית של "החממה") כפי שאפשר היה לראות בעונה זו כאשר איציק כהן שיחק את הדמות של מנו ספקטור ואפילו דניאל גד, אשר גילמה את דמותה של ניקה. מבחינה זו הבחירה בבונני ולוי הייתה מושלמת, הם עשו עבודה מושלמת.

הגענו אל החלק הקריאטיבי של העונה. אם בגזרת הדמויות בעונה זו נרשם שיפור בשל החזרת דמויות משתי העונות הראשונות, הרי שבעונה הרביעית חל שיפור משמעותי אל מול עונות קודמות (1 ו 3, העונה השנייה הייתה הטובה מבין כל הסדרה), גם מבחינת הרעיון של "ספר הבריאה" וגם בצורה שבה הוא הוצג בעונה זו, כאשר כל כך הרבה סיפורים זכו לטוויסטים בעלילה ובסוף הפרק או בפרק שלאחר מכן קיבלו משמעות אחרת. בדרך כלל שימוש כל כך מוגבר בטוויסטים בעלילה גורם לרעיון להיות מוצג בצורה מעצבנת, אולם בעונה זו של הסדרה הטוויסטים היו הכרחיים בשל מאבק המוחות שמתנהל כל הזמן בין דוד ליונתן, כאשר בתווך נמצאים גם דני וליעם.

אפשר לחלק את העונה לשני חלקים, החלק הראשון של העונה בו דוד מצליח לשטות בכולם ולסכסך בין דני, יונתן וליעם היה גם החלק הפחות טוב שלה. לסדרה מהסוג הנ"ל יש, פחות או יותר, מבנה קבוע והעובדה שהדמות הראשית שלה יוצאת משליטה במשך זמן כה רב של העונה (כמעט חצי עונה) זה יותר מדי ומטילה צל על הדמות הראשית, אשר אמורה להיות גם החיובית. שימו לב שבסדרות "הגיבורים", גם כאשר הגיבור יוצא משליטה זה קורה לפרק או לכל היותר לשני פרקים. העובדה שזה נמשך זמן כה רב, למרות שמבחינה קריאטיבית עובדה זו הוסברה כנחוצה להראות עד לאן יונתן יכול להרחיק לכת, זה היה יותר מדי והיה צריך לנקוט בגישה מעט שונה.

מדוע ?

בעיקר בשל הדמויות של דני ויונתן. בדקות האחרונות של העונה דני ויונתן מתארסים לאחר שיונתן מציע לדני נישואין לפני כל החברים שלהם והיא מסכימה (אגע בכך מיד בהרחבה). אולם, לאחר המסע שהשניים עוברים במשך חמש עונות (כולל "החולמים") המסקנה המתבקשת היא שהזוג שהכי לא מתאים להיות ביחד הוא דני ויונתן. בכל עונה השניים נפרדים לפחות פעם אחת או שהם בנפרד יותר מחצי עונה. בדרך כלל השניים ביחד, נפרדים ואז בסוף העונה חוזרים אחד אל זרועות השני. אז, אם מתייחסים לכך בתור סיפור שמסופר מדי עונה זה אולי נשמע הגיוני, אבל במבט רוחבי זה מוגזם. מאד. תראו לי מערכת יחסים אחת שהייתה נראית כך והייתה מוגדרת כמערכת יחסים נורמאלית ? בעונה הרביעית עובדה זו הודגשה עוד יותר כאשר דני כמעט הורגת את יונתן. יכול להיות שדוד תימרן אותה, אבל עדיין היא הלכה איתו למצוק מתוך כוונה להרוג אותו ! איך כאשר היא עולה על המזימה של דוד היא הופכת את עורה ומנשקת מיד את יונתן כאילו כלום לא קרה ? האם מערכת היחסים של השניים היא מערכת יחסים של סאדו-מאזו ? השניים גם אמורים להתחתן, ואתם רוצים להגיד לי שלאחר שצופים בכל ארבע העונות זה נראה הגיוני ? קשה לי להאמין. בשל כך, טענתי מספר פעמים ב"שלבי סיכומי עונה" שערכתי לסדרות נוער ישראליות שהתסריטאים של הסדרות הללו צריכים להביט על הסדרות הללו במבט קדימה ולא להסתפק במבט לכל עונה, כפי שקורה בדרך כלל. נכון, נעשים הקשרים בין העונות, בוודאי ב"גאליס", אולם בכל מה שקשור למערכת היחסים שבין דני ויונתן ארבע העונות מוכיחות שכמעט כל דבר קטן וטריוויאלי גורם לשניים להיפרד, אז אנחנו צריכים להאמין שהם יחיו באושר ובעושר ?

דרך אגב, המהלך של התסריטאים ובו יונתן ודני מתארסים היה שונה בנוף סדרות הנוער. בדרך כלל הגיבורים מוצאים את עצמם אחד בזרועות השני, אבל היות ומדובר בסדרת ילדים, הרעיון של החתונה עדיין לא הוצג בסדרות אלו (למרות שאפשר היה לראות זאת בסדרה "המורדים" לפני יותר מעשור), אבל הבעיה היא שבשל העובדה שמדובר בסדרה לילדים עד גיל 15-14 לא עסקו בנושאים של מבוגרים שמובלים לחתונה ובמרכז: מוטיב הסקס. אפילו כאשר מצלמים את רונה כאשר היא מתלבשת וכביכול מפיצים זאת לשני המחנות הרי שמצלמים אותה מאחור ואפילו לא רואים שום דבר. בשל כך, הקפיצה גדולה מדי. ובכל זאת, צריך לשבח את התסריטאים על כך שפתחו את הדלת לרעיון שהיה מתאים מאד דווקא לסיפור של מתי ודינה בסדרה ה"חממה" מאשר לדני ויונתן.

דמות נוספת שהייתה חסרה בעונה זו מבחינה קריאטיבית הייתה אימו של יונתן. אין בכלל ספק שלהחזיר את גיא זוארץ כארי, אביו של יונתן, הייתה החלטה נכונה. אולם, ההחלטה לא להחזיר לסדרה את תמר קינן, אשר גילמה את הדמות בעונה השנייה הייתה החלטה גרועה. לאור הסיפור שסופר בחצי השני של העונה ובו מעורבים הגרסה הצעירה של ארי ורות (סייון מסט ואופק אהרון) זו הייתה הזדמנות פז לשחק בין הדמויות הצעירות והמבוגרות וחבל שלא עשו זאת אפילו רק הדמות של רות הצעירה עם ארי המבוגר. כל הכבוד על הרעיון (מיד אגע גם בכך בהרחבה), שהיה הטוב ביותר בכל העונה, אבל אפשר היה לקחת אותו צעד אחד קדימה.

ואם כבר עסקנו בגרסאות הצעירות של ארי ורות, חייבים לציין את ההבדל העמוק בין שני הליהוקים. בעוד שהליהוק של סיוון מסט כרות נראה על המסך בצורה טובה, הרי שהליהוק של אופק אהרון כארי היה פשוט גרוע. אני לא יודע אם אופק הוא הומוסקסואל בחייו האמתיים (ובאמת שלא אכפת לי), אבל כאשר מגלמים דמות אי אפשר לגלם אותה בצורה כפי שאופק גילם אותה אם היא לא הומוסקסואלית, והרי מדובר במי שאמור להיות אביו של יונתן. עובדה זו זועקת החל מהסצינה הראשונה. איך בהפקה לא ראו זאת מהרגע הראשון ? ואם ראו, למה לא עשו משהו בנידון ? אתם באמת רואים כיצד הדמות שאופק גילם הופכת להיות 23 שנה מאוחר יותר הגרסה של גיא זוארץ ? לפעמים צריך לחשוב על ליהוק מעבר לדימיון החיצוני, למרות שגם במקרה הזה קשה להצביע על דימיון גדול בין שני השחקנים.

אפשר להבחין בעונה זו בהשפעות של סרטים מסוימים על התסריטאים בעונה זו. הרעיון של המשולש הוגו-עדי ואדם הוא ואריציה של הרעיון של "סיראנו דה ברז'רק" (בבקשה תראו את הגרסה הצרפתית המעולה ולא את הגרסה האמריקאית), כל נושא המסע בזמן והעובדה שיונתן עומד להימחק על ידי כך שיימנעו מיונתן להיוולד מוצג בצורה דומה מאד בסרטי "בחזרה לעתיד" (בבקשה תראו את הסרטים 1 ו 2 המעולים ופחות את 3 המאכזב). ואיך אפשר שלא לציין את הסרט "החשוד המיידי", כאשר דוד זונח את הקב שלו ומסדר את הרגל שלו עד שהוא מתחיל ללכת בצורה רגילה ובכך כמעט משחזר כמעט לחלוטין את סצינת הסיום מהסרט הנהדר של קווין ספייסי (סרט חובה !)

צריך גם לציין את השחקנית שהייתה מעל כולם בעונה זו. בהיעדרה של ליאור כהן, השחקנית הטובה ביותר בעונה הרביעית הייתה ללא ספק תמר עמית יוסף. שחקנים רבים טוענים בפני כתבים שדווקא לגלם דמויות מרשעות הן הדמויות שהם הכי אוהבים לגלם בשל העובדה שהן מוציאות מהם איכויות שהם לא נדרשים לגלם בדמויות חיוביות. תמר עשתה עבודה מעולה בגילום הנבל המשני של העונה (רועי בסופו של דבר מתיישר לפי התכניות שלה למרות שהוא כביכול מתחמן אותה לסייע לו), הייתה רכה כשהייתה צריכה בתחילת העונה, מרשעת ותחמנית כשהייתה צריכה ולמרות שהייתה המרשעת בסיפור, עדיין כאשר היא מביטה חרטה בפני ארי לפני שהוא הולך למשטרה ומודיע שהיא זו שצילמה את רונה בעירום, למרות שמדובר בתחמון נוסף, הרי שהצופה די מרחם עליה ורוצה לסלוח לה. הבעיה היחידה בעונה זו מבחינתה היה הזיווג מחדש שעשו לה בעונה זו לליעם (בשל הסיפור המרכזי השני של העונה), אולם היא נראית יותר כאחותו הגדולה מאשר החברה שלו וזה נראה במשך כל העונה מגוחך מאד. ולא, לא מדובר בהבדלי הגובה בין השניים.

ואיך אפשר שלא לסיים את הביקורת עם הסוף של הסדרה. כבר טענתי שתסריטאים ישראלים לא יודעים לסיים סדרות נוער בצורה טובה (כאשר מהמשוואה הנ"ל צריך להוציא את הסוף המקורי של "השמיניה" וגם הוא לא הגיע ממוחו של התסריטאי, גיורא חמיצר, אלא דווקא מרעיון של השחקן מיכאל אלוני אשר גילם את הדמות של אדם), המקרה של העונה הרביעית של "גאליס" לא שונה במיוחד. הכוונה היא לא לסיום הסיפור המיסטי של "ספר הבריאה" וחזרתו של יונתן, את זה אפשר לעכל, אלא את הזיווג שמתרחש בסוף העונה בין הזוגות שאמורים להיות ביחד, אשר הוצג בצורה מגוחכת.

רוצים דוגמאות ?

בבקשה. את הדוגמא של דני ויונתן כבר הזכרתי, ובשל כך אתמקד בשתי דוגמאות נוספות. במשך חודשיים יולי וליעם רבים אחד עם השני, אומרים אחד לשני דברים חמורים ונפרדים. ליעם יוצא עם שרון וחושב שהוא מאוהב בה. ואז, ברגע שהוא מגלה את הפרצוף האמיתי של שרון הוא גורם להפלתה. את זה אפשר להבין, אבל את העובדה שמיד לאחר שזה קורה יולי מודיעה לו שהיא נלחמה עליו כל הקיץ ושהיא לא תיתן לו ללכת בלי לנשק אותה והוא נענה לה. באמת ? כך זה קורה בחיים ? בלי "תקופת צינון" של חמש דקות ?

דוגמא שנייה היא של דורי ורונה. כאשר שנייה לאחר השורה המרשימה של יולי לליעם דורי אומר לרונה בקיצור "מה שהיא אמרה" ואז השניים מתנשקים כאילו לא קרה כלום וחוזרים אחד לזרועות השני. צריך להביט לילדים ולנוער בגובה העיניים ולא לנסות ליפות את הסיפור.

כמו כן, צריך להזכיר גם כיצד הסיפור של הוגו ועדי מסתיים. במשך כל העונה עדי הוכיחה שהיא לא מתאימה להוגו משום שהלב שלה לא ישר (אמנם בעקבות טראומה, אבל עדיין...) והיא רומסת את ליבו פעם אחר פעם ובסופו של דבר הוא מציע לה לרקוד בצעד שנראה כמו צעד של חזרה ? לו כל הדוגמאות הללו היו קורות פרק או שניים לאחר מכן, פרקים אשר במהלכם היו עוסקים במערכות היחסים זה היה הגיוני, אבל זה לא קרה, והתירוץ של מספר פרקים מוגבל לא יכול להישמע במקרה הזה.

מדוע ?

משום שבעונה זו מספר הפרקים עמד על 47 בלבד. טענתי בעבר שעונה של סדרת נוער צריכה לעמוד על מספר רב הרבה יותר, אם כי הדוגמא של העונה השלישית של "החממה" אשר עמדה על 75 פרקים הוכיחה שתסריטאים לא תמיד יודעים להתמודד גם עם בונוסים שכאלה. במקרה הנ"ל שלשה פרקים נוספים בלבד, אשר היו מעמידים את מספר הפרקים בעונה על 50 היו יכולים לסגור את הסיפורים בצורה נכונה יותר. נכון, חלק מהפרקים היו ארוכים יותר מפרק רגיל (למעלה מ 30 דקות), אך מה היה קורה לו מספר הפרקים היה אכן עומד על לפחות 50, במיוחד כאשר מדובר בסיום הסדרה ?

לסיום, חייבים לציין שאת האלמנט הקומי בעונה זו סיפקו שתי דמויות: הוגו רחב המימדים, אשר המשיכו להראות אותו בעונה זו כטיפש (לא מבחינת חכמה, אלא מבחינת התנהגות) רחב הלב ולאון ספקטור (טום באום), אשר מגלם דמות של הומוסקסואל שאוהב ללבוש שמלות. חבל שהשתמשו דווקא בדמויות הללו, אשר נחשבות כדמות שוליות שקל מאד לגרום להן להשפיל את עצמן וזה בדיוק סוג ההומור שהן הפיקו. הומור סטראוטיפי נמוך מאד. ארבע עונות ועדיין התסריטאים של הסדרה הזאת לא למדו לנפק הומור סביר.

אז, לראות או לא לראות ?

צריך לרפרף על 26 הפרקים הראשונים, אשר היו בינוניים ומטה, ודווקא לצפות לעומק בעשרים הפרקים האחרונים של הסדרה אשר היו טובים ואולי אף למעלה מכך.

במבט רוחבי, בגזרת השחקנים הסדרה משאירה לצופים שתי שחקניות שכדאי לצפות בהן: ליאור כהן ותמר עמית יוסף. ולא, אליאנה תדהר ושירן סנדל הן לא שחקניות מספיק טובות והן זוכות לאהדה יותר בגלל הדמויות שהן גילמו ואיך שהן נראות. שטחי אבל נכון. בגזרת הגברים, קשה להצביע על שחקן אחד ששווה לצפות עבורו בסדרה, כולל דניאל מורשת ותובל שפיר. וזאת לאחר שסדרת "השמיניה" הצמיחה את ידידה ויטל ואילו "האי" את יון תומרקין. בעצם, מישהו פעם חשב שדניאל מורשת שחקן טוב ?