אחת הבעיות בסיכום עונות של סדרות היא למצוא את המילים הנכונות בכדי לסכם את העונה. בדרך כלל בסדרה אין כמעט שינויים יוצאי דופן ולכן, הניסיון לסכם את העונה הבאה של הסדרה הופך קשה יותר ויותר ככל שהעונות מתקדמות. כך הם פני הדברים בעונה הרביעית של הסדרה Hell On Wheels. לפעמים, העובדה שאין שינויים רבים בסדרה גורמת למעריצי הסדרה לאהוב אותה יותר משום שהם קיבלו בדיוק את מה שהם אהבו קודם לכן, אולם במקרה של הסדרה הנ"ל אפשר לומר שזו הוכחה שהסדרה נמצאת הרבה מעבר לשיא שלה, אשר הגיע בפרק האחרון של העונה השנייה, ושטוב עשו ברשת AMC שהודיעו שהעונה החמישית תהיה גם האחרונה שלה.
ובכל זאת, עדיין ניתן למצוא מספר מאפיינים בעונה הרביעית של הסדרה שצריך לציין. ראשית, לא ברור מדוע ברשת החליטו להעניק לסדרה בעונתה הרביעית 13 פרקים במקום 10 פרקים בכל שלש העונות הקודמות שלה. עובדה זו גרמה לשתי תוצאות: התחלת העונה הייתה "מריחה" אחת גדולה, ובאופן מעשי הסדרה החלה רק בפרק השמיני (בפרקים שש ושבע, אשר עסקו בדמותו של אילאם, ארחיב בהמשך) וכמו כן, סיום העונה הגיע שלש פרקים מאוחר מדי. במידה והעונה הייתה מסתיימת בתום הפרק העשירי, כאשר רות, אשת הכנסייה, יורה בסידני סנואו, אשר היה אחראי למות בנה, זה היה קליף האנגר מושלם ושני הפרקים שהגיעו בעקבות הפרק הנ"ל גם היו מהווים שני פרקי פתיחה מושלמים לעונה האחרונה של הסדרה. אולם, התסריטאים העדיפו לסגור את הסיפור ולהתחיל סיפור חדש בעונה החמישית, המסע של קאלן לאתר את אשתו ובנו.
התוצאה של הבחירה של התסריטאים הייתה שהפרק האחרון של העונה היה חלש מאד, בוודאי בהשוואה לארבעת הפרקים שקדמו לו ובמידה ובהפקה רצו לשמור את הצופים בכדי שיגיעו לצפות גם בעונה הבאה, אזי זו לא הייתה ההחלטה הנכונה, קיימת ירידת מתח דרסטית עבור הצופה, והיות ולאורך העונה ניכר כבר שהסיפור נמשך יותר מדי, לא יהיה קשה להבין מדוע חלק מהצופים יחליטו לא להמשיך לצפות.
בעיה נוספת שהתסריטאים ניצבים בפניה לפני העונה החמישית היא איבוד שתי דמויות מרכזיות: אילאם, אשר מוצא להורג על ידי קאלן לאחר שהוא חוזר, כביכול מהמתים, אך הוא סובל מבעיה מוחית ולא מזהה את האנשים מעברו. ולקראת סוף העונה גם רות מוצאת להורג בתלייה לאחר שהיא יורה בסידני והלה מת מפצעיו למרות שקאלן עושה הכל בכדי להצילו ולאחר מכן גם את רות, אך ללא הועיל.
לגבי חיסול דמותו של אילאם. לפי דעתי, במידה והעונה הייתה בת עשרה פרקים בלבד לא היו מבזבזים שני פרקים להחזיר את דמותו מהקבר. בתום העונה השלישית היה ברור כמעט לכולם שהוא נהרג על ידי הדוב עימו התעמת, אך הפלא ופלא האינדיאנים מצליחים להחיות אותו רק בכדי שיגיע לעימות סופי עם קאלן, החבר הכי טוב שלו בעונות הקודמות. החזרת הדמות שלו הזכירה אופרות סבון ולא סדרות איכותיות של רשת AMC, זה היה מיותר.
חיסול הדמות של רות קבע בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהגיעה שעתה הסופית של הסדרה. גם אם בהפקה לא היו מודיעים שהעונה החמישית של הסדרה תהיה האחרונה שלה אפשר היה להבין שמדובר בסוף הדרך עבורה. אי אפשר לאבד כל כך הרבה דמויות ראשיות ולקוות שהסדרה תמשיך לעמוד על הרגליים. המוות של רות נתן את האות למסע האחרון של קאלן: איתור אשתו ובנו וההבנה שהם הדבר החשוב ביותר שיש לו. אולם, עבור הצופה קיימת בתום הפרק השניים עשרה תחושה של ריקנות ופחות של רצון להמשיך ולצפות במסעו של קאלן. עושה רושם שהתסריטאים ניסו לסגור את "הפינה" של רות וקאלן שהראו בעונה השלישית שיש להם רגשות אחד לשני, רגשות שרות מתוודה עליהם לפני מותה, אבל היות והיא אשת כמורה היא לא תפרק משפחה ולכן לא קיימת אפשרות שהם יהיו ביחד. האפשרות היחידה שזה יכל לקרות הייתה לו נעמי, אשתו של קאלן, וויליאם, בנו היו מתים, אולם קשה להאמין שהתסריטאים היו חוזרים על אותו נרטיב אשר פתח את הסדרה.
אלמנט שצרם לצופה הנאמן של הסדרה הייתה דמותה של לואיס אליסון, העיתונאית של המקום. בעונה השלישית הראו שאליסון אוהבת נשים והיא אף ניסתה לפתות את אווה, אולם בעונה הרביעית התסריטאים ציוותו אותה לג'ון קמפבל (ג'ייק וובר), המושל הזמני של העיירה והיא אף קראה לכך סקרנות. אתם רציניים ? לא ברור מדוע היה בכלל צריך לגעת בנושא הזה, אבל לו החליטו עליו היו חייבים להמשיך איתו עד הסוף. זה הזכיר, במידה מסוימת את מה שעשו לדמות של נולן בסדרה Revenge, כאשר מדי עונה החליפו לו את מושא האהבה מגבר לאישה (ולעיתים גם באותה עונה). קשה להאמין שבאותם ימים של המערב הפרוע זה היה המצב. זה לא היה אמין.
אלמנט בעייתי נוסף הייתה מערכת היחסים שבין קאלן לתומאס דוראנט. לאחר שהשניים התעמתו ראש בראש כשתי עונות הרי שקאלן גורם למאסרו של דוראנט והלה מחזיר לו שבעתיים בעונה השלישית. ואולם, בעונה הרביעית עושה רושם שהם הפכו לחברים הכי טובים. נכון, כאשר יש אויב חיצוני, במקרה הזה מדובר בג'ון קמפבל, המושל הזמני שהגנרל גרנט מינה בכדי להסדיר את עניין החוק בשאיין, שני אויבים יכולים לשתף פעולה, אולם זה לא היה המצב, אלא עושה רושם שהם אכן חברים. היריבות בין השניים הייתה חלק נכבד ממה שהחזיק את הסדרה במשך שלש עונות והמעבר ה"חלק" מאד בזמן קצר מאד לכך שהם חברים, גם מהלך זה לא נראה אמין במיוחד.
אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לוותר. רק צופים מובהקים של הסדרה שלא יכולים לוותר על הדמויות יכולים לצפות בה, וגם הם יתאכזבו ממרבית הפרקים שלה. עושה רושם שהסדרה "טוחנת מים" בעונתה הרביעית והיה עדיף לו לפחות היו מקצרים אותה בשלשה פרקים. ובמילים אחרות, די נמאס לצפות בה וחבל, היא הייתה משב רוח מרענן בתחילת דרכה ובעיקר איכותית. בעונה זו אין זכר לשני האלמנטים הללו. הדבר היחיד שכדאי לצפות בו בעונה חמישית, עבור הצופים שישרדו את העונה הרביעית, הוא העימות הסופי שבין קאלן לת'ור גאנדרסון, אשר עושה רושם שלא רוצה למות ולא משנה מה ניצב בפניו...
3 תגובות:
תוכל להגיד לי מתי יש פרקי cross over בין הסדרות של סטארגייט?
תוכל להגיד לי מתי יש cross over בבאפי ואנג'ל?
תודה
לדעתי כול עונות הסדרה לא שוות לצפיה,מספיק לראות פרק אחד בשביל לדעת על מה מדובר,חוץ משחקן ראשי עם מלא כריזמה אין בה כלום,בחיים לא הבנתי איך מאשרים לה עוד ועוד עונת
הפסקתי לצפות בסדרה מאמצע העונה השניה.
שעמום אחד גדול.
הוסף רשומת תגובה