יום שלישי, 28 ביולי 2015

פינת D1D1 רואה סרטים

Project Almanac - בחזרה לאתמול 
 
 

שלשה בני עשרה, ושתי בנות אשר מתלוות למסע, ממציאים מכונת זמן. בתחילה הם עושים זאת בכדי להשיג כסף עבור דיוויד (ג'וני ווסטן) בכדי שיוכל ללמוד ב M.I.T, אולם כאשר הם מצליחים לבנות את המכונה הם מתחילים לעשות  מה שעולה ברוחם ונהנים עד הגג, אולם בשלב מסוים הם מגלים שההחלטות שהם מקבלים משפיעים על אירועים בזמן ולכך יש השפעות קטסטרופליות.

על פי התקציר אתם בוודאי מבינים שהסרט עוסק במסע בזמן, בשל כך הוא גם לא מקורי, כאשר רק לאחרונה הסדרה The Flash עסקה בזה ואין ספור סרטים נגעו בנקודה הזאת. כלומר, הרעיון לא מקורי במיוחד, אולם השינוי בכך שהסרט שם את הדגש על בני עשרה, ויותר מאחד או אחת, היה נכון וגם מעניין. היה בכך נקודת מבט שונה. לשם שינוי גם התסריט של הסרט היה טוב מאד ביחס לסרט סוג ב (מיד ארחיב בנידון).

למרות שימוש נכון ברעיון משומש ותסריט טוב, הרי שהסרט סבל ממספר בעיות. ראשית, הסרט צולם ממצלמה אחת והצופה מקבל את הרושם כאילו הסרט צולם ממצלמה ביתית. הסיבה לעשות זאת נבעה משתי רצונות. הבמאי, ככל הנראה, רצה להראות כאילו הסרט יותר אותנטי ולא מדובר בעוד סרט מדע בידיוני רגיל, אלא במצב שהמדע יכול לקדם אותנו אליו. כלומר, שהמצב אפשרי או יהיה אפשרי בעתיד הקרוב. רצון נוסף של הבמאי היה בכך שבסוף הסרט הגיבור, דיוויד ואחותו כריס (וירג'יניה גארדנר) מוצאים את המצלמה ומבינים היכן טעו בכדי שלא יעשו זאת שוב. הבעיה היא, שבפועל הצילום הזה מעייף בשלב כלשהו (הסרט באורך 106 דקות) וכמו כן, הוא מקבל מימד של סרט סטודנטים, או סרט מדרגה ב, ופחות של סרט הוליוודי רגיל.

בעיה נוספת שהסרט מציג היא חוסר בשחקנים מדרגה ראשונה. שני השחקנים היחידים שהצופה אולי מזהה הם סופיה בלאק אודליה (Skins US, The Messengers) ואלן אוונגליסטה ("סודותיה של נערת טיפש עשרה") וגם הם לא שמות יותר מדי מוכרים או שחקנים יוצאי דופן. בכדי "להרים" פרויקט שכזה היו חייבים להציג שם גדול ומוכר, משום שבלעדיו הסרט מקבל עוד יותר מימד של סרט סטודנטים דל תקציב.

ולבסוף, למרות שהתסריט שלו נכתב בצורה טובה (בוודאי בהשוואה להרבה סרטים בדרגה הזאת), הרי שחורה לצופים שהחלק הראשון של הסרט בו החבורה נהנית ומבלה נמשך יותר משעה ועשר דקות ואילו החלק השני, בו מוצגת הבעיה הגדולה של המשחק בזמן ושינוי האירועים, נמשכת פחות מחצי שעה. במיוחד מאחר ופתרון הבעיה נמשך כחמש דקות. כלומר, אין איזון בין שני חלקי הסרט.

אז, לראות או לא לראות ?

מי שמוכן לסבול את העובדה שהסרט מצולם מנקודת מבט של מצלמה ביתית ייהנה מסרט טוב. ולכן, ההמלצה שלי היא שתתנו לסרט סיכוי, גם אם אתם לא חנונים שאוהבים סרטים וסדרות שעוסקים במסע בזמן. דרך אגב, ביחס להשקעה שלו (כ 12 מיליון דולר) מדובר במוצר אשר הכניס יותר מפי ארבע מכך לפחות.



בדרך לג'קוזי עוצרים בזמן - Hot Tub Time Machine 2




לפעמים לא ברור מה אנשים חושבים כאשר הם מפיקים סרטים. אני יודע שקיימים יוצרים המשוועים לעבודה בתעשייה ההוליוודית, ולחלקם יש יצירות לא רעות בכלל, אבל הם לא מקבלים את ההזדמנות המינמלית להצליח. ומנגד, עולה סרט כגון הסרט הזה ומוכיח שאין צדק בעולם.

הסרט הראשון בסדרה היה סביר לצפייה. לא יצירת אמנות, אבל קומדיה שמעלה חיוך מדי פעם או לא גורמת לך לסבול. הסרט הזה כבר גורם לצופה, שנסמך על הסרט הראשון ומצפה שהרמה תשתפר ככל שהסרט מתקדם, סבל בכל דקה שהוא ממשיך לצפות.

הסרט מתאר את המסע של רוב (רוב קודרי), בנו גייקוב (קלארק דיוק) וניק (קרייג רובינסון), חברו הטוב של רוב, אל העתיד דרך הג'קוזי בכדי למצוא את האדם שיורה לו בביצים ומתכוון להרוג אותו. בדרך רוב וג'ייקוב עובדים על מערכת היחסים שלהם כאב ובן וכמו כן ג'ייקוב מצליח להשיג לו חברה. ג'ון קיוזאק, אשר כיכב בסרט הראשון מגיע רק להופעת אורח בדקות הסיום.

הבעיה היא לא עם הנושא של הסרט השני, למרות שגם עם כך יש בעיה, אלא בתסריט האיום והנורא שלו. ראשית, בתור קומדיה הסרט לא מצחיק. לפי דעתי צחקתי בסרט הזה אולי פעם אחת, למרות שניכר שמנסים ליצור הומור ילדותי, כגון בקטע שרוב גורם לניק לאנוס את אדם הצעיר (בנו של הדמות של ג'ון קיוזאק) במציאות וירטואלית.

אפשר לדמות את הסרט למה שניסו לעשות בסדרת סרטי "אמריקן פאי" אחרי הסרט השלישי, אבל לא בצורה וולגרית כל כך. ליצור סרט עם שדיים חשופים, קצת סקס (רוב שוכב עם ארוסתו של אדם הצעיר בגילומה ג'יליאן ג'ייקובס) והרבה ניבולי פה. בשני המקרים זה לא צלח.

אז, לראות או לא לראות ?

מיחקו את הסרט בכלל מהלקסיקון, הוא לא ראוי לצפייה ואפילו לאיזכור, פרט לחרמנים שרוצים לראות שדיים של נשים והם לא מספיק מתוחכמים למצוא להם חברות או לצפות בפורנו. יש כאלה אנשים ?

אין תגובות: