יום רביעי, 7 באוגוסט 2013

שלב סיכום עונה: Hell On Wheels, עונה שנייה: משהו חסר.



העונה הראשונה של Hell On Wheels היוותה הפתעה לטובה. רשת AMC ידועה באיכות התסריטים של הסדרות שלה ובצירוף רעיון מוכר בתעשייה האמריקאית, העיסוק בהתקדמות בניית האומה על ידי התקדמות בבניית מסילות הרכבת, יצרו סדרה לא רעה בכלל. כמובן, שלא הזיקה העובדה שהמשחק היה ללא רבב, עובדה שנהירה גם בעונה השנייה של הסדרה, אשר לא הציגה דמויות ראשיות חדשות.

למרות כל זאת, משהו היה חסר בעונה השנייה של הסדרה. בעונה הראשונה, גיבור הסדרה, קאלן בוהנון (אנסון מאונט) חיפש אחר האחראים לרצח אשתו ובנו. בעונה השנייה אין כבר סיפור מסגרת. במקום זאת, ישנם סיפורי משנה אשר נשזרים אחד בשני.

הסיפור המרכזי הוא כמובן של קאלן, אשר בתחילת העונה הופך לשודד רכבות, אך בסופו של דבר חוזר לעבוד עבור מר דוראנט, בכדי להקים את מסילת הרכבת שלו, כאיש האבטחה שלו מאחר והאחרון השיג עבורו חנינה. כמו בעונה הראשונה, קאלן מתייסר במשך רוב העונה, עד אשר בפרקים האחרונים הוא מוצא לעצמו אושר בדמותה של לילי בל (דומיניק מקאליגוט), עליה שם את עינו כבר בעונה הראשונה, אך ברח לאחר שרצח אדם חף מפשע. פרק סיום העונה סוגר עבורו מעגל, כאשר שוב נלקחת ממנו האישה שהוא אוהב מאחר ולילי נרצחת על ידי ת'ור גונדרסן (כריסטופר היירדאל), אותו קאלן מנסה להוציא להורג, אך הלה קופץ אל מותו (?) בשניות האחרונות.

אם בלילי עסקינן, אפשר היה לומר שגורלה היה די חתום. בתחילת הסדרה בעלה נרצח והיא מגיעה אל "גיהנום על גלגלים", עיירת האוהלים הנודדת שהקימו הפועלים בפרויקט הרכבת והיא מפלרטטת עם קאלן. לאחר שהאחרון בורח בתום העונה הראשונה, לילי מבינה שהדרך היחידה שלה לשרוד היא לקשור את עצמה למר דוראנט, אשר מנהל את הפרויקט והיא הופכת לפילגש שלו, אך לאחר שדוראנט כמעט מת הוא מחליט לחזור לאשתו, אשר מגיעה לעיירה. לילי רואה זאת ואז היא קושרת את עצמה שוב לקאלן, מאחר והוא שוב צובר כוח. לכאורה, נראה שהשניים מאוהבים, אך מי שצפה בעונה כולה מבין שנאמנותה של לילי נעה עבור מי שבידו הכוח. מאחר והיא איבדה את כוחה המוסרי בסדרה, בפרק הסיום דוראנט גם קורא לה "זונה", התסריטאים יכלו לקבל את ההחלטה לחסל את הדמות שלה, למרות שהסדרה לא משופעת בדמויות נשיות.

דמות נשית נוספת שמככבת בעונה השנייה היא אווה (רובין מקלווי), הזונה לשעבר שנשואה למר טולי, מנהל העבודה של מסילת הרכבת, אך היא מאוהבת באילאם פרגוסון (קומון), עבד משוחרר. אווה מנהלת עמו רומן מחוץ לנישואין ואף נכנסת ממנו להריון. בעלה המאוהב בה סולח לה, אך היא לא מרפה ובסוף העונה בעלה מתאבד לנגד עיניה ומאהבה.

הדמות הנשית השלישית הראשית של הסדרה היא רות (קאשה קרופינסקי), בתו של הכומר קול (טום נונאן) וגם היא, כמו כל הנשים בסדרה, משרה הרס סביבה. בסוף העונה הראשונה היא נכנסת למערכת יחסים עם ג'וזף, איש שאיין שהתנצר, והם אף שוכבים ביחד, אולם היא מנתקת את מערכת היחסים ביניהם, מסרבת להצעתו להינשא ומתרחקת ממנו. את הגבר השני שמאוהב בה, שון מקגינס (בן אסלר), היא ממוטטת לחלוטין על ידי כך שהיא גורמת לו לקנא, מנתקת אותו מאחיו, גורמת לו להתנתק מאמנותו הדתית על ידי מעבר מקתוליות לפרוטסטנטיות מתוך הבטחה מעורפלת שיהיו ביחד, אך כאשר הלה עושה זאת היא מסרבת להינשא לו בטענה שאינה מוכנה. בתחילת העונה היא גם מנסה את אביה האלכוהוליסט ומניחה בפניו בקבוק אלכוהול והלה ממשיך לשתות עד שבסופו של דבר דעתו נטרפת עליו והוא רוצח אדם לאחר שהוא מנסה לחטוף רכבת בכדי להפיץ את תורתו.

כלומר, התסריטאים מציגים את הנשים באור שלילי לחלוטין. מצד אחד קיימות הזונות שכמעט ולא עוסקים בהן בעונה זו מלבד, כאשר אחת מהן נרצחת, ומצד שני הדמויות הנשיות הראשיות מוצגות כנואפות (לילי, אווה), שוחרות לכוח (לילי) או כזאב בעור של כבש (רות). יכול מאד להיות שזו הייתה המציאות באמצע שנות השישים של המאה התשע עשרה בארה"ב, אבל מוזר לראות שאין אפילו דמות נשית אחת המוצגת באור חיובי בסדרה.

כמו בעונה הראשונה, גם העונה השנייה מורכבת מעשרה פרקים בלבד ועושה רושם שזה מספיק. הרחבת העונה לפרקים נוספים תגרום לאיכותו של הסיפור לרדת, לכן ברשת קיבלו החלטה נכונה לאשר גם לעונה השלישית עשרה פרקים בלבד, אם כי אני לא חסיד של שידור שני פרקים ברצף, כפי שעשו לשני סיום העונה השנייה וכפי שעומדים לעשות בתחילת העונה השלישית. מספר הפרקים הוא בלאו הכי מצומצם והצופים נאלצים להמתין כמעט שנה שלמה בין העונות. חבל.

אז, לראות או לא לראות ?
לחובבי הז'אנר (מערבונים בעיקר) ולצופי העונה הראשונה מדובר בסדרה טובה, אך צריך להזהיר מראש שעונה זו (השנייה) מאבדת חלק נכבד מהאיכות שהיה לה בעונה הראשונה. בעונה זו, אין לסדרה סיפור מסגרת, הסדרה הופכת מעט לאופרת סבון ולכן גם התסריט שלה סובל מכך. בשל כך, עבורי עונה זו מוגדרת כמאכזבת.

העונה השנייה של הסדרה גם נחשבת "כבדה" מאד (כאשר בין הנושאים המטופלים: ניצני עליית מאפייה אירית, מערכת יחסים בין גזעית, עליית מעמד האפרו אמריקאים, רצח בדם קר ועוד...) ולא קל לצפות בה, לכן קחו זאת בחשבון כאשר אתם מקבלים את ההחלטה באם לצפות בה או לא.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

העונה הראשונה היתה מצויינת ראיתי אותה ביומיים. העונה השניה היתה מאכזבת והרצתי חצי מהפרקים קדימה מרוב שעמום.
חבל...