יום רביעי, 9 בינואר 2019

ביקורת: Legacies, עונה ראשונה: חדשות טובות וחדשות רעות



כאשר הגיעו החדשות על כך שרשת ה CW מתכוונים לפתח ספין אוף לדרמה The Originals המחשבה הראשונה שצצה בראשם של רבים מצופי הטלוויזיה הייתה: בשביל מה ברשת היו צריכים את זה ? ניכר שהתשובה הראשונה אשר מנקרת במחשבותיהם של רבים היא, שברשת מנסים לחלוב עד תום את המותג שלהם, מותג שהחל עם The Vampire Diaries ונמשך עם The Originals. הבעיה הגדולה שניצבה בפני מנהלי הרשת יותר מכל דבר אחר הייתה, שעושה רושם שנדמה שהמותג מיצה את עצמו. כאשר צופים בפרקי פתיחת העונה אפשר להגיע למסקנה ברורה, שמדובר בחדשות טובות וחדשות רעות.

הסדרה מתמקדת בדמותה של הופ מייקלסון (דניאל רוז ראסל, אותה ראינו בעונה האחרונה של The Originals), בת כלאיים אשר מאגדת בתוכה את היותה אשת זאב, ערפדית ומכשפה. היא לומדת בבית ספר העל טבעי של אריק זלצמן (מאט דיוויס) לצד בנותיו ג'וזי (קיילי בריינט) וליזי (ג'ני בויד). בליזי מאוהב ערפד צעיר בשם קווינסי (מילטון אם ג'יי מיסלי) והוא בדרך כלל עושה מה שהיא רוצה. כמו כן, אלאריק בוטח בו.

אל התמונה נכנסים לנדון קירבי (אריה שאהסמי), אשר בתחילה חושבים שהוא אדם רגיל אך מתברר שלא, כאשר לא ברור מה בדיוק קורה איתו בתחילת העונה, רק שיש לו קשר אל סכין עתיקה ומיסתורית, אשר נדמה שיש לה קשר לכך שדמויות מיתולוגיות שלא נראו עד כה כגון דרקון או עכביש ענק קמים לתחייה. לנדון הוא אחיו לחיים של רפאל (פייטון אלכס סמית'), אדם זאב אשר הרג את חברתו בטעות והפעיל את הקללה שלו.

נתחיל דווקא בחדשות הטובות. הרשת העלתה שתי דרמות המתמקדות בבני נוער בעונה זו, הכוונה היא ל Legacies ול All Americans. בעוד ש All American, אשר דווקא מבוססת על מקרה אמיתי, מזכירה יותר מהכל אופרת סבון שראינו כל כך הרבה פעמים, המחשבה ליצור דרמה בבית הספר ללימודים על טבעיים דווקא נראית נכונה, בוודאי לאלטרנטיבה שלה באותה רשת.

כמו כן, אפשר לומר שבהפקה קלעו בול במרבית מהליהוקים שלהם. אריה מגלם את דמותו של לנדון בצורה טובה מאד ועושה רושם שאפשר לזהות כימיה בינו לבין דניאל, אשר מגלמת את דמותה של הופ ומהפרק הראשון הניצוצות בין הדמויות עפים לשמים. גם הליהוק של קיילי בריינט כג'וזי (כן, גם אותי זה הפתיע) ופייטון כרפאל הינו ליהוק טוב מאד.

אבל, וכאן אנו מגיעים אל החדשות הרעות. למרות מראה חיצוני מצודד, דניאל רוז ראסל שחקנית לא מספיק טובה, במיוחד לא לגלם דמות ראשית. אפשר היה לזהות זאת כבר ב The Originals. גם ג'ני בויד לא שחקנית מספיק טובה, אבל היא מגלמת ילדה היסטרית ולכן קל לבלוע את הצורה שבה היא משחקת.

מלבד זאת, הבעיה היא גם בתחום התכן. בניגוד ל The Vampire Diaries ואח"כ ב The Originals, כבר בעונה הראשונה של הסדרה מגלים דמויות מיתולוגיות דימיוניות. כן, זה מצחיק להגיד זאת על סדרה של ערפדים ואנשי זאב, אבל סדרות של דרקונים ועכבישים ענקיים זה כבר דרגה שונה לחלוטין. עובדה זו גם גורמת לסדרה להיות פחות אמינה כבר מתחילתה.

כמו כן, למרות שמנסים להציג דמויות שהן לא על טבעיות בסדרה, במיוחד בקרב הנערים והנערות, הרי שהתפקיד שלהם הוא שולי לחלוטין וחבל שכך. ההתמקדות היא כמעט אך ורק במה שקורה לנערים בתוך האקדמיה של זלצמן. אפשר היה לפתח זאת טוב יותר ולהציג דמות אנושית אחת או שתיים לפחות, למרות הכל ולמרות הבעייתיות בכך.

אז, לראות או לא לראות ?

בסך הכל, הרשת הצליחה לאחד בסדרה זו שני אלמנטים שהיא מעוניינת בהם בסדרות שלה: אופרת סבון ועל טבעי, כאשר התוצאה של האיחוד היא סבירה. הסדרה מיועדת לבני נוער שעדיין אוהבים את המותג, כל השאר צריכים לדלג עליה. רק הצופים הללו יראו בו את גרסת הילדים והנוער שלו וירצו להישאר ולצפות בה (בדיוק מה שקורה בארה"ב).

דרך אגב, אם אני הייתי מפיק את הסדרה לא הייתי משתמש בדמויות מוכרות להופעת אורח, כפי שבהפקה עשו עם הדמויות של ג'רמי גילברט ומאט דונובן, משום שזה היה מזכיר להם עד כמה רחוקה הרמה ב Legacies משתי הסדרות הקודמות במותג.

תגובה 1:

JamesCrow אמר/ה...

לא הכי מסכים!

אני חושב שהמינוס בסידרה הוא דווקא זה שהיא מפונית לנוער (שכחת לציין את "מכושפות" שגם שם עשו את אותו מהלך), ביומני הערפד והאוריגינלס קיבלנו דרמות על-טבעיות שהן יותר לקהל בוגר ופה הרבה מרגיש כמו משחק ילדים.

אם נשים את הדרקון בצד דווקא זה שיש אוייב חדש בכל פרק ושיש סיפור מרכזי דווקא דיי מהנה ולמרות שקיבלנו אוייבים הזויים זה מאוד מוסיף כי אלו דמויות שלא ראינו הרבה זמן על המסך (צריך לציין את הנקרומנסר לטובה, השחקן הביא דמות אפלה אבל עם הרבה הומור והיה מהנה לראות את הדמות)

בנוגע להופעת אורח זה דווקא מהלך טוב ומבורך, תראה זו כמחווה לצופי הסדרה ופחות כ"דמויות מוכרות", ולמען האמת?
ג'רמי,ג'ו ומאט לא היו בדיוק דמויות מפתח בסדרה המקורית כך שזה לא איזה שינוי דרמתי.

הייתי מעדיף יותר התמקדות במבוגרים מאשר בילדים אבל זה אני.