שלב סיכום עונה: Madam Secretary, עונה רביעית: הכל מלבדה

כאשר מביטים על העונה הרביעית לכל אורכה, קשה להבין מה בדיוק היא רוצה להעביר. ואז זה מגיע, בדקות האחרונות של העונה, לאחר 22 פרקים מגיעה ההתוודות של הדמות הראשית: אני רוצה לרוץ לנשיאות ארה"ב. זה אמנם היה באוויר מדי מספר פרקים, כאשר נזרקה התיאוריה שהיא צריכה לרוץ, אבל רק בדקות האחרונות מגיעה ההבנה שלה. הבעיה היא, שמכל הדמויות דווקא הדמות של אליזבת מקורד היא הדמות הגרועה ביותר שתרצו שתהיה נשיאת ארה"ב. דמות חסרת כריזמה כל כך עד שילדיה יותר מעניינים ממנה. אפילו בעלה, המרצה לאתיקה ובתחילת העונה גם מנהל תא של הסי.אי איי (אי אפשר לקרוא למה שהוא ניהל מחלקה) יותר מעניין. וזה לא, שלא מעניקים לדמות הזדמנויות לזרוח, גם כאשר היא דוחפת לשינויים נכונים, כגון הדרך שבה מגיבים על התראה גרעינית, עדיין כל שאר הדמויות בסדרה נראים כדמויות ראויות ממנה.

הבעיה הגדולה של הסדרה לכל אורכה היא, שהיא עושה שירות רע מאד לסדרות, אשר שמות נשים בתפקיד הראשי ו\או שנכתבות ונוצרות על ידי נשים, משום שהיא מעצימה את התחושה שהסדרה "חופרת". בניגוד למשל ל"בית הלבן", שבה התסריט (במיוחד בתחילת דרכה) של סורקין היה לא פחות מגאוני, או בניגוד ל Designated Survivor, אשר העניינים בה נעים בקצב קצת יותר מהיר, הרי שבמרבית מהפרקים קיימת תחושה של "חפירה" ללא צורך. בעונה הרביעית זה בא לידי ביטוי במיוחד בחצי השני של העונה (החל מהפרק ה 11).

הסיבה שבחלק הראשון של העונה יש פחות "חפירה" נובעת ממספר סיבות, אבל העיקרית היא, שאליזבת לא נמצאת במרכז. עד הפרק העשירי והעלילה מתמקדת יותר בדימיטרי, הקצין הרוסי שהנרי מצליח לחלץ באמצעות אשתו בסוף העונה השלישית מהכלא הרוסי לאחר שהוא היה אחראי באופן חלקי לכך שהוא נכנס לכלא. גם מערכת היחסים שדימטרי מנהל עם סטיבי הייתה מעניינת מאד. לא ברור, אבל באמת לא ברור, מדוע החליטו לוותר על הדמות לאחר עשרה פרקים בלבד, במיוחד לאחר שהיא הפכה למעניינת יותר ויותר ככל שמתקדמים הפרקים.

באופן כללי, התסריטאים בסדרה מצליחים לאבד כל חוט אפשרי שיכול לגרום לעניין. גם סיפור המשנה של השותפה של אליסון, בתם השנייה של הנרי ואליזבת, אשר מתאבדת יכול היה להימשך לפרק זמן ארוך יותר. אולם, לאחר פרק אחד שבו אליסון נמצאת בהירהורים הכל מסתיים בכך שהיא חוזרת לגור בבית ונראה שהכל חוזר לקדמותו. גם הסיפור שבו קונראד, נשיא ארה"ב, מתחיל להתנהג כמו משוגע בעקבות גידול במוחו, מסתיים כעבור שני פרקים. נכון, לא מדובר בגרסה של 24, אבל בכל זאת, אפשר היה ליצור סיפור ארוך יותר במקום להמשיך ול"חפור" בלי סוף או להמשיך ולעסוק בדמות של אליזבת. נכון, היא הדמות הראשית, אבל טיה לאוני מגלמת את הדמות בצורה כל כך משעממת עד שלעיתים מתחשק לצופה להעביר ערוץ.

לא ברור מדוע הוחלט בעונה זו גם לוותר על דמותה של נדין (בב ניוווירת') לאחר שלשה פרקים. אולי רצו לרענן את השורות כאשר הביאו את שרה רמירז כקאט סנדובל.  גם אם החליטו על השינוי, היה רצוי להביא שחקנית אחרת. ואם כבר להחליף שחקנית, אזי לא ברור בעונה זו מה הערך של פטינה מילר כדייזי גראנט, מעבר לעובדה שמתעסקים בכך שהיא ילדה. בעונה זו הדמות הייתה מיותרת לחלוטין.

אז, לראות או לא לראות ?

אולי רק את עשרת הפרקים הראשונים, על שאר הפרקים (המשעממים מאד) אפשר לעבור די במהירות. בכל מקרה, הסדרה נמצאת בסוף דרכה, כך מי שבכל זאת צופה צריך להתרגל שאולי גם העונה הבאה תהיה גם האחרונה שלה ובשל כך אולי יחליטו לעזוב אותה לפני כן. לא ירגישו בהבדל.