ביקורת: The Catch, עונה ראשונה, פרקים 2-1: החטאה בכל אלמנט אפשרי

לפני כעשרה ימים עלתה בארה"ב הסדרה החדשה מבית היוצר של שונדה ריימס, The Catch. הסדרה עוקבת אחר אליס ווהן (מיריאל אנוס), חוקרת הונאות, אשר לא שמה לב שהאדם הקרוב ביותר אליה והאיש לו היא מאורסת בנ'מין ג'ונס (פיטר קראוזה) הוא אמן ההונאות הגדול מכולם. מצפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה אפשר לסכם אותה במשפט אחד: רעיון לא מקורי, ליהוק גרוע ורמת תסריט לא מספיק טובה.

את הסקירה אתחיל דווקא מהרעיון שלה. כבר מהדקות הראשונות של הפרק הראשון אפשר לראות עד כמה מדובר בוריציה של הסרט The Thomas Crown Affair. הדמיון זועק לשמיים ככל שהדקות נוקפות. נכון, יש מספר שינויים כגון העובדה שאליס עובד הפעם בחברה ולא עם המשטרה ושבנג'מין לא עובד לבד, אבל המהות נשארה. יהיו צופים שיגידו שמדובר במשחק "תופסת" ולא בניסיון חיקוי, לאותם צופים אני עונה: צפו שוב בסרט ולפי דעתי תשנו את דעתכם מיד.

על הרעיון של הסדרה אפשר היה לעבור בשתיקה, אבל על הליהוק השערוריתי קשה מאד, משום שמדובר בשני השחקנים הראשיים. ראשית, עלי לציין, מיריאל אנוס היא אחת השחקניות היותר טובות שנראו על המסך בשנים האחרונות והמשחק שלה בסדרה The Killing היה לא פחות מיצירת מופת, אבל כאשר מלהקים שחקנים צריך לדעת לאיזה דמות הם נכנסים. המשחק של מיריאל היה רע. לראות אותה בדמות האישה המאוהבת בבנג'מין היה מביך. גם בדמות החוקרת, דמות שאותה היא אמורה להכיר טוב מעבודתה ב The Killing לא עוברת בצורה מספיק טובה, בין היתר משום שסדרה זו בניגוד לקודמתה מנסה להיות בעלת אוקטן גבוה יותר.

בעיה נוספת שמיריאל נתקלת בה היא הנסיון המביך להפוך אותה ל"בובת ברבי". נכון, יש לה עיניים כחולות מהממות, אבל הניסיון הנ"ל מסיט את תשומת הלב מרמת המשחק שלה לכיוונים לא נחוצים ו"מחפיץ" אותה שלא לצורך. בלאו הכי הדמות לא "יושבת" עליה בצורה טובה, אז למה להזיק לה עוד יותר.

גם הליהוק של פיטר קראוזה לא מספיק טוב. בכדי להיות אומן הונאות צריך להיות בעל כריזמה ולפחות בשני הפרקים הראשונים קראוזה לא מוכיח זאת. כל מי שראה סרטי עוקץ, לא יכול שלא להשוות אותו לפירס ברוסנן בסרט The Thomas Crown Affair או אפילו ללאונרדו דה קפריו בסרט Catch Me If You Can. הבדל של שמיים ורץ. קראוזה הוא שחקן הרבה יותר "אפור" וזה ניכר כבר בפיילוט, ואפילו בסדרה הקודמת שלו, Parenthood.

אלמנט נוסף שצריך לציין הוא, שהיות ומדובר בסדרה נוספת מבית היוצר של שונדה ריימס, אפשר לזהות את המרכיבים שמאפיינים אותה כל כך, היא מנסה להיות עוד אחת מאותן סדרות בעלות אוקטן גבוה שהתרגלנו אליה בשנים האחרונים. גם בסדרה זו, כמו בקודמותיה, דמות נשית ראשית חזקה במרכז בפרט ודמויות נשיות באופן כללי במרכז, כאשר פרט לדמותו של בנג'מין, הדמויות הגבריות נמצאות הרחק מאחור, בין אם מדובר בג'קי לדו (ג'וליוס דו), סוכן ה F.B.I שמחפש ממנה עזרה בלכידת בנג'מין, או ג'יי היידן (דני יון) ועוד..., סצינות סקסיות שכמעט ולא קשורות לכלום וקורות מהרגע להרגע רק בכדי להשלים מכסה.

האבסורד הוא, שמי שאחראי לסדרה הינו אלן היינברג, שמגיע מתוך עולמה של שונדה, לאחר שכתב והפיק ל"האנטומיה של גריי" ו"סקנדל", אבל הוא החליף ג'ניפר שור, אשר יצרה את הסדרה ביחד עם הלן גרגורי. הסיבה שג'ניפר, אשר בעברה הקצר ניתן למצוא עבודות ביום לסדרה "חניבעל", עזבה לאור חילוקי דעות מקצועיים עם ריימס לגבי איך הסדרה צריכה להיראות ולגבי הליהוק. עכשיו, תחשבו מה היא יכלה להביא מסדרה כגון "חניבעל" לדרמה הזאת, שגם בבסיסה היא אופרת סבון עם טוויסט בעלילה.

בנגיוד לסרטים של ברוסנן ודה קפריו שציינתי לעיל, בהם התסריט היה ללא רבב, בסדרה זו מדובר ב"השטחה" שלו. יכול מאד להיות ששונדה חשבה שהיא עלתה על הנוסחה, אבל לצערי זה אומר ש"אין חדש תחת השמש" ומאחר והציבור כבר רוויי מסדרות כגון "סקנדל" ו How To Get Away With Murder, לראות סדרה נוספת בעלת אותם מאפיינים ואותו סוג תסריט, פחות או יותר, בשנה בה משודרות כ 400 סדרות, די מצמצם את קהל היעד שלה.

אז, לראות או לא לראות ?

מי שאוהב סדרות מבית היוצר של שונדה ריימס ייהנה גם מהסדרה הזאת, משום שהוא יקבל בדיוק מה שהוא מצפה למצוא בסדרות שלה. לי באופן אישי די יצא החשק לצפות ב"סקנדל" וב How To Get Away With Murder ולאחר שני פרקים של The Catch גם מהסדרה הזאת, אשר סובלת מכל האלמנטים החשובים (רעיון, תסריט, ליהוק). חבל, למיריאל אנוס מגיע משהו טוב יותר, שחקנית בעלת איכויות משחק כה רבות צריכה לקבל סדרות טובות יותר ולא עוד מוצר פלסטיק מהוקצע, אולי סדרה ב"נטפליקס" ? מה דעתכם ?