שלב סיכום עונה: The Following, עונה שנייה: לא יודעים מתי להגיד לא

בחורף 2013 רשת FOX עלתה עם הרעיון השונה: סדרת אימה בפריים טיים, אשר שמה במרכז רוצח סדרתי ואף מראה רציחות בלי סוף, ויהיו גם שיוסיפו, ובלי מוסר. החידוש היה שהיה מדובר ברשת ברוסקאסט ולא ברשת כבלים. משום שמספר שנים קודם לכן כבר זכינו לראות סדרה אודות רוצח סדרתי, הלא הוא "דקסטר", אבל אף פעם לא נראתה סדרה כה נועזת ושונה ברשת ברודקאסט.

וזה הצליח. לפחות בעונה הראשונה. נתוני העונה הראשונה עמדו על 2.63 נק' מדד בממוצע ופרק סיום העונה הניב 2.7 נק' מדד ו 7.82 מיליון צופים. לכן, לא היה מפתיע שהסדרה חודשה וקיבלה עונה שנייה. אולם, העובדה שהסדרה כה מצליחה זו לא סיבה מספיק טובה בכדי לחדש אותה, בדיוק כפי שהעונה השנייה הראתה. הצופים האמריקאיים הבינו זאת ונתוני העונה השנייה עמדו על 1.76 נק' מדד ו 5.19 מיליון צופים בממוצע לפרק בלבד ! וזאת עוד לפני שדיברנו על כך שהסדרה חודשה לעונה שלישית.

כאשר הסדרה אושרה לשידור נקבע בהסדר עם קווין בייקון, השחקן הראשי, שהיא תניב 15 פרקים בעונה. בתום העונה הראשונה אפשר היה להתייחס לאלמנט הזה בתור בעיה, בתום העונה השנייה האלמנט הזה הפך לברכה. למען האמת, אפשר היה לוותר על שניים או שלשה פרקים והצופים היו עדיין מברכים על כך. כן, עד כדי כך העונה הייתה גרועה. לפעמים המפיקים, כאשר הם קוראים את התסריט שיש להם בידיים חייבים להגיד לרשת: לא, אנחנו לא רוצים להרוס את מה שבנינו.

לצערי, כמעט ולא נמצאים מפיקים שיוותרו על משכורת נוחה, גם אם זה אומר להרוס את המורשת ואת הרעיון המעניין שהם הניבו.

מה הבעיה הגדולה בעונה השנייה ?

הסיפור של העונה הראשונה סופר בצורה טובה. היה לו התחלה, אמצע וסוף. אז נכון, בשלב כלשהו הסדרה החלה "להימרח", אבל היה בה הגיון כלשהו ובעיקר, תכנון סביר של הסיפור. בעונה השנייה היה נדמה שהתסריטאים לא ידעו מה הם רוצים להעביר.

הבה נבחן חלק מהסיפורים שסופרו בעונה זו: לפתע פתאם ג'ו קרול שרד את הפיצוץ והשרפה במגדלור בתום העונה הראשונה. גם אם זה היה מופרך אפשר היה להבין זאת, אבל שג'ו משתלט על כת דתית ? קלייר מתה בפרק הראשון, חוזרת כשהיא בתכנית להגנת עדים ובסוף גם לא חוזרת לזרועותיו של ריאן אלא מודיעה לו שהיא העבר שלו והוא צריך להביט אל העתיד ? ג'ו וראיין משתפים פעולה בכדי להציל את קלייר ?

לא ניתן למצוא סיפור אחד מעניין בעונה זו. אפילו הרעיון של לילי, האישה אשר הקימה משפחה של פסיכופתים ומעוניינת בג'ו כדמות אב לילדיה, היה מעניין בדיוק לארבעה פרקים. לאחר מכן, נראה היה שכמעט הכל חוזר על עצמו. שוב פעם ג'ו וחבורתו (אמה והפעם גם מנדי, ילדה שאסף מהמקום בו שהה במשך שנה והתחבא) מתחבאים באחוזה ולבסוף בורחים עד למאבק האחרון עם ריאן.

התוספת היחידה שהייתה אולי מרעננת הייתה ג'סיקה סטרופ (הזכורה מ 90210). היה נחמד לראות פנים מרעננות ושלה היו כאלה, אם כי לגביה אפשר לומר שלמרות היופי שלה אין לה מספיק נוכחות על המסך וגם לא כריזמה. האלמנט החיובי שהיא יכולה לרשום הוא שהיא עשתה את המעבר מאופרת סבון לנוער לסדרת אימה בצורה טובה יחסית. חייבים גם לציין מנגד, כי סצינת הסיום שלה בה היא מתנשקת עם מייק הייתה קצת שמאלצית וצפויה, אולם קווין וויליאמסון עושה זאת כל הזמן ואף עשה זאת בעונה הראשונה עם הדמויות של קלייר וריאן בפרק האחרון לפני שאחת מבנות הכת של ג'ו ניסתה לרצוח אותם.

אז, לראות או לא לראות ?

הרעיונות בעונה זו משומשים ולעיתים "מרוב עצים לא רואים את היער", במקרה הזה מרוב רציחות הן כבר לא מרגשות את הצופה, במיוחד כאשר רובן המכריע מבוצעות בסכין. בשלב כלשהו, לאחר יותר מעונה של הסדרה ואולי אף לפני כן, הצופה מפתח אדישות. התסריט של העונה השנייה גרוע, מבולגן וגובל באבסורד. התוצאה הסופית כמעט בלתי ניתנת לצפייה. השאלה היחידה שנשאלת בתום העונה השנייה היא: מי המטורף ברשת FOX שהחליט שעונה נוספת לסדרה הזאת היא רעיון טוב ? מישהו באמת צריך לדעת להגיד לא, אם לא ראשי הרשת אזי המפיקים. אבל מי אומר לא לכסף בהוליווד ? כנראה שקווין וויליאמסון.לא ביניהם...