שלב סיכום עונה: The Following, עונה ראשונה: מחזור חומרים.

 

רשת FOX האמריקאית מנסה כבר מספר שנים לייצר דרמה מצליחה, אך ללא הצלחה. בעונה שעברה, היא סוף סוף הצליחה לייצר דרמה חדשה מצליחה, כאשר העלתה בחצי השני של העונה את הסדרה The Following ל 15 פרקים. טוב, לא בדיוק הצלחה, אולי הצלחונת.

מבחינת נתוני הרייטינג שלה, הסדרה הניבה נתונים מעט מעל לבינוניים, אך בהחלט לא נתונים מזהירים. האלמנט שאפיין את הסדרה בעיקר היה היציבות היחסית שלה ובעונה, שכמעט כל הדרמות החדשות כשלו, מדובר בהישג לא מבוטל. טוב, לא בדיוק הישג, אולי הישגון...

כאשר מנתחים את העונה הראשונה של הסדרה ניתן להריע לרשת FOX על האומץ בהעלאת סדרת אימה בלב הפריים טיים. כן, אל תטעו, לא מדובר בסדרת מתח, אלא בסדרת אימה לכל דבר. נכון, אין כאן רוצח מפלצת כדוגמת ג'ייסון מסדרת סרטי "יום שישי ה 13", או פרדי קרוגר מסדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם", אך לסדרה היו את כל המרכיבים של סדרת אימה, במיוחד לאור המיתות הרבות שהתרחשו בכל פרק ועד לסצינה האחרונה, כאשר הסיפור כביכול מגיע לסיומו לאחר שג'ו קרול, הרוצח הסדרתי, מת בשריפה.

הבעיה היא, שבתור סדרת אימה מדובר במחזור חומרים רציני עבור יוצר הסדרה, קווין וויליאמסון. כל האלמנטים שהצופים קיבלו מוויליאמסון בסדרת סרטי "צעקה" וגם מסרטי "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. נכון, קיים אלמנט ממכר בצפייה בסדרה שכזאת, בעיקר בכדי לראות מי יישאר לעמוד אחרי הפרק האחרון, אולם עד כמה שהסדרה מנסה להיות חדשנית, היא עדיין שומרת על אותו מבנה ששמור לסדרות אימה בעשרות השנים האחרונות. להלן דוגמא: בפרק האחרון של העונה, כאשר ריאן הארדי (קווין בייקון), היועץ ל F.B.I, מוצא את עצמו שבוי על ידי ג'ו קרול (ג'יימס פיורפוי) וקרול עומד להרוג את קלייר (נטלי זי), אשתו לשעבר, לעיני הארדי, הארדי אומר לקרול שזה אקט כל כך צפוי, אולם דווקא אקט הריגת דמותה של קלייר היה הופך את הסדרה ללא צפויה, במיוחד כאשר עתה ידוע שהשחקנית חוזרת גם לעונה השנייה. האלמנט שכל כך אוהבים בסדרה "משחקי הכס" הוא, שאין "פרות קדושות" וגם דמויות שנראות חיוביות (כגון נד או רוב סטארק) מוצאות את מותן. בשל כך, היה ראוי אולי לחסל את דמותה של קלייר ולבחון בעונה השנייה את ההשפעה של מותה על דמותו הפגומה של הארדי.

בעיה נוספת שקיימת בסדרה היא דווקא האלמנט בו וויליאמסון מצטיין: התסריט. סרטי "צעקה" (שלשת הסרטים הראשונים, הסרט הרביעי היה אסון) ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" (בעיקר הסרט הראשון) התאפיינו בכתיבה טובה מאד, אך התסריט של The Following נכתב בצורה לא טובה. בעצם, צריך לסייג זאת, החלק הראשון של העונה, עד לרגע שג'ו קרול בורח מבית הכלא ומצטרף למאמיניו, נכתב בצורה טובה מאד עם בנייה נכונה של הדרמה, אך בחלק השני של העונה, העניינים יוצאים משליטה מהר מאד.

החלק הראשון של העונה בנה את הסיפור בצורה שבה הצופים מגלים שלג'ו קרול יש מנגנון מרשים מאד, שאף מצליח להבריח אותו מהכלא ולהשיג עבור ג'ו את בנו ג'ואי, לאחר שמתברר שהאומנת שחיה עם קלייר (אמה, בגילומה של ואלרי קיורי) היא חברה בכת של קרול. אולם הקלות שבה ריאן הארדי וחבריו מצליחים לחסל את המנגנון נראה מעט מזויף. כיצד דמותו של רודריק (טים נלסון בגילומו של וורן קול), המשנה של ג'ו קרול, מחוסל בקלות מפתיעה ? עכשיו, יהיו צופים שיטענו, שבשל העובדה שמדובר בסך הכל ב 15 פרקים בעונה (הוראה של בייקון בשביל אישור השתתפותו בסדרה) היו חייבים למהר ולסגור את הסיפור, אולם לפי דעתי, גם עונה בת 22 פרקים לא הייתה מתאימה לסוג הסדרות הללו. כפי שאני רואה את הדברים, הרעיון לסדרה דווקא מתאים יותר לסרט קולנוע (כמו "צעקה" או "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון") או לכל היותר למיני סדרה בת 6 או 8 פרקים. ניתן לראות שפרקים רבים הפכו יותר למעין אופרת סבון וגם חלקים נרחבים בתוך הפרקים "נמרחו" יתר על המידה. צמצום הפרקים היה מועיל להתפתחות העלילה וסיומה.

בעיה שלישית שניתן למצוא בסדרה היה הליהוק של ואלרי קיורי לדמותה של אמה. אמה אמורה להיות דמות של אישה שלא מכירה בדיוק בנשיות שלה, לפחות בתחילת הסדרה, אולם מהר מאד היא הופכת לציידת גברים. היא מפילה ברשת את ג'ייקוב (ניקו טורטורלה) וגם את פול (אדן קנטו), שבמשך מספר פרקים בתחילת העונה לא סובל אותה, אך בסופו של דבר מקיים איתה ועם ג'ייקוב שלישיה (אירוע די נדיר בפריים טיים הטלוויזיוני האמריקאי, במיוחד כאשר מדובר בשני גברים ואישה), ולבסוף, היא גם שוכבת עם ג'ו קרול ומצליחה להסיר את המגננות שלו, כאשר האחרון לא מצליח לשכנע את קלייר לחזור לאהוב אותו. בכדי לגלם דמות כל כך חזקה, היה ראוי ללהק שחקנית טובה יותר ובעיקר יפה יותר, שהיה קל יותר להאמין, שהיא תצליח במשימות הללו. לצופה, ואלרי נראית כמו טום בוי שההצלחה שלה בתחומים הנ"ל נראית מזויפת. נכון, רצו בהפקה רצו להראות שאולי מדובר בדמות פחות מאיימת בכדי שעבודתה כאומנת של ג'ואי תצטייר בתחילת הסדרה כאמינה, ומהבחינה הזאת הליהוק משיג של שלו ונראה אמין, אולם כאשר מתחיל השלב השני והיא אמורה להיות רוצחת שקטה ובעיקר פאם פאטל, זה נראה פחות אמיתי.

אז, מה כן ניתן לזקוף לזכות הסדרה בעונתה הראשונה ?

מלבד העובדה שמדובר בחידוש טלוויזיוני (סדרת אימה בפריים טיים) ונתוני הרייטינג היציבים (קצת מעל לבינוניים), האלמנט הברור שבו הצליחה ההפקה היה הליהוק של הדמויות הראשויות. על האיכויות של קווין בייקון לא ניתן לערער, מדובר בשחקן קולנוע מהשורה הראשונה וגם ג'יימס פיורפרי כג'ו קרול היה מוצלח מאד. ג'יימס הצליח להראות כיצד מגלמים דמות של רוצח סדרתי בצורה משכנעת, וזאת בניגוד למשל, לעבודה שעשה מאדס מיקלסן בעונה הראשונה של הסדרה "חניבעל". כמו כן, גם ליהוקה של נטלי זי (שעזבה סדרת כבלים בשם Justfied בשביל הסדרה הזאת) לדמותה של קלייר היה מעולה. עלייתה המטאורית של נטלי בת ה 41 בעשר השנים האחרונות מהווה הפתעה גמורה לאור העובדה שעד לפני כעשר שנים כמעט ולא שמעו עליה, אולם בכל סדרה שבה השתתפה היא הוכיחה שיש לה נוכחות ובעיקר כריזמה, סדרה זו היא דוגמא נוספת לכך.

אז, לראות או לא לראות ?

צופים שאוהבים סדרות או סרטי אימה יאהבו את הסדרה הזאת, כי היא שומרת על אותם כללים. מי שמחפש תחכום לא ימצא זאת כאן. כמו כן, קיים פער גדול מאד בין החלק הראשון של העונה (פרקים 7-1) לחלק השני (פרקים 15-8) מבחינת האיכות. אז כן, אפשר לצפות בסדרה, אבל אפשר גם לדלג עליה, כי עבורי, בעיקר בשל העובדה שמדובר בקווין וויליאמסון כיוצר שלה, ניתן היה לצפות לאיכות תסריט גבוהה יותר, ולכן גם התאכזבתי ממנה. היא עדיין טובה יותר ממרבית הסדרות ששודרו בעונה שעברה בטלוויזיה האמריקאית, אולם הרייטינג שלה בעונה הראשונה (קצת מעל לבינוני) שיקף את מצבה: היא קצת מעל לבינונית ולא יותר מכך. להיט היסטרי היא לא תהיה.