פינת המענה לקוראים: הסדרות האמריקאיות לאן ?

בשבוע שעבר קיבלתי שאלה, שחשבתי שאולי כדאי להקדיש לה מקום נרחב יותר ב"פינת המענה לקוראים". מי יודע, אולי זה גם יפתח דיון כללי בסוגיה.

להלן השאלה:

רציתי לשמוע את דעתך בנוגע לשינוי שעוברת הטלוויזיה האמריקאית בשנים האחרונות, ובפרט ערוצי הברואדקאסט.

בעוד בשנות ה 90 וה-2000 הסדרות היו יותר למטרת "פאן", ולכן היו קצביות וקלילות יותר, הרי שבשנים האחרונות כחלק מגל שאותו מובילות רשתות הכבלים ואחרי נגררים הערוצים המסחריים, סדרות דרמה איכותיות מתקבעות כסדרות בעלי קצב איטי, "כבד", מהורהר ולעיתים מדכא. (ייתכן גם שזה כתגובת משקל לקלות הראש ולשטחיות של תוכניות הריאליטי). עם זאת, במהלך השגרה היום-יומית קשה לצפות בסדרה כבדה ואיטית אחרי יום לימודים/ עבודה.

בנוסף לעובדה שגם כך אחוז ניכר מהסדרות המופקות בטלוויזיה האמריקאית מוקדשות לז'אנר ה- Procedural drama, (שלא מעט ואני ביניהם מתעבים אותו), לחובב הסדרות נותרות מתוך מאסות הסדרות שמנפיקה הטלויזיה האמריקאית חדשות לבקרים סדרות ספורות בלבד לצפות ביום-יום, (אופרות סבון, מד"ב) וגם שם התוכן הוא לעיתים קרובות קלישאתי וממוחזר. (דוגמא- "באפי" בשנות ה-90 הייתה פורצת דרך. "יומני הערפד" לעומת זאת היא לטעמי סדרה להעביר את הזמן לכל היותר).

הערוץ האהוב עלי ביותר עד השנתיים האחרונות היה פוקס, והסדרה החדשה שלו בשנה האחרונה The Following שונה בתכלית מסדרות הערוץ שהיו לפניה: איטית וכבדה, מתיימרת להיות סדרת כבלים אבל לא מעניינת/ סוחפת מספיק בשביל להפוך ללהיט. 

אחת הסדרות של השנים האחרונות שהתהליך בלט בה במהלך עונותיה היא פרינג', שבצפייה לאחור בעונתה הראשונה היו לא מעט סצנות אקשן ברוח 24-נמלטים,כמו סצנות של עשרות סוכני FBI פושטים על ספינה/בית/מקום כלשהו, מרדפים, וכו'. בניגוד לעונות המתקדמות ששם האקשן היה מינימלי, ועיקר הכובד של העלילה נסב על דרמה בין דמויות, שבהרבה מקרים היווה העיקר של הפרק ודחק הצידה את החקירה של אותו הפרק.

ייתכן כי תחלוק עלי בחלק מהדוגמאות שהבאתי, אך דומני כי תסכים עם רוח דברי. אני רוצה לדעת את עמדתך בנידון, ושתנתח האם זו מגמה שתחלוף או שהיא כאן כדי להישאר?

תגובה:

עד שנת 1993 כמעט כל הסדרות אכן הציגו סדרות שכל פרק עמד בפני עצמו, אבל זה לא היה אופייני רק לסדרות של שנות התשעים, אלא למבנה של סדרות הטלוויזיה האמריקאיות עד לאותה שנה. מגמה זו הייתה אופיינית לדרמות, שחלק מהן עדיין הציגו סיפור מסגרת קלוש (בעיקר במערכת היחסים בין הדמויות המרכזיות כגון בסדרות  "בלשים בלילה" או "רמינגטון סטיל") אך בעיקר לקומדיות.

בשנת 1993 הכל השתנה, כאשר הסדרה "בבילון 5" עלתה לאוויר, הסדרה הציגה לראשונה סיפור מסגרת מורכב על פני חמש עונות והיוותה חידוש מרענן מאד בנוף הטלוויזיוני האמריקאי. לא עבר זמן רב מאז ש"בבילון 5" הראתה את הדרך ו"סטארגייט" מיהרה לחקות אותה, כאשר הצהירה על סיפור שיתפרש על פני חמש עונות, אולם לאור הצלחת הסדרה מיהרו, שלא לצורך, למתוח אותה על פני מספר עונות רב יותר.

לאחר ש"בבילון 5" ו"סטארגייט" הראו את הדרך, מיהרו בהפקות של סדרות אחרות לאמץ את המודל. אחת הסיבות שהסדרה "סמולוויל", אשר עלתה לאוויר בשנת 2001 הצליחה, הייתה העובדה שהיא הציגה במשך עשר עונות את סיפורו של קלארק קנט עד לרגע עלייתו והפיכתו לסופרמן. ובאותה שנה גם עלתה הסדרה 24, שלקחה את הרעיון צעד אחד קדימה והציגה סיפור מסגרת של עונה שלמה בתוך פרק זמן של 24 שעות.

לא רק דרמות אימצו את רעיון ה"סיפור מסגרת", סדרה נוספת ש"אשמה" בעליית הסדרות בעלות סיפור מסגרת היא הקומדיה "חברים", אשר עלתה בשנת 1994 והציגה התקדמות משמעותית עבור הדמויות לאורך עשר העונות, כאשר במרכז נמצאו מערכות היחסים בין הדמויות (רוס-רייצ'ל, מוניקה-צ'אנדלר) וגם היום, קומדיות מאמצות את אותו עיקרון.

מכיוון שתוכניות הריאלטי עלו רק בראשית שנות האלפיים לא ניתן לייחס את עליית הסדרות בעלות סיפורי המסגרת לעליית והצלחת תוכניות הריאלטי. לפי דעתי, מדובר באבולוציה של תוכניות הטלוויזיה. לאחר שכבר הוצג הרעיון של סיפורי מסגרת עבור סדרות קשה היה להחזיר את הגלגל לאחור, כפי שברגע שעלו תוכניות הריאלטי ונחלו הצלחה קשה היה להחזיר את הגלגל לאחור ולוותר עליהן, כאשר היום כמעט כל רשת (ובמיוחד רשתות הברודקאסט) מנסה להתהדר בתוכנית ריאלטי אחת לפחות.

גם עבור הצופים, במיוחד בדור החדש שכבר התרגל לסיפורי מסגרת, לחזור אחורה זו כבר לא אפשרות. נכון, נחמד לראות לעיתים סדרות בהן כל פרק עומד בפני עצמו, אבל זו צריכה להיות סדרה באיכות גבוהה מאד בכדי לייצר עניין. במידה והזכרת את רשת FOX שאתה אוהב, אז בוודאי שאתה מתכוון לסדרה "האוס", שאכן הייתה ברמה גבוהה, אך כמה סדרות יש באיכות כזאת ?

הוזכר ש"סדרות דרמה איכותיות מתקבעות כסדרות בעלי קצב איטי, "כבד", מהורהר ולעיתים מדכא". אני לא מסכים. הבה ניקח דוגמא משתי סדרות של רשת CBS. מצד אחד יש לנו את הסדרה The Mentalist, שיש לה סיפור מסגרת ומצד שני יש לנו את Criminal Minds, שאין לה. לפחות לדעתי, The Mentalist עולה על Criminal Minds בשתי דרגות, למרות שיש פרקים שגם עומדים בפני עצמם וללא קשר לסיפור המסגרת מכיוון שהתסריט קליל, קולח ובעיקר מעניין, גם בפרקים היותר "כבדים".

לפי דעתי, מה שכן ניתן לומר זה, שהסדרות של רשתות כבלים כגון HBO או Showtime אכן "כבדות" יותר, וזה קורה בעיקר מתוך רצון להציג משהו שונה מסדרות של ערוצי הברודקאסט, שבהן לא ניתן לראות אלימות כפי שרואים בסדרה Dexter או סקס כפי שניתן לראות בסדרות True Blood או Game Of Thrones. רשתות הכבלים חייבות להבדיל את עצמן ולכן HBO ו Showtime נקטו בגישה הזאת ומצד שני יש רשתות כגון USA ו TNT, אשר החליטו לשמר את הקו של הסדרות בשנות השמונים והתשעים, כאשר רובן נמצאות ללא סיפור מסגרת כבד (וכן, אני לא מחשיב את Burn Notice של רשת USA, שבה עסקו בסיפור המסגרת אולי שלש דקות בכל פרק) ומנסות לספק בידור קליל ובחודשי הקיץ זה מה שרוב האנשים מחפשים.

הטענה שבה רבים מחפשים אחרי יום עבודה\לימודים להתפרק עם סדרות ללא סיפור מסגרת "כבד" היא אולי נכונה, אולם אם נוציא את רשת CBS מהמשוואה (בשל העובדה שכמעט כל סדרה שם מצליחה, אני יודע שאני מגזים אבל הבנתם למה אני מתכוון), סדרות שכאלה כמעט ולא מצליחות היום, בעיקר משום שהצופה משתעמם מהר מאד מאחר והוא רגיל לחפש משמעות גדולה יותר בסדרות ולא רק להתפרק. גם Revenge של רשת ABC, שבמהותה היא אופרת סבון, אך יש לה סיפור מסגרת (בערך) לא הצליחה בצורה היסטרית בעונה הראשונה ובעונה השנייה, כאשר עברה ליום ראשון כמעט קרסה לחלוטין. ברשת FOX, אפילו בסדרה כגון Bones, שלא היה לה סיפור מסגרת בתחילת דרכה, החליטו לאמץ את הרעיון בעונות האחרונות של הסדרה וליצור מעין סיפור מסגרת כמעט מדי עונה או עונה וחצי. רואים זאת גם בסדרה Castle, אשר למרות שכמעט כל פרק עומד בפני עצמו, הרי שכאשר בתחילת העונה החמישית כבר התגלה מי עומד מאחורי מותה של אימה של בקט חלה ירידה דרסטית באיכות שלה ובעניין שהיא מייצרת, וזאת למרות שלא עסקו בסדרה יותר מדי בנושא (שניים או שלשה פרקים בעונה).

כמו כן, צריך גם לזכור, שלא כל מה שרבים מחשיבים כסדרות "איכותיות" הן באמת איכותיות, אלא יותר יחסי ציבור ו\או מבקרים שהצליחו להשפיע על דעת הקהל. אני יודע שאשבור כמה מיתוסים בדוגמאות הבאות ואקים עלי צעקה, אבל זה מה שאני חושב ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת: הסדרה The Shield ("המגן") נחשבה כאיכותית, אך לטעמי לא הייתה כזאת, כנ"ל לגבי הסדרה The Wire, שהיו לה יחסי ציבור מצליחים, אך עבורי היא הייתה משעממת להחריד ולא הצלחתי לשרוד יותר מדי זמן (וכבר יצא לי לחזות בסדרה משעממת אחת או שתיים). רוצים דוגמאות עדכניות ? בבקשה. הסדרה Boardwalk Empire, שזה עתה עלתה בעונה רביעית, עבורי היא פחות מבינונית. Game Of Thrones עבורי הפכה להיות מעניינת רק לקראת סוף העונה השנייה ובעיקר בעונה השלישית. מצד שני, הסדרה The Newsroom, שרבים מהמבקרים מהללים אכן איכותית וכן, היא "כבדה", אך בכל זאת אני ממליץ לראות אותה. כך שלא תמיד כדאי להקשיב למבקרים.

לגבי הסדרה The Following (שבקרוב אפרסם עליה "שלב סיכום עונה"), נראה לי שרבים לא הבינו במה עוסקת הסדרה ולכן הם מחשיבים אותה למה שהיא לא (חכו לסיכום ותבינו יותר למה אני מתכוון). אומר זאת כך, היא לא התיימרה להיות סדרת כבלים, אלא משהו אחר בתכלית ומהבחינה הזאת היא קיימה בדיוק את מה שהייתה אמורה להיות ויש סיבה אחרת לכך שלא הפכה ללהיט היסטרי.

לגבי הסדרה Fringe, צריך להבין משהו: לסדרה היה סיפור מסגרת החל מהפרק הראשון ועד לפרק האחרון של הסדרה (אם כי לא באותה רמה של "בבילון 5"), אבל כאשר אתה מתחיל סדרה, אתה לא יכול להתחיל עם הנושאים הכבדים, משום שבמקרה כזה אתה יכול להבריח את הקהל ולכן ההתחלה הייתה יותר "קלילה" וכללה יותר אקשן. אך, כאשר לקראת סוף העונה השנייה החלו לעסוק בסיפור המסגרת בצורה אינטנסיבית יותר היא עסקה יותר בהתפתחות העלילה ופחות באקשן, אבל זה היה צפוי. ולטעמי, גם מבורך, כי החליטו ליישם את מה שזרעו בתחילת הסדרה וכי עבורי, סדרה צריכה לספק יותר מסיפוק רגעי ל 40 דקות, אם כי המצב שונה בתקופת הקיץ שבה רצוי שהסדרות יהיו יותר קלילות. זה לא חובה שכל סדרה תהיה "כבדה" כמו The Newsroom, אבל אפילו לסדרה "צ'אק", שהייתה במהותה קלילה, היה סיפור מסגרת חזק מאד לאורך כל חמש העונות שלה, ולכן ניתן למצוא נקודת ביניים עבור חלק מהצופים (כבר ציינתי בכתבות קודמות שצ'אק הייתה שורדת זמן רב יותר לו NBC לא הייתה מחסלת אותה מדי עונה).

אם לא הובנתי, אסכם זאת כך: נכון, לצופה הישראלי נראה שהסדרות בשנות התשעים ואולי גם חלק מהסדרות של שנות האלפיים הראו יותר פאן (מישהו אמר "משמר המפרץ" ?), אבל לי קשה לראות לאורך זמן סדרה שבה כל פרק עומד בפני עצמו, אני אחזיק מעמד אולי מספר פרקים בודדים, אבל אז הסדרה תשעמם אותי ואעבור הלאה, ואני מניח שעבור מרבית הצופים, בוודאי של הדור הנוכחי שהתרגל לסדרות בעלות סיפורי מסגרת, זה המצב. יכול מאד להיות שחלק מהסדרות נחשבות "כבדות", אך מדובר בעיקר בסדרות הכבלים ופחות הסדרות של רשתות הברודקאסט, אלו של רשתות הברודקאסט פשוט עברו שלב באבולוציה הטלוויזיונית וכאשר עוסקים בסדרות עם סיפור מסגרת מורכב זה מתבקש שהאווירה תהיה מעט יותר "רצינית".

בשל העובדה שבשנים האחרונות רשתות נאבקות בנתוני הרייטינג ופחות מהמרות על שינויים, המצב לא צפוי להשתנות יותר מדי. שימו לב מה היה הפתרון של הרשתות בעקבות ממצאי השנה האחרונה (ובעיות הרייטינג): להזמין מיני סדרות כגון "דראקולה" (במקרה של רשת NBC הוזמנו גם 3 או 4 [תלוי אם בסופו של דבר תופק מיני סדרה על הילארי קלינטון] לעונה הבאה) או להפוך סדרות למעין מיני סדרות במהלך עונה, כגון במקרה של Scandal או Revenge של רשת ABC (וסדרות נוספות של הרשת), אשר העונה שלהן תחצה לשתיים. כלומר, במקום לחזור לשיטה של כל פרק עומד בפני עצמו החליטו לחצות את העונות או לעבור למיני סדרות ולכן עושה רושם, שלפחות נכון לעכשיו, אין כוונה לחזור אחורה מבחינת מבנה הסדרות.

ודרך אגב, להזכיר את "באפי קוטלת הערפדים" באותו משפט עם "יומני הערפד" זה עלבון רציני ל"באפי קוטלת הערפדים"... (-: