פינת D1D1 רואה סרטים.

Dream House – בית החלומות - דניאל קרייג מגלם דמות של בעל, אשר מתפטר מעבודתו בכדי לבלות יותר עם אשתו ושתי בנותיו. כעבור זמן מסוים מתברר לו שמשפחה נרצחה בביתו החדש ושהאב נחשד כאחראי לרצח. כמו כן, דמות של גבר מציצה אל חלון ביתו והוא מתחיל להבין שהרוצח שב אל הבית, אך מיהו הרוצח ?

זהו מותחן פסיכולוגי מהסוג שניתן היה לראות בעיקר במהלך שנות התשעים, אך למרבה הפלא מדובר במותחן טוב מאד, אשר מלווה בקאסט נהדר, כאשר אל קרייג מצטרפות גם רייצ'ל וייז ונעמי ווטס. התסריט נהדר, אם כי בשלב כלשהו הסרט מקבל תפנית חדה מדי לטעמי בכדי להגיע אל הפתרון, אך בכל מקרה קיימת תחושה של מתח אמיתי. בניגוד לסרטים אחרים, דווקא בסרט הזה ניתן היה להוסיף עוד עשרים דקות בכדי להרחיב מספר נקודות ולא להסתפק ב 90 הדקות שלו.

אז, לראות או לא לראות ?
לראות. מותחן איכותי ביותר עם שחקנים איכותיים.



The Sitter – מבוגר אחראי - ג'ואה היל (רחוב ג'אמפ 21) מככב בקומדיה משפחתית אודות לא יוצלח שפרש מהקולג' ולא יודע מה לעשות עם עצמו, שאביו זנח אותו ואת אמו והקים משפחה עם הבייביסיטר שלו. ערב אחד הוא עושה טובה לאימו ויוצא לעשות בייביסיטר לשלשה ילדים בשעה שאימו יוצאת לדייט. במהלך הערב הוא יוצא מגדרו בכדי להרשים אישה שלא שמה עליו, מסתכך עם סוחרי סמים, עם אפרו אמריקאים ועם החבר לשעבר של האישה בה הוא חפץ, מבלי לשים לב לאישה אחרת שמעוניינת בו.

אחת הקומדיות הגרועות שנצפו בשנים האחרונות. הצופה מעלה חיוך מעט מאד פעמים ב 80 הדקות של הסרט. העלילה לא הגיונית ולעיתים קרובות משעממת, אין כמעט פאנצ'ים מצחיקים ולמרות שהתסריטאים מנסים להראות כביכול שכל הדמויות מתבגרות במהלך הערב, הרי שבפועל זהו אחד התסריטים הגרועים עבור קומדיה מהסוג הנ"ל. במידה ומעוניינים לראות קומדיה דומה אבל טובה בהרבה צריך לצפות בקומדיה Adventures in Babysitting בכיכובה של אליזבת שו בשיאה (1987).

אז, לראות או לא לראות ?
לא לראות, בזבוז זמן אחד גדול.



We Bought a Zoo – מקום לחלום עליו – אב (מאט דיימון) לשני ילדים , שאיבד את אשתו לאחר מחלה, לא מצליח להתארגן מחדש. לאחר שהבן שלו בן ה 14 מסתבך בבית הספר, הוא מחליט לקנות גן חיות ולהשתקע מחדש. כאשר הוא מגיע הוא מבין שהוא יצטרך להתגבר על קשיים רבים בכדי לפתוח מחדש את גן החיות ולהיות שלם שוב. לעזרתו מגיעים עובדי המקום בראשותו של קלי (סקארלט ג'והנסון), מנהלת גן החיות.

זוהי דרמה משפחתית בעלת מוטיבים רגילים וסיפור לא כל כך מיוחד, אך האווירה שהסרט משרה מצליחה להעביר אחר צהריים בצורה נעימה מאד. שתי בעיות עיקריות שמצאתי בסרט היו: בין הדמויות של ג'והנסון ודיימון אמור להיות מתח מיני, שאכן בא לפרקו בסוף הסרט, אך במהלך הסרט קשה היה להרגיש בו, למרות שכל אחד ראה את המהלך מגיע במהלך כל דרמה או קומדיה משפחתית. קשה לדעת אם מדובר בחוסר כימיה בין שני השחקנים או בתסריט רעוע, אך הבעיה קיימת. בעיה נוספת היא, הצורה שבה נסגרים העניינים. לאחר שעה וארבעים דקות של מאבק, הסיפורים נסגרים במהירות במשך עשר דקות. ניתן היה לארגן את התסריט בצורה מעט שונה.

אז לראות או לא לראות ?
למרות הבעיות הנ"ל מדובר בסרט מהנה לשעת אחר הצהריים, במיוחד עבור בני זוג או משפחות. אז כן, כדאי לראות. אחד מהמקרים שהשלם גדול מסך כל חלקיו.



Contraband – המבריח - אסיר לשעבר, כריס פארדי, שחזר למוטב נאלץ לחזור לחיי פשע משום שגיסו הקטן מסתבך כאשר הוא מנסה להעביר סמים באמצעות ספינה. כריס יוצא לפעולה אחרונה בהחלט בכדי להשיג את הכסף הנדרש לבטל את חובו של גיסו מבלי לדעת מי באמת עומד מאחורי המזימה ומדוע.

לסרט יש מספר כוכבים בקנה: מארק וולברג, ריאן גוסלינג, קייט בקינסייל, אשר עשו עבודה ללא דופי. וכך גם שחקני המשנה אך ניתן להצביע על מספר בעיות שבולטות לעין. ראשית, הרעיון של הסרט הוא ואריציה על הסרט "עקיצה ב 60 שניות" בכיכובם של ניקולאס קייג' ואנג'לינה ג'ולי (סרט נהדר), אך עדיין לא מגיע לקרסוליים של המקור. התסריט של הסרט באיכות בינונית עד נמוכה ולטעמי ארוך מדי (110 דקות), ניתן היה לקצרו בלפחות 15 דקות. ולבסוף, כאשר צופים בסרט, קיימת תחושה כאילו "טוחנים מים". יש הכל, שחקנים טובים, אקשן ומשפטים נדושים, אך בסך הכל אין תחושה אותנטית של האירועים והמוצר הסופי נראה מאולץ. הרבה רעש וצילצולים אבל בלי הרבה תוכן.

אז, לראות או לא לראות ?
כדאי לדלג עליו, אלא אם אתם מעריצים של הכוכבים הנ"ל.