שקד והסרטים שלו.

The Hunger Games - "משחקי הרעב"

לפני מספר שנים יצא הספר הראשון בטרילוגיית משחקי הרעב. הספר זכה להצלחה עצומה ברחבי העולם ובעיקר בקרב נערים בגילאי 14-18, ולפני מספר שבועות שוחרר לאקרנים העיבוד הקולנועי לספר הראשון.

הסרט עוסק בעולם שלאחר אפוקליפסה גדולה שגרמה להשמדת ארה"ב והקמת מדינת פאנם, מדינה עם 13 מחוזות ועיר בירה, קפיטול. 13 המחוזות החליטו למרוד בקפיטול, אך התוצאות היו הרסניות-המחוז השלוש עשרה הושמד קליל ושאר המחוזות ספגו אבדה קשה והמשיכו להיות משועבדים ע"י הקפיטול.

על מנת להזכיר למחוזות שהם נשלטים ע"י הקפיטול, הוקמו משחקי הרעב. במסגרת המשחקים, מכל מחוז מגיעים 2 מתחרים, הזוכים לכינוי "מיועדים", בן ובת, והם מגיעים לזירה בקרב שמשך עד שיש מנצח יחיד. במסגרת הקרב, כולם צופים.

הסיפור עוקב אחר קטניס, נערה בת 16, שנשלחת לתחרות משחקי הרעב ביחד עם פיטה, נער איתו יש לה עבר מסתורי, אשר מעוניינת לנצח, אך עדיין לא לתת לקפיטול לשנות אותה ולהפוך אותה לכלי נוסף במשחק שלהם.

משחקי הרעב נצפים במשך 24 שעות ע"י אנשי המדינה, רעיון שמזכיר את תוכנית "האח הגדול". בכך, ניתן לראות בסרט ביקורת על העובדה שמפיקי תכניות אלו לא ימחלו בשום תהליך על מנת להשיג אחוזי צפייה נוספים, כלה בזיוף הרומן של פיטה וקטניס וצנזור כל דבר שהוא נגד התכנית. דרך אגב, מעניין לראות כמה המציאות עולה על הדמיון כשבימים אלו בישראל פרשת סער שיינפין והכדורים הפסיכיאטרים בבית האח הגדול צוברת תאוצה.

הספר, לכשעצמו היה טוב מאוד ולכן גם התסריט ברמה הזו. בכך הסרט מהווה הוכחה לטענה, שכאשר יש יד מכוונת, התסריט משתפר וכן, שצריך עלילה שתקשור את כל הסרט (שזה בדיוק מה שהסרט עושה). למרות זאת, ההבדל העיקרי בין הספר לסרט הוא קהל היעד שלו. בעוד הספר מסתמן לקהל יעד רחב וגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו, הסרט מיועד בעיקר אל נערות בנות 14-18 ונערים יתקשו ליהנות ממנו, מכיוון שבמאי הסרט החליט לעסוק בעיקר בהכנות למשחקים והרבה פחות במשחקים עצמם.

הבימוי והצילום היו ברמה נמוכה מאוד ובמשך קרבות רבים, היה קשה מאוד לראות טוב את מה שמתרחש על המסך וראו אדמה ועלים למשך שניות ארוכות, תוך כדי הריצה של אחת הדמויות.

צר לי להגיד זאת, אך משחקה של כוכבת הסרט, ג'ניפר לורנס (קטניס), היה חלש מאוד. אני מבין את הרעיון שקטניס לכאורה מתקשה בלהעביר רגשות, אך בשלבים מסוימים, קטניס כן נפתחת, וג'ניפר פשוט לא מצליחה להעביר את התחושה הנ"ל. בעיני הצופה, היא מצטיירת כרובוט חסר-רגשות. כל שאר השחקנים עשו עבודה טובה מאד.

לסיכום, הסרט סביר בהחלט ויש בו סצינות נחמדות מאוד. כל מי שיכול להתעלם מהבימוי, וממשחקה הבינוני במקרה הטוב של השחקנית הראשית, ייהנה מאוד מהסרט. לי היה קשה להתנער מהבעיות הנ"ל.

הציון שלי:
6.

הערה: מדובר בפינה של שקד, קורא נאמן של הבלוג.