מדובר בסרט סוג ב', כמותו ניתן למצוא רבים בספריות ה DVD בארה"ב. הסיפור מעניין, אולם התסריט לא ברמה גבוהה, לא גרוע אבל גם גם לא משהו להתהדר בו. ניתן למצוא בסרט שמות מוכרים כגון: ג'ייסון לי, סלמה בלייר, איימי סמארט ובו ברידג'ס, אך אם הייתי במקומם לא הייתי מתלהב להכניס אותו לקורות החיים שלי.
אז, לראות או לא לראות ?
כל מי שאין לו מה לעשות בשעות אחרי הצהריים ואין לו משהו אחר לראות יכול לצפות בסרט, אבל לא יקרה דבר אם תדלגו עליו, לא תפספסו מאומה.
Immortals – בני האלמוות – במאבק בין האלים לטיטאנים ניצחו האלים וכלאו את הטיטאנים בכלוב. אחד ממלכי יוון, היפריון, אשר איבד את משפחתו כאשר האלים לא סייעו לו בשעה שמשפחתו מתה בייסורים, מחליט לשחרר את הטיטאנים מכלאם בתגובה. לשם כך הוא זקוק לקשת מיוחדת, קשת איפיריוס, והוא יוצא לחפשה. מולו ניצב תזאוס, איכר ממזר, שזאוס, מלך האלים, טיפח אותו מגיל קטן, מבלי שיידע מיהו. אל תזאוס מצטרפים נביאה ומספר עבדים שנתפסו על ידי היפריון.
מדובר בסרט מהוקצע ועשוי כהלכה. הסיפור מעניין, אם כי די משומש לכל מי שראה סיפורי מיתוגיה יוונית שהרעיונות שלהם די ברורים (מסע ובדרך כלל קרב בסוף), התסריט כתוב כהלכה והמשחק ללא דופי.
אז, לראות או לא לראות ?
אי אפשר לומר משהו שלילי על הסרט. ניתן בהחלט לצפות בסרט והוא יעביר לכם כשעתיים בצורה טובה, אך גם לא מדובר ביצירת מופת שתיזכר בעוד עשר שנים ויותר. עצה שלי ? צפו בסרט פעם אחת, זה מספיק, אלא אם אתם לא אוהבים את כל הסרטים שעוסקים בסיפורי האלים היוונים, צופים כאלו עדיף שידלגו על הסרט.
J Edgar – הסרט מתאר את חייו של ג'יי, אדגר הובר, המייסד של סוכנות ה F.B.I מראשית ימיו הבוגרים ועד למותו.
יש לציין מספר דברים חיוביים לגבי הסרט. ראשית, הרעיון ליצור סרט על חייו של הובר נכון, משום שמדובר באחד האנשים החשובים ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים. כמו כן, את הסרט ביים קלינט איסטווד, אשר יצר לעצמו שם של במאי גדול ואף קיבל על כך מספר אוסקרים. ולבסוף, בסרט מככב לאונרדו דה קאפריו בתפקיד הובר והוא עשה עבודה טובה מאד.
אך לסרט מספר בעיות. הבעיה המרכזית היא, שלא ברור מה הסרט מנסה לומר. אין בו אמירה כללית, אלא ניסיון להתעכב על מספר מצומצם של רגעים מרכזיים בחייו בכדי להדגיש שהובר ניסה להאדיר את רשמו בציבור, אלמנט ידוע לכל. כמו כן, הסרט מחולק למספר חלקים וקיימות קפיצות קדימה ולאחור בחייו, עובדה שמעצבנת את הצופה שרגיל בדרך כלל להצגת העניינים בסדר כרונולוגי. בעיה נוספת, היא אי שימת הדגש על אירועים מרכזיים בחייו מלבד חקירת חטיפת התינוק של לינדברג כגון רצח האחים קנדי ותיאוריית הקונספירציה, רצח מרלין מונרו ותיאוריית הקונספירציה של מעורבות האחים קנדי במותה ועוד...ולבסוף, למרות שלא יצאו מהארון באופן רשמי רבים חשדו שקלייד טולסון, יד ימינו, היה מאהבו אך מלבד סצינה אחת, שגם לא ברור בסופה היכן הדברים עמדו מבחינת השניים, לא עסקו בנושא והעדיפו להציגם כחברים בנפש. אקט קצת פחדני מצד איסטווד.
אז, לראות או לא לראות ?
למרות שהרעיון נכון והמשחק של דה קאפריו היה טוב מאד, הצופה יוצא מבלובל בסוף הסרט. המטרה של הצופה היא להבין את הובר והסרט לא מספק זאת. הצופה רק מבין שלאמו הייתה עליו השפעה חזקה כמעט מיתית עד מותה כשהוא בגיל 43, שהייתה לו מערכת יחסים לא ברורה עם יד ימינו ושכביכול רדף אותו כל חייו רצון לדאוג לרווחת האומה. לפי דעתי, רצוי להפיק מיני סדרה ואולי אף סדרה בת 13 פרקים, בכדי להקיף את חייו, הסרט הנ"ל לא עושה לו ולצופים צדק ורק יבלבל את הצופים במצג לא ברור ולא שלם.
תגובה 1:
תודה על הפוסט.
הוסף רשומת תגובה