יום שני, 11 בפברואר 2013

ניתוח: האם המצב של רשת NBC בלתי הפיך ?



קשה להדגיש עד כמה קשה מצבה של רשת NBC בשנת 2013. במהלך השבועות האחרונים הרשת העלתה שלש סדרות חדשות (1600Pen, Deception, Do No Harm) וראתה כיצד הקהל דוחה אותן. הקומדיות החדשות של יום שלישי: Go On ו The New Normal, שנדמה היה שבחודשים ספטמבר-דצמבר 2012 מצאו להן קהל, ראו את נתוני הדמו שלהן קורסים כמעט בחצי מאז שה The Voice כבר לא מובילה אליהן. וכמובן, שצריך להדגיש גם את הקריסה של Smash, שיושב הראש של מחלקת הבידור של הרשת, בוב גרינבאלט, כינה אותה בעונה שעברה הצלחה. ואחד מהסגנים החשובים, ג'ן סאלקי כינתה "סדרה שרבים מצפים לה". סדרה זו חזרה בשבוע שעבר עם נתונים של 40% פחות מנתוני הפרק האחרון של העונה הראשונה במאי 2012, ויותר מ 70% מנתוני פרק הפתיחה של הסדרה. בתוך פחות מ 30 יום, הרשת איבדה את מעט המומנטום שצברה מאז שגרינבאלט הגיע אל הרשת בחודש ינואר 2011. פעם נוספת נדמה שהרשת עומדת לסיים את השנה בצורה גרועה כפי שהיא סיימה כל שנה מאז שהסדרה Friends ירדה מהאוויר בשנת 2004. הגיע הזמן לשאול את השאלה שעולה בלב רבים מחובבי סדרות הטלוויזיה: האם ניתן להציל את רשת NBC ? או שמא הרשת כבר עברה את נקודת האלחזור ?

כן, במדיות השונות מזדרזים לכתוב מודעות אבל על רשתות הברודקאסט: לפני השנה החלומית של רשת ABC, כאשר היא העלתה בעונה אחת את הסדרות: Desperate Housewives, Grey's Anatomy ו Lost , הרשת הוכרזה כבלגאן אחד גדול; לפני הגעת לסלי מונווס אל רשת CBS לפני כעשרים שנה, רבים חשבו שהרשת נמצאת "על הקרשים". "מדובר בעסק מיחזורי" מנתחי הרשתות אוהבים להכריז, ובדרך כלל הם צודקים. אבל המהפכים הללו קרו לפני עידן הכבלים, DVR, VOD והאינטרנט. רשת ABC הצליחה לחזור בשנת 2004 כאשר רק ל 7 מיליון בתי אב היה DVR; כעת ל 50 מיליון בתי אב יש DVR. הרשת Netflix לא הייתה קיימת אז. למרות שתוכניות כבלים היו באוויר במשך שנים, זה קרה בעידן שבו סדרות כבלים לא ניצחו ברייטינג רשתות ברודקאסט (The Walking Dead של רשת AMC היא הדוגמא הטובה ביותר בימים אלו). היה קל יותר לעלות מהקרשים של נתוני Nielsen כאשר התחרות הייתה קטנה יותר. כיום, רשת NBC נלחמת על אהדת הצופים בשעה שרבים אפילו לא צופים בטלוויזיה דרך הטלוויזיה.

זה לא אומר שרשת NBC לא מסוגלת למשוך קהל, עכשיו או בעתיד. עשרות מיליונים עדיין מגיעים בימי ראשון בעונת החורף בכדי לצפות בשידורי הפוטבול של הרשת. התוכנית The Voice הפכה במפתיע ללהיט בתוך שנתיים. ולרשת NBC הייתה את ההשקה הגדולה ביותר לסדרת דרמה בעונה הנוכחית עם Revolution אחרי The Voice. כל הנתונים הללו, בתוספת דחיפה משידורי האולימפיאדה בתקופת הקיץ העניקו לזמן מה לרשת NBC את המקום הראשון מקרב חמש רשתות השידור הגדולות. אך, כפי שטענתי במאמר קודם, השילוב הנדיר הנ"ל היה רק קפיצה רגעית ולא משהו קבוע: שידורי הפוטבול נמשכים ארבעה חודשים בלבד, ו The Voice זקוקה למספר חודשי מנוחה בין עונות. הבעיה של רשת NBC היא, שיש לה כל כך הרבה חורים בלוח השידורים שלה וכל כך הרבה סדרות וותיקות דועכות, ששיקום קבוע עבורה נראה כמעט כמשימה בלתי אפשרית. עובדה זו עומדת להיות נהירה בחודש מרץ, כאשר The Voice ו Revolution יחזרו. נתוני הרשת יחוו קפיצה כלפי מעלה כמעט בצורה מיידית בימי שני ושלישי, אך סביר להניח שבשאר ימות השבוע הרשת תמשיך להיות אזור שומם. הרשת יכולה להאשים בכך את ג'ף זאקר ובן סילברמן: למרות שהם עזבו את הרשת מזה זמן רב, המורשת שלהם, לנסות ליצור פתרון זמני ולא להשקיע בפתרון איכותי לאורך זמן, גרמה לרשת להישאר ללא בסיס. הביטו ברשת CBS, נכון לעכשיו הרשת מספר 1 בקרב נתוני הדמו ובמספר הצופים הכללי, הייתה לה שנה גרועה בהשקת סדרות (Partners ו Made in Jersey בוטלו; Vegas מאבדת מחצית מההובלה של NCIS: Los Angeles) , אך יש לה בסיס יציב, עם הצלחות של סדרות וותיקות כמעט בכל ערב, והללו הצליחו לבטל את הכישלונות הנ"ל.

למרות שהמשבר לטווח ארוך של הרשת יכול להרשם לחובת משטרים קודמים, קשה לגרינבאלט והצוות שלו לא לקחת חלק מהאחריות לגבי המצב הגרוע של הרשת בחודש פברואר. כל ה"פלופים" של שנת 2013 רשומים על שמו: החל מהפרויקט הנושא את השם Smash וכלה ב 1600Pen. למרות המוניטין שלו ברשת Showtime בהעלאת תוכניות איכותיות, גרינבאלט בחר בסדרות שלא הולמות את המוניטין שלו: Deception ו Do No Harm. הוא גם דבק ב Smash, ואף קרא לה הצלחה, למרות שרבים ראו בעונת הרוקי שלה, עונה די מקרטעת ואיבוד קהל צופים כמעט מדי פרק באביב 2012, והוא היה זה שהחליט לקצר את מספר הפרקים של Parenthood ל 15 בעונה, למרות שנראה היה שהסדרה מצאה לה קהל בסיס  ולאחר שהיא חזרה עם נתונים גבוהים בלוח החורף הנוכחי. למרות שמדובר בסדרה יקרה, גרינבלאט יכול היה לקצץ בעלויות או לספוג את העלויות בשל העובדה שהסדרה מיצרת עבורו נתונים בינוניים ומעלה וזה רע הכרחי (הישארותה של Parenthood באוויר גם היה מאפשר לרשת להשיק פחות סדרה חדשה). הרשת גם התייחסה לאחת מההצלחות הבודדות שלה בעונה שעברה, Grimm, סדרה שהצליחה ליצר לעצמה קהל בסיס, בצורה לא טובה. הרשת העלתה את הסדרה בחודש אוגוסט ואף השאירה אותה בימי שישי למרות שכל הנתונים מראים שקיימת עבורה אפשרות צמיחה אם היו מזיזים אותה ליום אחר בשבוע.

שום דבר מהנתונים הללו לא הופכים את גרינבאלט לראש גרוע עבור רשת NBC. מונבס וצוותו יצרו תוכנית אחר תכנית בתחילת דרכם; בשנת 1997 הם אף בזבזו כסף רב על שאריות של רשת ABC. ובוסים לשעבר של רשת ABC, לויד בראון וסוזאן לין, נכשלו פעם אחר פעם וגרמו לצ'יף של דיסני, בוב איגר, לפטר אותם; מספר חודשים לאחר שפוטרו, 3 סדרות שהם פיתחו הפכו ללהיטי ענק (כן, מדובר בסדרות  Desperate Housewives, Grey's Anatomy ו Lost). קיימת אפשרות שההצלחה הבאה נמצאת מעבר לפינה עבור רשת NBC, אולי בדמות הקומדיה החדשה של מייקל ג'יי פוקס או הריבוט ל"עליסה בארץ הפלאות". אבל הפגיעה ב"תמונה הכוללת" נראית כבלתי הפיכה: אפילו אם הסדרות הללו יצליחו, הסיכוי שהן יהפכו ללהיטים גדולים "משני כללי משחק" הם נמוכים מאד בעולם הטלוויזיה של היום. אם הם יצליחו להיות להיטים פופולאריים, רשת NBC נמצאת עמוק כל כך בתחתית, שנראה שזה לא ישפר את מצבה בהרבה. הדבר הטוב ביותר שהרשת יכולה לשאוף אליו הוא, שרשתות FOX ו ABC יפלו לנתונים שלה בכדי שמצבה יראה טוב יותר. לולא American Idol, רשת FOX הייתה יורדת כנראה למקום הרביעי בקרב חמש רשתות השידור האמריקאיות הגדולות בעונה הנוכחית, אפילו עם The Following, אשר נחשבת כרגע כלהיט, לפני חמש שנים היא הייתה נחשבת עם הנתונים הללו כמועמדת לביטול. ולמרות שרשת ABC הצליחה מעט יותר (Once Upon a Time), הרשת לא נראית כהצלחה ענקית. והסדרות שלה, אשר נחשבות כלהיטים, מאבדות גובה במהירות

אז, מה הרשת צריכה לעשות ? לטווח הקצר, כלומר בחודש או החודשים הקרובים, הצעד הטוב ביותר שברשת צריכים לעשות זה להימנע מפאניקה. הוצאת Do No Harm, Deception ו Smash בבת אחת מלוח השידורים היא לא אופציה ריאלית עבור הרשת, משום שאין לה הפקות להעלות במקומן. היא כבר ביטלה סדרה אחת (Do No Harm) והיא גם יכולה לשנות את השיבוץ של סדרה אחרת (Deception) ליום פחות תחרותי בכדי לשדר שם את שארית הפרקים שלה. Grimm לא אמורה לחזור לפני ה 8 במרץ, אך ברשת יכולים להזיז את חזרתה בשבוע ולנסות אותה ביום שני או שלישי. ברשת יכולים גם לנסות להעלות את אחת מתוכניות הריאלטי שלה מתקופת הקיץ, וזאת בתקווה שהן מוכנות לעלות לאוויר. מומחים בתוך התעשייה מעבירים ביקורת על רשת NBC ומציעים פתרונות. חלקם טוענים שהרשת עומדת בפני שינוי הנהלה, או שגרינבאלט לא מספיק טוב להצליח ברשתות ברודקאסט. חלקם טענו שברשת לא מנסים סיטקומים (כאשר הם שוכחים את Whitney ו Guys With Kids) חלקם אף מצביעים על חוסר בסדרות בעלות נושאים "בטוחים" (למרות שגרינבאלט אישר את Chicago Fire), ולבסוף, היו מי שהצביעו שהדוגמא של Smash מוכיחה שגרינבאלט לא יודע לוותר על סדרה למרות שרבים ראו כבר בעונה הראשונה את הקטסטרופה מגיעה.

כל הנקודות שהועלו עד עתה הן נכונות ובעלות משקל, ואין בכך ניסיון להשיל מגרינבאלט וחבריו חלק מהאחריות מהכישלונות שלהם, אבל הביקורות הללו מקורם בלוגיקה ישנה. כן, יש סדרות בעלות מבנה מסוים שמצליח, שיבוץ נכון עוזר והובלה טובה עוזרת, אך NBC לא במצב שבו תוכנית אחת כדוגמת "משפחת קוסבי" או "סיינפלד" יכולה להאיר ערב או שבוע שלם. האסטרטגיות שהצליחו בעבר, יכול מאד להיות שלא יצליחו במקרה הזה, ויכול להיות שימים טובים יותר לא נמצאים "מעבר לפינה" באמצעות להיט בודד כפי שהיה בשנות התשעים. ברשת צריכים להוביל שינויים רדיקליים יותר. לדוגמא: אחת מהבעיות הגדולות של הרשת הם החורים בלוח המשדרים שלה; ולכן היא רצה לסגור את כולם בבהלה. אפשרות אחרת היא ללכת בעקבות רשת FOX ולקצץ את הערב משלש שעות (8 עד 11) לשעתיים (8 עד 10), (מה שזאקר ניסה לעשות כאשר העביר את ג'יי לנו לשעה 10), אחרי הכל, אחת מהסיבות שרשתות AMC ו FX מצליחות כל כך היא משום שהן לא צריכות למלא יותר מעשרים שעות שבועיות (וכנ"ל רשתות כבלים כגון TNT או USA, אשר ככל שהן מתרחבות ליותר הפקות הן גם מוציאות מקרבן יותר כישלונות).

אנשים בתוך התעשייה יוצאים נגד הטענה הזאת, כאשר הם מצביעים על כך שרשת NBC תפסיד מיליונים בשל מכירת פרסומות ושרבים לא ירצו להגיע לצפות ולשלם פרסומות בשעות השידור הנ"ל. יכול להיות שהם צודקים, אבל ככל שרשת NBC תהיה מפוקסת יותר, עם פחות חורים למלא בלוח השידורים יהיה יעיל יותר לטווח הארוך עבור הרשת. ובואו נודה על האמת, מנהלים רבים ניסו לרפא את הבעיה הזאת בעשור האחרון, ועד עתה, כולם נכשלו. האם לא שווה לבחון את האפשרות שרשת NBC צריכה לעמוד בפני שינויים מרחיקי לכת ולא לנסות לתקן חורים ברמת המיקרו ? ברשתות יכולים לטעון כל הזמן שהמודל שלהם לא נכשל, אבל הכחשה לא יכולה להציל אף אחד. קיים סיכוי גדול שבעוד 5 או 10 שנים, נוכל להכריז על רשת NBC כרשת הראשונה שנפלה כרשת ברודקאסט, או שהיא התפתחה למשהו אחר ממה שהכרנו ב 60 השנים האחרונות.


הערה: הניתוח מבוסס על כתבה של ג'וזף אדליאן, כתב התרבות האמריקאי.  

יום ראשון, 10 בפברואר 2013

פינת המלאכיות של שנות השמונים: מקום 13.

כאשר אני יושב היום על כסא במקום העבודה שלי אני מנסה לחשוב על הזמרות, כוכבות הסרטים וסדרות הטלוויזיה של שנות השמונים, אני תוהה, לאן הן נעלמו ? כמה פוטנציאל יכול היה להיות להן ולמה הן לא הצליחו. רבות מהנשים הללו ראויות להיזכר ולא להישכח במעמקי הנשייה. בשבועות הקרובים אעלה על הכתב את העלית של הנשים הללו במצעד בכדי שגם הדור הצעיר יותר יתוודע אליהן. אני בטוח שאשכח רבות אחרות, אך אולי בעתיד אכתוב מצעד שני ואכניס אותן לרשימה השנייה. נכון לעכשיו, אלו הנשים שעולות במוחי כשאני חושב על שנות השמונים.

כמו כן, אציין את הלהיטים הגדולים ביותר של המלאכיות, או את הסרטים בהן הן שיחקו. אשמח אם תוכלו להביע את דעתכם על השירים\סרטים\סדרות של המלאכיות.



מקום 13 :

קתלין טרנר – בתחילת שנות השמונים כאשר יצא הסרט "כחום הגוף" היא הייתה האישה הסקסית והמדוברת ביותר בעולם הקולנוע (בתמונה היא בתקופת הזוהר שלה). עד תום העשור היא הוציאה עוד שלושה או ארבעה סרטים טובים שהצליחו אבל היא לא הצליחה למנף את הצלחת הסרט להצלחה אישית. עם תחילת שנות התשעים היא החלה להשמין והחלה להראות כדראג קווין. בסדרה "חברים" אף הפכו אותה לאביו לשעבר של צ'נדלר. פוטנציאל לא ממומש.



הפרויקטים הבולטים של קתלין טרנר:

1981: Body Heat (הסרט שהפך אותה לסמל סקס).
1983: The Man with Two Brains.
1984: Romancing the Stone (סרט הרפתקאות נחמד מאד).
1984: Crimes of Passion.
1985: Prizzi's Honor.
1985: The Jewel of the Nile (סרט ההמשך ל Romancing the Stone, גם הוא מומלץ לצפיה, בסגנון "אינדיאנה ג'ונס").
1986: Peggy Sue Got Married.
1987: Giulia e Giulia.
1988: The Accidental Tourist.
1989: The War of the Roses.
1991: V.I. Warshawski.
1993: Undercover Blues (קומדית ריגול טובה מאד).
1999: The Virgin Suicides.
1999: Love and Action in Chicago.
2001: Friends (הופיעה בשלשה פרקים כאביו של צ'נדלר).
2009: Californication (הופעה כשחקנית אורחת לכל אורך העונה השלישית של הסדרה).

 

פינת D1D1 רואה סרטים.

Stolen – גנוב - ניקולאס קייג' מככב בסרט אקשן כוויל, גנב מקצועי, אשר נתפס לאחר שהוא שודד בנק ונמלט עם 10 מיליון דולר. לאחר 8 שנים, כאשר הוא משתחרר, הוא רק רוצה להתאחד עם הבת שלו, אליסון (סאמי גייל Blue Bloods) שעתה היא בגילאי העשרה. אך, וינסנט (ג'וש לוקאס, "הפירמה"), אשר היה חלק מהחבורה בעת הגנבה, וזייף את מותו, רוצה את החלק שלו. לשם כך, הוא חוטף את אליסון. הבעיה של וויל היא, שהוא נפטר מהכסף ולכן הוא חוזר לאחד כוחות עם ריילי (מאלין אקרמן), שותפתו מהתקופה של לפני תפיסתו, בכדי לשדוד בנק ולחלץ את בתו. ברקע, ה F.B.I מנסים לתפוס את וויל, ולאחר שהם מגלים שוינסנט זייף את מותו, גם אותו.

שוב מדובר בקאסט עם הרבה פרצופים מוכרים, פרצוף מוכר נוסף הוא של מארק ואלי ("מטרה קשוחה") כאחד מסוכני ה F.B.I, אך הפעם אין הרבה זמן לשים אליהם לב, כי לאחר עשר דקות הסרט נכנס לסחרור שמסתיים רק בסופו. לי הסרט נראה כחיקוי מעט חיוור לסרט Taken בכיכובו של ליאם ניסן, אך ההפקה שלו הרבה פחות טובה, וגם פחות אמינה. בנוסף, משחקה של סאמי גייל, כבתו של וויל, לא אמין. מתאים לה לשחק בסרטי או סדרות דרמה ופחות בסרטי אקשן. למרות שבסרטים כאלה פחות נדרשת תשומת לב לתסריט, הרי שניתן לציין, שהרמה שלו לא גבוהה כל כך, אך האקשן מספיק טוב לכפות על כך (ולא יותר מכך).

אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לראות. לא אחד מהסרטים הגדולים של ניקולאס קייג', אולם לא גם אחד מהחלשים שלו (ובשנים האחרונות הוא ידע מספר סרטים חלשים כגון "עונת המכשפה"), האקשן סביר מאד ואף קצת למעלה מכך. סרט קצת מעל לממוצע אם מחפשים רק אקשן. במידה ומחפשים תסריט איכותי או דיאולוגים שנונים לא תמצאו אותם כאן. תעשו את החישוב לבד.




That's My Boy – זה הבן שלי - אדם סנדלר הוא דוני ברגר, שבגיל 13 שכב עם המורה הלוהטת שלו. בעת אסיפת תלמידים ומורים רואים את השניים בעת מעשה. המורה נכנסת לכלא לשלשים שנה ודוני נעשה מפורסם, כאשר הוא גם הופך לאב. לבן הוא קורא האן סולו. לאחר למעלה מעשרים וחמש שנה, האן משנה את שמו לטוד פיטרסון ומתכחש לאביו. דוני זקוק ל 43,000 דולר בכדי לא להיכנס לכלא ומנחה טלוויזיה מציע לו 50,000 דולר אם יאחד את המשפחה בכלא ויביא לשם את בנו. טוד עומד להינשא לג'יימי (לייטון מיסטר) ודוני מגיע אל בית הוריה של ג'יימי לסוף השבוע של החתונה מבלי לומר לטוד את הסיבה האמיתית, אך במהלך סוף השבוע הם מתקרבים ודוני גם מגלה אמת מטרידה לגבי ג'יימי.

ארבעים הדקות הראשונות של הסרט די מעייפות, הבדיחות לא מצחיקות והקומדיה די מעייפת. בחצי השני של הסרט (116 דקות), כאשר טוד מתחיל להיפתח, גם השורות והסיטואציות הופכות למצחיקות יותר ויותר. מדובר בקומדיה שונה מהקומדיות שסנדלר הרגיל אותנו עד כה, משום שהשפה בסרט מתאימה יותר לסרטי "אמריקן פאי" מאשר לקומדיות הקודמות של סנדלר, לעיתים עד כדי הגעלה. הסרט מעט ארוך מדי (כמעט שעתיים עבור קומדיה) ואת החלק הראשון ניתן לחלק היה לקצר בכעשר דקות.

אז, לראות או לא לראות ? 
אפשר לראות. מדובר בקומדיה סבירה, אבל לא יותר מכך, להעביר איתה שעתיים במיוחד אם אין לכם משהו אחר לצפות בו. נחמד גם היה לראות שוב את דמותו של ונילה אייס (זמר ללהיט אחד משנות התשעים) ואת לייטון מיסטר בתפקיד אחר ולא של בלייר ב Gossip Girl.



Fire With Fire – לשחק באש - ג'רמי קולמן (ג'וש דוהאמל, "לאס וגאס"), כבאי במקצועו, נכנס לחנות מכולת ומוצא את עצמו עד להוצאה להורג של בעל החנות ובנו, בגלל שהלה לא רצה למכור לגנגסטר בשם דיוויד הייגן את החנות. ג'רמי נכנס לתוכנית הגנת עדים, אך כשבועיים לפני המשפט, פרטיו נחשפים, ומוצא חוזה עליו ועל המרשלית טליה דורהאם (רוזריו דוסון), שהוקצתה לשמור עליו, אך השניים התקרבו גם מבחינה רומנטית. לאחר שיחה עם הייגן בו הלה מזהיר אותו לא להעיד, ג'רמי מבין שהדרך היחידה שהוא וטליה יישארו בחיים היא לחסל את הייגן והוא יוצא לחסל את הארגון שלו ובסופו של דבר גם אותו. בתווך, שוטר בשם סלה (ברוס ויליס), אשר איבד בגלל הייגן את השותף שלו, לא ממהר לחקור את המקרה ונותן לעניינים להתפתח.

ברוס ויליס אמנם מופיע בחזית הפוסטר של הסרט, אך בפועל תפקידו פחות משמעותי. מדובר בסרט בדרגת איכות נמוכה מאד. התסריט גרוע מאד, השתלשלות העניינים מוצגת בצורה לא טובה. קטעי האקשן משעממים מאד, אין תפניות גדולות וגם סצינת הסיום בה ג'רמי מחסל את הייגן לא מרשימה. לעיתים נראה היה שמדובר בסרט חובבים.

אז, לראות או לא לראות ?
לא לראות. אני לא מבין מדוע ברוס ויליס קישר את עצמו לפרויקט גרוע שכזה. מצד שני, בכלכלה של היום, אולי הוא זקוק להכנסה נוספת...

 

פינת המענה לקוראים, והשבוע: The Wire, Doctor Who, The Mentalist ועוד...

נתחיל עם 2 הודעות:

1. עקב העובדה שהחלו לפרסם באתר תגובות, אשר מהוות ספאם ו\או פרסומות לאתרים אחרים (בעיקר מחו"ל), החלטתי להוריד את האפשרות לתגובות למשתמשים אנונימיים. במידה ואנשים ירשמו, גם אם מדובר בשם בדוי, הם יוכלו לפרסם תגובות.

2. השבוע אפרסם פרויקט מיוחד הקשור לעוונת הפיילוטים, יש למה לצפות.



נמשיך עם 2 שאלות:

1. אשמח לדעת את הגיל של הקוראים המגיבים לפינת המלאכיות של שנות השמונים, מכיוון שאם מדובר בבני נוער, קשה לי להאמין שהם נחשפו לאותן "אלות". אשמח גם לדעת שיש לי קהל קוראים וקוראות גם קצת מבוגר (בלי לגרוע מאומה מהקהל הצעיר והנאמן של הבלוג).

2. הגיעה אלי שמועה שאאחוניה סוארז, אשר גילמה את חסמין בסדרה "כמעט מלאכים" בהריון והיא בת 20 בלבד. מישהו יודע האם הידיעה נכונה ? ואם כן, היא השתגעה ?

ונעבור לשאלות והתשובות:

נתחיל עם שאלה ממייקל:

מאוד רציתי לשאול. למכור לטלוויזיה כמוך בטוח יש חשבון בBTN, נכון? או שאני טועה ואתה אפילו לא מכיר את האתר.



תגובה:

לצערי מייקל, אני לא מכיר את האתר. אשמח אם תאיר את עיניי במה מדובר.

נעבור לשאלות המתייחסות למצעד של 100 הסדרות הטובות ביותר בארבע העשורים האחרונים:

נתחיל עם שאלה משקד:

איזו סדרה הייתה אמורה להיות ברשימה (לדעת אחרים) ולא הופיעה ובגלל זה תקום קול צעקה?
אני חושב שמלבד שובר שורות, האישה הטובה, חליפות והמנטליסט הכנסת את כל הסדרות שאמורות להיות פה,פחות או יותר.

שאלה שנייה:

איך אפשר לא להכניס את דוקטור הו?
בין הסדרות המעולות שראיתי

שאלה שלישית:

אני מסכים עם רוב הסדרות שהכנסת(מה שראיתי) הבעיה שלי היא שאין כתוביות לסדרות למשל בבילון 5 ראיתי מספר פרקים מוקלטים ולמרות היותה מיושנת היא ממש טובה אך אין לי דרך להשיג עם כתוביות בעברית, האם אתה מכיר דרך?
גם מהדורה מוקדמת ראיתי כמה פרקים, אכן סדרה מעולה אך שוב אין בעברית..

שאלה רביעית:

תודה . אתה יכול לעשות כמו שעשיתה רק עכשיו 100 סדרות גרועות?



תגובה:

1. אני מתכוון שרבים העריכו את The Wire, אך לטעמי מדובר בסדרה בינונית במקרה הטוב, שהיה לה פרסום טוב (בדיוק כמו "הפמליה"), אבל לטעמי, היא לא נכנסת לרשימת 100 הסדרות. לגבי שובר שורות והאישה הטובה, אם הייתי ממשיך הלאה ברשימה סביר להניח שהיינו פוגשים את הסדרות הללו, אך מכיוון שנכון לעכשיו מדובר ב 100 הגדולות בלבד, הן לא נכנסו לרשימה הקאנונית. לגבי המנטליסט, אני עדיין לא סגור לאיזו קטגוריה להכניס אותה: מעולה או בינונית פלוס (בעיקר משום שמדובר בטעם נרכש) ולכן היא גם לא נכנסה לרשימה.

2. לגבי דוקטור הו, מדובר בסדרה נחמדה, אבל יוצאת דופן ? לצערי לא. אני נהנה לצפות בה, אבל מדובר בסדרה להעביר איתה 40 דקות מדי שבוע (ולכך היא נהדרת) ולא יותר מכך. גם אם הייתי ממשיך את הרשימה קשה לומר שהיא הייתה נכנסת.

3. בבילון 5 משודרת לפעמים בשידור מחזורי בערוץ Hot Zone, צריך רק לחכות לשידור הבא. נכון, לגבי חלק מהסדרות קשה למצוא תרגומים, אבל אין מה לעשות, כאשר יש סדרות ממש טובות עושים הכל בכדי לצפות בהן. ודרך אגב, אם צפית בבילון 5 רק בפרקים בעלי התרגום לא הגעת לנקודה שבה הסדרה צוברת תאוצה (החל מסוף העונה הראשונה). לצערי, אני לא מכיר דרך להשיג כתוביות בעברית מלבד האפשרות שמישהו ייקח DVD ויקרע ממנו את הכתוביות.

4. לצערי, בשלב הזה, התשובה היא: לא. הפרויקט הזה היה גדול מאד וקשה לי לראות את עצמי מתחייב לפרויקט באותו גודל, במיוחד כאשר לא ברור לי אם אני משאיר את הבלוג באוויר. ההורדה מהדוושה בחודשים האחרונים לא הייתה עניין של גחמה, אלא כצעד לפני סגירה.

יש גם שאלות המתייחסות באופן ספציפי לדוקטור הו:

ואגב דוקטור הו, כמה שאלות:

בדיוק סיימתי לראות את הפינאלה המדהימה של עונה 4, ורציתי לדעת מה דעתך על כמה דברים:

1. מהי העונה האהובה עלייך בסדרה?

2. את מי אתה מעדיף ככותב הראשי, ראסל טי דיוויס או סטיבן מופאט ובעצם - איזה עונות אתה מעדיף, 1-4 או 5-
7?

3. מי היא המלווה האהובה עלייך?

4. איך מאט סמית'? הבנתי שלא ממש מחבבים אותו.

5. ומה אתה חושב על הפינאלה של העונה הרביעית? והאם אהבת מה שעשו בסוף עם רוז?



תגובה:

1. אני מניח שאנו מתכוונים רק לגרסה החדשה של דוקטור הו. אהבתי את עונות 1 ו 2 יותר מכולן.

2. מבחינת כתיבה, אני מעדיף את עונות 4-1, בעיקר בשל העובדה שניתן להבחין בעונות הללו יותר ביד מכוונת ובסיפור מסגרת ברור יותר מעונות 7-5 ולכן התשובה היא: ראסל טי דיוויס.

3. המלווה האהובה עלי ביותר היא בילי פייפר (רוז), יכול להיות מכיוון שאני אוהב יותר את הדמויות שמתחילות סדרות ופחות את אלו שמצטרפים בהמשך.

4. לגבי מאט סמית, לטעמי, הוא פחות מוצלח מקודמיו. יכול להיות שדייב טננט נתקבע יותר כדוקטור בעת החדשה והדמות של מאט סמית שונה וקצת קשה לעיכול.

5. לגבי הפינאלה של העונה הרביעית, סגירה חזקה מאד של הסיפור, אהבתי מאד. ידעו שרוצים לסגור את הסיפור של רוז, משום שדייב טננט עמד לעזוב (לאחר מספר סרטים). לא אהבתי שסגרו את הנושא של רוז, משום שאהבתי את בילי פייפר (עוד מימיה כזמרת בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים, חפשו את השירים שלה ותבינו לבד, שירי פופ קליטים) אבל גם במקרה הזה לא הייתה ברירה, כי הדמות שלה מקושרת לזו של הדוקטור בגילומו של דייב טננט והיא לא יכלה להמשיך אחריו. כך היא גם קיבלה את הדוקטור שלה גם אם לא מדובר ב"דוקטור". נדיר מאד לראות סופים טובים בסדרה הזאת למלווים עם הדוקטור (חכו לעונה שבע ותבינו לבד) וזה היה הסוף הכי טוב שיכול היה להיות לדמות.

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

6 אנקדוטות שאולי לא ידעתם על... אלישיה קאת'ברט.



השחקנית הסקסית גילמה את בתו של ג'ק באוור במרבית עונותיה של "24" המעולה, וכעת היא מחכה לנס שתציל את הקומדיה שלה, "Happy Endings".

בינתיים, קבלו 6 אנקדוטות שאולי לא ידעתם על...אלישה קאת'ברט.

1. אלישיה נולדה וגדלה בקנדה, ולכן היא מדברת צרפתית שוטפת. כיום, היא נודדת בין טורונטו ללוס אנג'לס כאשר במהלך השבוע היא נמצאת בלוס אנג'לס ובסוף השבוע היא שוהה בטורונטו.

2. על מנת להרגע מהלחץ, היא צובעת ומציירת, כך היא מספרת. היא טוענת שבראשית קריירת המשחק שלה, היא לא הייתה לחוצה, אבל ככה שהיא צברה ניסיון, היא נהפכה לפרפקציוניסטית וכך נוצר הלחץ.

3. קאת'ברט טוענת שהיא לא אוכלת הרבה חטיפים למיניהם ומעדיפה מזון בריא. למרות זאת, היא מודה שהיא שותה הרבה יינות ומשקאות חריפים.

4. אלישה בחרה לעזוב אחרי 3 עונות את "24" הנהדרת בעקבות "חילוקי דעות עם הכיוון שהסדרה הולכת אליו". כך או כך, אלישה היא אחת מהאנשים היחידים שאישרו את השתתפותם בסרט העתידי של "24". יתרה מכך, אלישה אף ביקרה את קיפר סאת'רלנד בפומבי על כך שבכל פעם שהם מתכננים לצלם את הסרט, הוא דוחה את הצילומים בעקבות מחויבות אחרת שצצה לפתע.

5. קאת'ברט מדורגת במגזינים ברחבי העולם כאחת מהנשים הסקסיות בעולם, כאשר ארבעה מגזינים שונים דירגו אותה כאחת מעשר הנשים הסקסיות בעולם ודירוג השיא שלה היה 4. סך הכל, 17 מהדורות שונות של מגזינים דירגו אותה בין 100 הנשים הסקסיות ביותר בעולם וזאת על אף שקאת'ברט כמעט ואינה מדגמנת.

6. קאת'ברט חובבת הוקי מושבעת ובשנת 2005 היא פתחה בלוג שעוסק בהוקי ובו פרשנויות שלה ועדכונים לגבי העונה (למרות שבסופו של דבר, הבלוג לא עודכן במשך רוב העונה). קאת'ברט מאורסת לשחקן הוקי מקצועי כאשר גם החבר הקודם שלה היה שחקן הוקי.


הערה: מדובר בפינה של שקד, קורא נאמן של הבלוג.

יום שני, 4 בפברואר 2013

הסדרות הטובות ביותר בארבעת העשורים האחרונים - חלק עשירי.

האמנתם שנגיע לחלק העשירי (ונכון לעכשיו, גם האחרון) בסקירה ? אני יודע, שכאשר התחלתי את הרשימה בעשירייה הראשונה, לא האמנתי שאגיע כל כך רחוק. בעשירייה הנוכחית יש שתי סדרות בריטיות, סדרה אוסטרלית וכמובן, שגם סדרות אמריקאיות משנות ה 70, ה 80, ה 90 והאלפיים. אני כבר מודע לכך, שלפחות לגבי מיקומה של סדרה אחת, או חוסר מיקומה, תוקם קול צעקה,  אך אני שב ומדגיש: אני עומד מאחורי המיקומים שלי, גם אם ישנם קוראים שחושבים אחרת. אז, שבו בנחת וקראו את עשרת הסדרות הממוקמות במקומות 91 עד 100. הקוראים המעט וותיקים יותר ייהנו להיזכר בסדרות מהעבר. לקוראים הצעירים יותר, שלא מכירים חלק מהסדרות אני מציע: נסו לצפות בהן. גם אם הן נראות לכם ישנות מדי, עדיין מדובר בסדרות איכותיות.

לצופים המעוניינים בלינקים לרשימות קודמות:

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/09/blog-post_24.html (מקומות 90-81)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/09/blog-post_04.html (מקומות 80-71)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/08/blog-post_4726.html (מקומות 70-61)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/08/blog-post_5415.html (מקומות 60-51)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/08/blog-post_6915.html (מקומות 50-41)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/08/blog-post_07.html (מקומות 40-31)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/02/blog-post_6659.html (מקומות 30-21)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2011/01/blog-post_469.html (מקומות 20-11)

http://tvbyd1d1.blogspot.com/2010/11/blog-post_07.html (מקומות 10-1)

100. Mrs Browns Boys – הבנים של גברת בראון - בלי שום צל של ספק, מדובר בקומדיה המצחיקה ביותר של השנים האחרונות (וכן, אין בכך הגזמה). עד כה שודרו לסדרה 3 עונות וכל אחד מהפרקים בכל עונה הוא פנינה. בכמה סדרות שאתם מכירים בעת האחרונה ניתן למצוא שורה מצחיקה כמעט בכל חצי דקה ? הקומדיה משלבת הומור פיזי ושפה מלוכלכת, ובכך מחזירה אותנו אל הקומדיות הישנות, אך יש בה גם הומור אינטליגנטי. מאפיין שונה לקומדיה הנ"ל משאר הקומדיות הוא שהשחקנים מכניסים לתסריט של השחקנים האחרים שורות שגורמות להם לצחוק, אך בניגוד לקומדיות אחרות (בעיקר אמריקאיות), הפספוסים נשארים כחלק מהפרק והשחקנים ממשיכים הלאה. החיסרון היחיד שלה הוא, שהיא סקוטית, ולפעמים קשה להבין את השפה, אך כל מי שרק ינסה להתגבר על כך ירוויח ממוצר פנטסטי. אה כן, למי שלא מכיר את הסדרה, אספר שהסדרה עוסקת באגנס בראון (גבר בתחפושת), שיש לה 4 בנים ובת אחת. בן אחד הומו, בת שלא הולך לה עם גברים, בן נוסף שהיה גנב אבל פוגש אישה יפה ועשירה ומשנה את דרכו, בן שהוא כומר מיסיונר ובן נוסף נשוי. אבל כולם רוקדים לפי החליל של אמא שלהם, שלא מפסיקה להגיד את דעתה וגם לקלל. כל רגע פנינה.



99. Little House on the Prairie - בית קטן בערבה – הדרמה (עם מעט דקות קומיות) שודרה ברשת NBC במשך קרוב לעשור (1983-1974) והתבססה על סדרת ספרים (9 במספר) של לורה אינגלס ווילדר, אך היוותה עיבוד מחדש ולא העבירה אחד לאחד את ההתרחשות מהספרים אל הטלוויזיה. בין הכוכבים הידועים של הסדרה ניתן למצוא את מייקל לנדון ומליסה גילברט, אשר גילמה את דמותה של לורה. הסדרה עסקה בקורותיה של משפחה אשר התגוררה בוולנט גרוב, מינסוטה בשנות השבעים והשמונים של המאה ה 19. העונה התשיעית של הסדרה גרמה לשינוי השם של הסדרה Little House: A New Beginning, ובכך היוותה מעין ספין אוף לסדרה, שהתרכזה בשתי דמויות: לורה ואלונזו, ולסדרה נוספו דמויות חדשות. בשנים 1984-1983 ראו אור גם 3 סרטי טלוויזיה בעקבות הסדרה, שהאחרון שבהם גם נעל את העלילה. להלן דירוגי הרייטינג של הסדרה ב 8 עונותיה: 13, 16, 7, 14, 16, 10, 25 ו 29. הסדרה נחשבת גם היום בארה"ב לאחת מהדרמות המשפחתיות הטובות ביותר ששודרו אי פעם.



98. Rush – מהירות – הדרמה המשטרתית הטובה ביותר של שנות האלפיים ומדובר בכלל בסדרה אוסטראלית. הסדרה עלתה לשידור ב 2 בספטמבר 2008 בערוץ Ten האוסטראלי וב 17 בנובמבר 2011 שידרה הרשת את הפרק ה 13 והאחרון של העונה הרביעית והאחרונה של הסדרה (70 פרקים בסך הכל). הסדרה מספרת את קורותיהם של שוטרים ביחידה טאקטית מובחרת של המשטרה, אשר תפקידה להתמודד עם כל קריאה שמגיעה, החל מבעיות בתוך המשפחה ועד לפצצה רדיואקטיבית (בעונה הרביעית). הדגש של הסדרה הוא על ההיבט המשטרתי אך עדיין קיימת נגיעה בחייהם האישיים של חברי היחידה. מדובר בסדרה איכותית במיוחד, וניתן להבחין בכך בטקסט שלה כמעט בכל פרק, למרות שמדובר בסדרה משטרתית קצבית. בסדרה לא פחדו ליצור דמות לסבית כאחת הדמויות הראשיות (אם כי היו לה גם רומנים עם גברים), ואף לחסל את אחת מהדמויות הראשיות שלה בעונה הראשונה, ואף את הדמות האהובה מכולן. גם בעונות הבאות חוסלו דמויות ראשיות נוספות. הסדרה מזכירה מאד את הסדרה Flashpoint, אך עולה עליה בכמה דרגות.



97. Soap - בועות – אחת מהסדרות המדוברות ביותר בהיסטוריה האמריקאית, ואף נחשבת לאחת מציוני הדרך בטלוויזיה, למרות שזכתה לקבל 4 עונות בלבד בין השנים 1981-1977. הסיטקום היווה פארודיה על אופרות הסבון ששודרו באותם ימים בטלוויזיה האמריקאית. אך למרות שהייתה מצחיקה מאד היא העיזה להתמודד עם נושאים שהיו שנויים במחלוקת באותם ימים: הומוסקסואליות, בגידות בחיי הנישואין, אימפוטנציה, נישואים בין גזעיים, הטרדה מינית ואונס. אחת מהדמויות, בנסון דובואה (רובורט גיום) זכתה לספין אוף משלה וגם היא הצליחה. לספין אוף קראו "בנסון" והיא זכתה להצלחה גדולה יותר כאשר שרדה 7 עונות (1986-1979). הסדרות שודרו ברשת ABC. הסדרה הצמיחה כוכבים רבים, כשהמוכר מכולם היה בילי קריסטל, אשר גילם את הדמות השנויה ביותר במחלוקת, ג'ודי דאלאס, בשל העובדה שמדובר בדמות הומוסקסואלית. דרך אגב, גם ארגונים הומוסקסואליים יצאו נגד הדמות בטענה שהסיפורים שנכתבו עבורה היוו הנצחה של הסטריאוטיפים ההומוסקסואלים. מספר ארגונים ארגנו קמפיינים להורדת הסדרה והרשת קיבלו למעלה מ 32 אלף מכתבי תלונות בגללה.



96. Homicide: Life on the street - רצח מאדום לשחור - דרמה משטרתית, אשר שודרה ברשת NBC בשנים 1999-1993 ועקבה אחר מחלק הרצח במשטרת בולטימור בארה"ב. לאחר שהסדרה ירדה מהמרקע שודר גם סרט טלוויזיה. בניגוד לסדרות משטרתיות קודמות, הסדרה הציגה מבט סוריאליסטי על החיים של הבלשים. בין היתר היא הציגה מציאות קרה וקשוחה בכך שהיא ציירה תמונה קשה על המציאות ועל הקשיים איתם התמודדו הבלשים בניסיון שלהם לפתור פרשיות. אחד מהאלמנטים הייחודים שלה היה ההתייחסות בקול רם של הבלשים על המצבים שהם ומשפחות הנרצחים התמודדו ובהשפעת האירועים על מצבם האישי. ניתן גם להצביע על שימוש באלמנטים אומנותיים נוספים תומכים כגון צילום ועריכה תזזיתי, ולעיתים מתוך מצלמה על כתף של הצלם בכדי להצביע על אותנטיות וסוריאליזם, בשל כך, חובה לציין, היא לא קלה לצפייה. הסדרה נחשבה כמעט מהרגע הראשון כאיכותית, אך בדירוגי הרייטינג היא לא נחלה הצלחה בתחילת דרכה ובשל כך עונותיה הראשונות היו דלות במיוחד (9 ו 4 פרקים). לאחר מכן נעשה ניסיון לשפר את הסדרה, אולם הוא לא גרר הצלחה גדולה ומצד שני פגם באיכויות שאפיינו אותה בתחילת דרכה.



95. Third Rock from the Sun - מפגשים מהסוג האישי – בימים שרשת NBC עוד הייתה רלוונטית בקרב על נתוני הרייטינג מקרב רשתות הטלוויזיה הגדולות, היא העלתה (1996) קומדיה, אשר שודרה במשך 5 עונות (בוטלה בשנת 2001), והצליחה לשרוד (בניגוד לסדרות שלה בשנים האחרונות שמרביתן כמעט ולא מצליחות לשרוד מעבר לעונה אחת או שתיים). הסדרה עקבה אחר קבוצה של מדענים חייזרים אשר נוחתים על כדור הארץ ובכדי לחקור את התושבים הם לוקחים על עצמם חזות אנושית, אך גם את הרגשות והתאוות של בני האנוש. לקומדיה היה צוות שחקנים מעולה בראשותו של ג'ון לית'גו (דיק סולומון), קריסטין ג'ונסטון (סאלי), פרנץ' סטיוארט (הארי) וג'וספה גורדון לוויט (טומי). לית'גו כדיק סולומון גילם את הדמות של המנהיג, אשר בכדי לפרנס את "משפחתו" עובד כמרצה בפיזיקה באוניברסיטה, אך מכיוון שהוא כה חכם הוא נהנה לזלזל בתלמידיו. מרבית מההומור של הסדרה היה הומור פיזי ובכך חזרה הסדרה למקורות של הקומדיות הוותיקות ונחלה הצלחה גדולה מאד מבחינת איכויות הפאנצ'ים שלה, אם כי מעט פחות בנתוני הרייטינג שלה. מבחינת נתוני הרייטינג שלה הסדרה הניבה בחמש עונותיה את הדירוגים הבאים: 22, 28, 44, 77, 82, 89.



94. Early Edition – מהדורה מוקדמת – הסדרה שודרה ברשת CBS בשנים 2000-1996 והציגה את השחקן קייל צ'נדלר בתפקיד הראשי. אירועי הסדרה התרחשו בעיר שיקאגו באילינוי. הסדרה התמקדה בדמותו של גארי הובסון, במקור סוכן בבורסה, אדם אשר מקבל לביתו את העיתון של היום שלמחרת. בתחילה גארי המום, אולם לאחר הלם קל הוא יוצא למנוע פשעים ואסונות. רק בפרק האחרון של העונה האחרונה מתבררת הסיבה לכך שדווקא גארי מקבל את העיתון ולא אדם אחר. לפני שבוטלה (וגם לאחריה) נערך קמפיין גדול מאד להצילה, אולם הוא לא צלח. הנתון המעניין הוא שהסדרה שודרה בימי שבת בשעה שמונה בערב ועדיין הצליחה לשרוד כל כך הרבה זמן (90 פרקים), למרות שהחל משנת 1998 היא שודרה אף בשעה 7 בערב. מבחינת נתוני הרייטינג, הסדרה דורגה בארבעת עונותיה במקומות הבאים: 49, 48, 69 ו 74. גם היום, יותר מעשור לאחר שירדה מהמסכים, הסדרה עדיין מהנה בשל איכות תסריט גבוהה, משחק נהדר והרמוניה כמעט בכל פרק. בארצות הברית היא נמכרה לסינדיקציה ומיד לאחר שירדה מהאוויר החלו לשדר שידורים חוזרים שלה.



93. Mork And Mindy - מורק ומינדי – אחת הקומדיות היפות ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית האמריקאית. הסדרה שודרה בין השנים 1978 ל 1982 (4 עונות) ברשת ABC והיוותה את פריצת הדרך לאדם מופלא, שלימים יהפוך לאחד הקומיקאים הגדולים ביותר של התקופה הנוכחית: רובין וויליאמס. הסדרה עקבה אחר חייזר, מורק (בכיכובו של וויליאמס), אשר נוחת על כדור הארץ מכוכב לכת בשם אורק. מורק עובר לגור בביתה של מינדי מקונל (פאם דובר, לימים אשתו של מארק הרמון). כפי שניתן לראות בסדרות דומות אחרות, החייזר לא מכיר את דרכי כדור הארץ וכל דבר חדש לו, וצריך גם לזכור שהוא מדווח לכוכב שלו על ההתנהגות האנושית, הסיטואציה הזאת מולידה סיטואציות מצחיקות מדי פרק והשניים גם מתקרבים. דרך אגב, בעונה הרביעית של הסדרה מורק ומינדי נישאים. אולי יהיו צופים שיזכרו זאת, לאלו שלא אזכיר, שמדובר בספין אוף לסדרה הקלאסית Happy Days, כאשר בעונתה החמישית מורק מנסה לקחת את ריצ'י קאניגהם איתו לכוכב אורק כדגומית אנושית, אך פונזי מסכל את המזימה (בסוף מתברר שמדובר בחלום של ריצ'י). אך בניגוד לדמות משנות החמישים, בסדרה הזאת האירועים מתרחשים בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. הסדרה שודרה ברשת ABC ובעונתה הראשונה הגיעה למקום השלישי בנתוני הרייטינג בארה"ב !!! בעונתה השנייה הרשת הזיזה אותה מיום חמישי ליום ראשון והסדרה צנחה למקום 27 בנתוני הרייטינג, למקום ה 49 בעונה השלישית ולמקום ה 60 בעונתה הרביעית.



92. Popular – בשנת 1999 עלתה ברשת WB דרמת הנעורים הנ"ל, אשר החזיקה מעמד במשך שתי עונות (43 פרקים). למרות משך הזמן הקצר שהסדרה הייתה באוויר ניתן היה להבחין באיכויות שלה. האחראי לפרויקט היה ראיין מרפי, האיש מאחורי הסדרות "גלי", ניפ\טאק" ועוד... הסדרה גם היוותה את פריצת הדרך הטלוויזיונית למספר שחקנים: לסלי ביב, קארלי פופ, כריסטופר גורהאם, שרה רו ועוד... למרות היותה דרמה-קומית, ניתן היה להבחין בעומק שלה כמעט בכל פרק. הסדרה התמקדה בשתי דמויות נשיות: ברוק מקווין, המעודדת היפה בכיכובה של לסלי ביב, וסאם מקרפיסון בכיכובה של קארלי פופ, אשר נמצאת בקצה השני של הסקאלה כמנודה חברתית. השתיים נאלצות להסתדר ביחד לאחר שהוריהם נפגשים בשיט ומתחתנים. הייחוד שלה לעומת סדרות נעורים אחרות היה בהומור שלה. במידה מסוימת ניתן לקבוע שהסדרה היוותה ניסוי כלים לסדרה "גלי" בכל מה שקשור לכתיבה. כמובן שללא השירה והסיפורים ההומוסקסואליים הנרחבים, אשר באותה תקופה לא היו כה נפוצים.



91. Sherlock – שרלוק - הגרסה הטלוויזיונית הבריטית של שנות האלפיים לסיפוריו של הבלש המוכר והמהולל ביותר בהיסטוריה הספרותית. לשם שינוי, בהפקה השתמשו ברעיון נכון והחליטו לעבד את סיפורי שרלוק הולמס עיבוד מודרני. הדמויות הן עדיין אותן דמויות: הולמס, ווטסון, הבלש לסטראד ועוד... אבל הסיפורים של ארתור קונאן דויל מוקמו בהווה ולא בסוף המאה ה 19. ההפקה לקחה הימור והצליחה בגדול. כל סיפור עובד בצורה נהדרת לסרט טלוויזיה בן 90 דקות. בכל עונה (שודרו עד עכשיו שתי עונות ועונה שלישית בדרך) יש 3 פרקים ופרקים אלו זכו לנתוני רייטינג מרשימים. הימור נוסף לקחו בהפקה בליהוק התפקיד של שרלוק הולמס. בדרך כלל לוהק לתפקיד דמויות גבריות חזקות, אך בהפקה לקחו הפעם לתפקיד את בנדיקט קאמברבץ', אשר מדגיש יותר את האקצנטריות של הדמות ופחות את העוצמה שלו. קאמברבץ' הביא משהו שונה לדמות והצליח להחיות אותה מחדש. לסדרה יש הכל: רעיון חדשני, תסריט איכותי וצוות שחקנים מעולה.


יום ראשון, 3 בפברואר 2013

המלאכיות של שנות השמונים: מקום 14.

כאשר אני יושב היום על כסא במקום העבודה שלי אני מנסה לחשוב על הזמרות, כוכבות הסרטים וסדרות הטלוויזיה של שנות השמונים, אני תוהה, לאן הן נעלמו ? כמה פוטנציאל יכול היה להיות להן ולמה הן לא הצליחו. רבות מהנשים הללו ראויות להיזכר ולא להישכח במעמקי הנשייה. בשבועות הקרובים אעלה על הכתב את העלית של הנשים הללו במצעד בכדי שגם הדור הצעיר יותר יתוודע אליהן. אני בטוח שאשכח רבות אחרות, אך אולי בעתיד אכתוב מצעד שני ואכניס אותן לרשימה השנייה. נכון לעכשיו, אלו הנשים שעולות במוחי כשאני חושב על שנות השמונים.

כמו כן, אציין את הלהיטים הגדולים ביותר של המלאכיות, או את הסרטים בהן הן שיחקו. אשמח אם תוכלו להביע את דעתכם על השירים\סרטים\סדרות של המלאכיות.



מקום 14 :




קלי פרסטון – באמת שמדובר באחת הנשים היפות ביותר אבל גם המבוזבזות ביותר שצצו בשנות השמונים. החלה את דרכה בקולנוע בסרטי נעורים ולאט לאט בנתה לעצמה קריירה גם בסרטי מבוגרים. סרט שלה שזכור במיוחד הוא "תאומים" עם דני דה ויטו וארנולד שוורצנגר. בשנות התשעים נישאה לג'ון טרבולוטה ולאט לאט נעלמה מהתפקידים הראשיים בסרטי קולנוע. מדי פעם ניתן לראות אותה בסרט זה או אחר אבל היא כבר לא תשוב למה שהיה לה וחבל.



הפרויקטים הבולטים של קלי פרסטון:

1983: Metalstorm: The Destruction of Jared-Syn.
1984-1983: For Love and Honor (סדרה).
1985: Mischief.
1985: Secret Admirer (סרט נעורים אולטימטיבי וחזק מאד).
1986: SpaceCamp (עם שחקנים כדוגמת: ליאה תומפסון, קייט קפשואו, חואקין פיניקס, טייט דונובן, טרי אוקווין).
1987: Love at Stake.
1988: Spellbinder.
1988: Twins (קומדיה נהדרת עם ארנולד שוורצנגר ודני דה ויטו).
1989: The Experts (עם ג'ון טרבולטה, לימים בעלה).
1991: Run (עם פטריק דמפסי).
1991: The Perfect Bride (סרט טלוויזיה).
1994: Cheyenne Warrior (סרט טלוויזיה).
1996: Citizen Ruth.
1996: Jerry Maguire (עם טום קרוז).
1997: Addicted to Love (עם מת'יו ברודריק ומג ראיין).
1997: Nothing to Lose (עם מרטין לורנס וטים רובינס).
1998: Holy Man (עם אדי מרפי וג'ף גולדבלום).
1998: Jack Frost (עם מייקל קיטון).
1999: For The Love Of The Game.
2001: Daddy and Them.
2003: What a Girl Wants.
2004: Eulogy (עם האנק עזריה, זואי דשאנל).
2004: Return to Sender.
2005: Sky High (סרט קומיקס נהדר).
2007: Death Sentence (עם קווין ביקון, איישה טיילר).
2009: Old Dogs (עם רובין וויליאמס וג'ון טראבולטה).
2010: The Last Song (עם מיילי סיירוס).