שלב סיכום עונה: The Blacklist, עונה שנייה: שתי מחציות...

כאשר רשת NBC נכנסה אל עונת 2015-2014 היא החליטה לפצל את העונה של The Blacklist לשתיים. החלק הראשון זכה לדחיפה של The Voice בערב יום שני ולאחר כחודשיים של הפסקה בין הפרק השמיני לתשיעי החל החלק השני של העונה. אולם, לא מדובר רק בחלוקה של שתי מחציות מבחינת זמני השידור אלא גם מבחינת התכנים. וכאן גם טמונה חלק מהבעיה של העונה.

צריך לציין זאת כבר עתה, ביחס ל"קלפים שחילקו לה" בעונה הקודמת הסדרה הייתה הצלחה גדולה. למרות הירידה בנתוני הרייטינג, לא קל לשרוד בערב שומם מבלי שיהיו לה לצידה סדרות שיעזרו לה לשרוד אל מול הערבים של רשתות ABC ו CBS (רשתות FOX וה CW לא היוו פקטור בערב זה בעונה הקודמת). פרק סיום העונה הניב 1.6 נק' מדד בלבד, אולם עד הפרק ה 16 של העונה, פרק אשר הניב 1.82 נק' מדד, המצב שלה היה עוד טוב יותר. רק החל מהפרק ה 17 של העונה הנתונים ירדו לאיזור ה 1.6 נק' מדד. אולי גם בגלל שהיה מדובר בסוף העונה.

אז, מה בכל זאת ניתן לומר על העונה השנייה של הסדרה ?

לא ברור אם זו הייתה הכוונה של התסריטאים מראשיתה, אבל ככה לא מספרים סיפור. העונה הראשונה של הסדרה נבנתה בצורה הגיונית. ריימונד רדינגטון (ג'יימס ספיידר), רב פושעים ואחד מהמבוקשים ביותר של ה F.B.I מסגיר את עצמו ל F.B.I וטוען שהוא מוכן לעבוד עימם, אבל רק מול אליזבת קין (מייגן בון), פרופיילירית בסוכנות שזה עתה נכנסה לעבודה. בסיוע של רדינגטון ה F.B.I מפילים מבוקשים פרק אחר פרק, אך מסתבר שלמעשיו של רדינגטון הייתה מטרה, לאתר אדם בשם "ברלין" (פיטר סטורמר), אשר הכריז עליו מלחמה.

הנרטיב הנ"ל נראה היה הגיוני וגם העונה נכתבה בצורה אחידה וברורה, גם אם האג'נדה של רדינגטון מתגלה רק לקראת תום העונה. ואז, אחרי שמונה פרקים בלבד בתוך העונה השנייה, הסיפור נגמר. בתחילת העונה "ברלין" רודף אחריו, חוטף את אשתו ואף קוטע לה אצבע בכדי להעניש אותו על כך שרצח את בתו, אך כשמתברר שבתו בכלל בחיים הם הופכים לשותפים ובסוף רדינגטון הורג אותו. מה קורה פה ? מה, הם הפכו להיות אופרת סבון ? וגם אם כן, אחרי שעונה שלמה רדינגטון מפחד מ"ברלין", הרי שבשתי החלטות מהירות הוא מנטרל את הבעיה שחשש ממנה כל כך. עובדה זו מקטינה מאד את אירועי העונה הראשונה ולמעשה, הופכת אותם לכמעט ולא רלוונטיים לחצי השני של העונה השנייה ולהמשך הסדרה. כאילו נגמר הסיפור וצריך להמשיך הלאה. אפשר היה להבין לו היו מקדישים לכך לפחות עונה של התמודדות בין שני הכוחות, אך זה לא קרה. חבל.

בעיה נוספת מבחינת התסריט בעונה זו הייתה דמותו של טום (ראיין איגולד), בעלה לשעבר של אליזבת. בעונה הראשונה מתברר שהוא היה מרגל עבור "ברלין" ואליזבת יורה בו לאחר שהיא צדה אותו. בעונה השנייה, לאחר שהוא נחשב כמת הוא צץ שוב ומתברר שהוא אמן הונאות שנשכר בתחילה ע"י רדינגטון ורק אח"כ החליף צדדים. מה, עוד פעם אופרת סבון ? אבל זו לא הבעיה היחידה, מתברר שאליזבת חוזרת לזרועות הגבר שרימה אותה במשך כל כך הרבה זמן ובפרק האחרון אפילו שוכבת איתו ? באיזה מן עולם זה היה קורה לסוכנת F.B.I ? אולי עדיף היה להשאיר את הדמות מתה. נכון, הוא מציל אותה כאשר היא עומדת להיות מואשמת ברצח מפקח בנמל, אבל נראה היה שהאלמנט נלקח מאופרות הסבון הפשוטות ביותר. 

אם לא די בכך שחלק מאירועי העונה נראו כלקוחים מאופרות סבון (דוגמא נוספת היא, כאשר הרולד קופר, בגילומו של הארי לניקס, מתגלה כחולה בסרטן ובפרק האחרון של העונה מבינים שהכל זויף על ידי "הקאבל" והוא ימשיך לחיות), הרי שהנושא העיקרי של העונה השנייה, העובדה שיש ארגון צללים בשם ה"קאבל", אשר שולט על אירועי העולם נראה היה כלקוח מעולם ההזיות של הסדרה Alias בכיכובה של ג'ניפר גרדנר, בניגוד גמור לרעיון הסביר של העונה הראשונה. גם קצב האירועים היה דומה ולא הזכיר במאומה את קצב האירועים האיטי של העונה הראשונה. נכון, רצוי להגביר קצת את הקצב מדי עונה, אבל זה נראה היה כאילו עברו מהילוך ראשון לרביעי בין העונות ואפילו בין חצאי העונות. זה נחמד, אבל הבעיה היא, שברגע שמתחילים עם הגברת המהירות אי אפשר להספיק, משום שברגע שמפסיקים הצופים מאבדים עניין.

לחיוב, בעונה זו, חייבים לציין את העובדה שלא משכו את סיפורה של אליזבת יותר מדי. בהפקה יכלו למשוך את סיפור תעלומת ערב השריפה, בו מת אביה, כאשר אליזבת הייתה בת ארבע, הרבה יותר, אבל החליטו שלאחר שתי עונות בלבד הגיע הזמן לספר מה קרה באותו ערב, לפחות את רוב האירועים (ספויילר: אליזבת ירתה באביה מתוך רצון להגן על אמה שלה), גם אם זה מגיע בדקות האחרונות של העונה. אפשר לראות מה קורה לסדרה, כאשר מושכים סיפור יותר מדי (ראו ערך "שקרניות קטנות ויפות").

כמו כן, גם ההחלטה לתת לאליזבת ללחוץ על ההדק ולהרוג את טום קונלי (ריד בירני), אחד מאנשי ה"קאבל" שהפלילו אותה ברצח סנאטור, ולא לעצור בעדה, נראתה כמו החלטה אמיצה ונכונה, ללכת עד הסוף ולא להשאיר קליף האנגר שבעונה הבאה היה נפתר ברבע שעה. היא כבר לא יכולה לחזור לאחור, ואף קיבלה תשורה בדמות שחרור הזיכרונות שלה מאותו ערב רע ומר כאשר הייתה בת ארבע.

בעונה זו גם הצטרפה דמות נשית חדשה, סוכנת המוסד לשעבר סאמר נוואבי (מוזהן מארנו) והיא מסופחת אל היחידה בעידודו של רדינגטון לאחר הרצחה של הסוכנת מאליק (פרמינדר נאגרה) בתום העונה הראשונה. נשמע לכם מוכר ? כן, מדובר באלמנט דומה למה שעשו בסדרה NCIS לאחר שהדמות של קטלין טוד נרצחה בתום העונה השנייה והדמות של זיווה (קוט דה פאבלו), סוכנת המוסד לשעבר הצטרפה ליחידה. נראה כמו מיחזור חומרים, בוודאי למי שצפה בסדרות. אם כי, ללא ספק שחזותה של קוט הייתה נעימה יותר מאשר זו של מוזהן וגם הדמות הייתה חביבה יותר.

העונה השנייה של הסדרה חידדה שתי הבחנות מהעונה הראשונה. ההבחנה הראשונה הינה, שג'יימס ספיידר הוא שחקן על, בוודאי בקנה מידה טלוויזיוני. כל רגע שהוא על המסך זו הנאה צרופה. ההבחנה השנייה היא, שמייגן בון היא פחות משחקנית בינונית. עובדה זו זעקה לשמיים בכל סצינה בה היא השתתפה ובמיוחד כאשר ניצבה אל מול ספיידר, ומכיוון שמדובר בשתי הדמויות הראשיות הם "מבלים" זמן רב ביחד על המסך. עדיין לא ברור לי מדוע היא לוהקה. תארו לעצמכם מה היה קורה לו ליהקו שחקנית טובה במקומה כגון רוז בירן. ודרך אגב, יש נשים נאות שלהראות אותן בחזייה ותחתונים זה לא מחמיא להן, מייגן היא אחת מהן. בהפקה ניסו סצינה אחת כזאת בתחילת העונה וזה רק הזיק לשחקנית ולדמות.

אז, לראות או לא לראות ?

לראות. למרות כל הבעיות שציינתי עדיין מדובר בדרמה טובה, בוודאי אל מול מרבית הדרמות המשודרות בתקופה האחרונה. התסריט קצבי, נחמד לצפייה ופשוט כיף לצפות מדי שבוע ב 42 דקות של הסחת דעת, בעיקר בשל משחקו של ג'יימס ספיידר. הבעיה היא, שבתום העונה השנייה, עושה רושם שהעונה השלישית אמורה להיות מעין ריבוט של הסדרה כאשר אליזבת אמורה להיות במנוסה מה F.B.I ביחד עם רדינגטון.

מדוע מדובר בעיה ?

משום שבארה"ב קיימת נטייה לפתור קליף האנגרים כאלה בשניים או שלשה פרקים ולחזור למבנה הרגיל של הסדרה. במידה וזה יקרה זו תהיה אכזבה מרה מהסדרה, במידה וזה לא יקרה אפשר יהיה לומר שבהפקה לומדים לקחים ומתפתחים. וזו לא תהיה סדרה כמו כל הסדרות, אלא שהיא תבלוט מעליהן. הימור, לא ?