שלב סיכום עונה: Revenge, עונה רביעית: שישה פרקים וזהו...

כאשר מנהלי רשת ABC יביטו לאחור בעוד כעשור ויבחנו את הפיספוסים הגדולים ביותר שלהם, הם יגדירו את מה שקרה להם עם Revenge כאחד הפיספוסים הגדולים ביותר שלהם. הפוטנציאל של הסדרה בשילוב עם שתי שחקניות ראשיות ברמה גבוהה מאד הולידו עונה ראשונה מושלמת, שקשה לראות היום כיצד סדרות אחרות מצליחות להגיע לאותה דרגה, במיוחד היות ובבסיסה מדובר באופרת סבון. הקריסה שהגיעה בעונה השנייה יצרה תהום בין שתי העונות ולמרות הבלחות בעונה השלישית הרי שהשבר היה גדול מאד ובלתי ניתן לאיחוי. העונה הרביעית של הסדרה היא לא יוצאת דופן במובן הזה, היות ולמרות שניכר שהתסריטאים ניסו ליצר דרמה, הרי שבפועל, עד לששת הפרקים האחרונים מדובר בהעברת זמן אחת גדולה.

הבעיה הגדולה ממנה סבלה עונה זו מגיעה דווקא מקרב שתי השחקניות הראשיות שלה. ראשית, ניכר כמעט על כל צעד של הכוכבת הראשית, אמילי ואן קאמפ, שהיא לא רצתה להיות שם. הניצוץ בעיניים של השחקנית, אשר אפשר את העונה הראשונה המופלאה, נעלם לחלוטין. לא, לא מדובר בהגזמה. אמילי לא עשתה טעויות, אבל ניכר כמעט בכל סצינה שהיא השתתפה בה שמדובר בביצוע מכאני. כיצד ? הפרקים האחרונים של העונה (הסדרה) הוכיחו זאת. רואים שוב כיצד אמילי מחיה (מלשון להחיות) את הדמות מחדש, כאשר היא יוצאת ומכריזה על עצמה כאמנדה קלארק ולאחר מכן הדמות של אמנדה נמצאת במגננה אל מול ההפללה של ויקטוריה. באותם רגעים הצופה נזרק שוב אל הימים הטובים של השחקנית בעונה הראשונה והסדרה מקבלת חיים חדשים.

מהבחינה הזאת, אולי עדיף היה שהסיפור הנ"ל, ההפללה של ויקטוריה את אמנדה ברצח שלה אותו היא ביימה ולאחר מכן מתברר שהיא מסתתרת בבית אחר בעזרתה של מרגו, חברתה הטובה, יהיה הסיפור המרכזי של העונה. או אז היינו עדים למצב הרבה יותר מעניין בו אמנדה נמצאת רוב העונה במגננה במקום במצב של התקפה כפי שהייתה עד כה. במקום זאת, קיבלנו 13 פרקים די משמימים לאחר חזרתו של הדמות של דיוויד מהמתים בפרק סיום העונה השלישית. כן, הניסיון להציג נבל חדש בדמות מלקום בלאק (טומי פלניגן) אולי היה נכון בכדי להסביר את היעלמותו וחזרתו של דיוויד, אבל בפועל הסיפור היה משעמם. לו היו מושכים את הסיפור על פרק זמן ארוך יותר זה היה נראה טוב יותר, במיוחד לאחר שמפחידים את הצופה שמדובר באדם מסוכן הרבה יותר מקונראד גרייסון. בפועל, האיש מחוסל לאחר שלשה פרקים בהם השתתף. זה האיש הכל כך נורא ?

בעונה זו גם מדלן סטו לא מציגה את המשחק הטוב ביותר שלה. נכון, גם בעונות קודמות הדמות של ויקטוריה מציגה קרירות, אולם בעונה זו זה נראה הרבה יותר מבוים וכמעט על גבול משחק של תיאטרון. ואני לא "קונה" את טענת השחקנית שהיא שינתה את משחקה בשל מצב הדמות בעונה זו, אשר לאחר זמן כה רב נמצאת במצב של מגננה ממשית, אפילו על חייה, כפי שמתברר בתום העונה.

אולם, לא צריך להאשים רק את השחקניות, חייבים לציין לרעה את העבודה שעשו התסריטאים בעונה זו. לכל מי שצפה במספר פרקים בסדרה ברור שהלב שלה הוא המאבק שבין אמנדה לויקטוריה, ואולם בחלק גדול מעונה זו ניתן להבחין במצב של הפסקת אש בין שתי הדמויות. בתחילה בשל העובדה שויקטוריה נמצאת עם דיוויד וכביכול מנסה להשלים בין השתיים ולאחר מכן ויקטוריה מגיעה למסקנה שמגיעה לאמנדה הזדמנות לחיים עם אבא שלה, אולי מתוך אשמה. את תפקיד האויבת של אמנדה לוקחת מרגו מאחר שהיא חושבת שאמנדה\אמילי רצחה את דניאל, אהובה והאב של העובר שלה. הבעיה היא, שזה לא אותו דבר. אפשר לדמות זאת למירוץ בין רכב שנוסע בהילוך רביעי לרכב שנוסע בהילוך שני. התוצאה היא, שהצופה מקבל גרסה מוקטנת של מה שחזה במשך קצת יותר משלש עונות.

בעיה גדולה נוספת היא ההתפוררות הכללית של משפחת גרייסון בעונה זו. לאחר איבוד דמויות מרכזיות בעונות קודמות כגון אשלי, דקלן, אמילי\אמנדה, איידן, קונראד (ארבעת האחרונים מתו בעוד שאשלי עזבה), בעונה זו הצופים מאבדים את דמותה של שרלוט לאחר מספר פרקים קטן מאד ואת זה של דניאל לאחר 13 פרקים. אפשר להבין זאת לאור העלילה שהתסריטאים רקחו לעונה זו, אבל בפועל נוצר חור גדול מאד ובלתי ניתן לאיחוי. אי אפשר לאבד כל כך הרבה דמויות מרכזיות ושהסדרה תמשיך כאילו לא קרה כלום. יכול מאד להיות שלא ניתן היה לקדם את הדמות של דניאל, ובמידה מסוימת הוא גם נענש על ההחלטות הרעות שקיבל במשך השנים, אבל זה לא משנה את התוצאה הסופית.

אם כבר עסקנו בדמות של שרלוט. במידה ובעונות קודמות זה לא היה כל כך ברור הרי שבמספר הפרקים המצומצם בו הופיעה קריסטה בי אלן כשרלוט בעונה זו ניתן לקבוע שמשחקה מוגזם מאד, אפילו בקנה מידה של אופרת סבון. למרות זאת איבוד הדמות שלה משמעותי מאד לחור שנפער באווירה הכללית של הסדרה בעונה זו.

הכוונה של התסריטאים הייתה להראות עד כמה התפורר הבית של משפחת גרייסון, דרך הברחתו מהעיר של פטריק, בנה של ויקטוריה, חיסולם של קונראד ודניאל, יציאתה של שרלוט מהעיר ועד להשמדתה הסופית והמוחלטת של האחוזה בפיצוץ על ידי ויקטוריה בכדי לביים את מותה. התחושה היא של ריקנות גדולה מאד שהדמויות של מרגו, לואיז (אלנה סאטין) ובן (בראיין הייזלי) לא מצליחים למלא עד לפרקים האחרונים של העונה, כאשר התסריט מצליח לייצר דרמה איכותית יותר, אשר מכפרת על כך.

ועתה אנו מגיעים לסופה של הסדרה. אני מוכן לקבל את העובדה שאמנדה וג'ק "רוכבים" אל השקיעה ביחד (במקרה שלהם מדובר בשיוט אל השקיעה), אבל הצורה שבה הסדרה הסתיימה, סופה של הסדרה יותר מדי מושלם. נתחיל עם העובדה שהמכשול האחרון שעומד בפני מערכת היחסים של ג'ק ואמנדה, מערכת היחסים שמשכו את הצופים באף לגביה במשך כמעט ארבע עונות, הכוונה היא לבן, נרצח על ידי מתנקשת שמרגו שוכרת בכדי לחסל את אמנדה. נמשיך עם העובדה שדיוויד הגוסס (איזה מזל לאמנדה שהוא גוסס ויכול לקחת על עצמו את האשמה מבלי להיכנס לכלא והם עדיין יוכלו ליהנות מחודשיו האחרונים ביחד...) הוא זה שמחסל את ויקטוריה בכדי שאמנדה לא "תלכלך" את ידיה ותבצע לראשונה מעשה רצח וכלה בעובדה שאמנדה שורדת את יריית האקדח של ויקטוריה אשר פוגעת בליבה (או בסמוך אליו). ואם זה לא מספיק, הרי שג'ק, אשר ניצל מניסיון חיסול, מצליח לקבל את ברכתו של דיוויד לנישואיו לאמנדה וכמובן, שבסופו של דבר יש גם חתונה והפלגה אל העתיד המשותף של השניים ביחד עם קארל, בנם של אמילי וג'ק וגור כלבים חדש שנראה כמו צאצא של סאמי, הכלב המשותף שהיה להם כשהיו קטנים ומת בעונה הראשונה. נכון, מדובר באופרת סבון, אבל זה מוגזם. במידה והאירועים היו מתרחשים לאורך עונה שלמה היה ניתן להבין זאת, אבל נדמה היה שהתסריטאים מתאמצים לסגור את הקצוות בזמן קצר בלבד.

בוודאי יהיו מעריצים שיתערבו וינסו לסנגר על התסריטאים, שהם רצו לסיים את הסדרה בצורה מסודרת עבור המעריצים, אבל אותם מעריצים צריכים להבין שעל פי דברי התסריטאי הראשי של הסדרה, סוניל נייר, זו הייתה הכוונה שלהם מתחילת העונה ושהעונה הבאה הייתה אמורה להיות ריבוט של הסדרה עם סיפור חדש. כלומר, הם לא הזדרזו ולא זרזו את העניינים לקראת סוף העונה. התוצאה הסופית אולי הייתה סבירה, אבל הדרך שבה הם הגיעו לשם לא הייתה נכונה או טובה.

יתרה מכך, הסוף של הסדרה הזכיר לי במידה מסוימת את הסוף של סדרת הספרים\סרטים של "הארי פוטר". גם במקרה הזה היה להארי קרב מול אויב מר, אשר הסתיים בכמעט מוות וגם במקרה הזה היה הפי אנד לדמות המרכזית. תסריטאים מתקשים לקבל החלטה לחסל דמויות ראשיות. במיוחד לאור העובדה ששם הפרק האחרון של הסדרה היה Two Graves ("שני קברים"). כיצד פתרו זאת בהפקה ? הם החליטו שאכן היו שני קברים: הקבר של ויקטוריה היה קבר פיזי ואילו זה של אמנדה היה פסיכולוגי מאחר והיא לא מצליחה להשתחרר מאחיזתה של ויקטוריה ונרדפת על ידי סיוטים חוזרים ונשנים שהושתל בתוכה הלב של ויקטוריה. התחכמות נחמדה, אבל כפי שאני רואה זאת, מדובר בניסיון פשרה מבלי היכולת "ללכת עד הסוף" מתוך כוונה לא לבגוד במעריצי הסדרה הנאמנים שליוו אותה במשך ארבע עונות. זה אולי נחמד להם, אבל התוצאה שהיא שזה יותר מדי מושלם, יותר מדי מוצר פלסטיק, אפילו עבור אופרת סבון.

ולבסוף, סצינת ההתמזמזות שבין אמנדה לג'ק בפרק האחרון נראתה מאולצת מאד. למרות שבמשך ארבע עונות בנו מתח מיני בין הדמויות הרי שכאשר המתח נפרץ זה לא נראה כאילו השניים הופכים להיות ישות אחת, אלא שבאותה סצינה מכריחים אותם להיות אחד עם השנייה. בכך האשמה, לפי דעתי, נעוצה דווקא בשחקנים שלא מצליחים להראות את הכימיה הגופנית בצורה הנחוצה. בעונה הרביעית הנ"ל הם נראים טוב ביחד בכל מצב אחר, אפילו כאשר ג'ק בבית חולים לאחר ניסיון התנקשות ואמילי רצה לברר את מצבו ולהיות לצידו, למען האמת, גם בסצינת הסקס של השניים בעונה הראשונה הם הצליחו להראות שיש ביניהם כימיה טובה, אז מה השתנה הפעם ?

אז, לראות או לא לראות ?

אם אפשר היה לראות את ששת הפרקים האחרונים של העונה בלבד הרי שמדובר בהמלצה חמה לראות אותם, אבל הפרקים שקודמים להם היו על גבול השעמום. החזרת דמותו של דיוויד קלארק הייתה גימיק נחמד לסוף העונה השלישית, אך לא מעבר לכך. גם לא העובדה שהוא הפך לרוצח מדופלם, אשר גם ניסה לחסל את ויקטוריה, אך ברגע האחרון הנסיבות מנעו זאת ממנו. הסיפור של מלקולם בלאק היה קצר ובשל כך גם נראה כפחות ממה שהיה צריך להיות, ואילו זה של לואיז היה פחות מסביר ופרט לצפייה באלנה סאטין בבגדים מינמלים (אין ספור צילומים בהם דחסו אותה לבגדים שהבליטו את החזה הגדול שלה ואת גזרתה המושלמת) אין לדמות שלה ערך והיא על גבול המעצבנת. נולן אמנם התפתח, אבל רואים זאת רק בסופה של העונה.

עצה שלי ? רפרפו על הפרקים עד לפרק ה 17 ומפרק 18 ועד הסוף נסו לראות אותם ברצף ושימו לב עד כמה איכותית הסדרה יכלה להיות לו בהפקה קיבלו החלטות שונות. כפי שקרה לסדרה מאז הפרק הראשון של העונה השנייה: מדובר בפספוס אחד גדול. חבל.

בסופו של דבר, מה שיזכרו מהסדרה הם שלשה דברים: את הרעיון המעניין והצגתו בעונה הראשונה, מדלן סטו ובעיקר את אמילי ואן קאמפ, אשר ההוכחה לאיכויות, לכריזמה ולנוכחות שלה אפשר לראות בכך שמדובר בשחקנית שקיבלה תפקיד ראשי בשלש סדרות שונות (Everwood, Brothers & Sisters, Revenge) ובכל אחת מהן היא כיכבה כארבע שנים (בסדרה Brothers & Sisters היא גם השתתפה במספר פרקים בעונה החמישית) ולמעשה היא ייצרה 12 שנה בהם הייתה שם דבר בטלוויזיה האמריקאית. גם אני מחכה לפרויקט הבא שלה, ואתם ?