יום שבת, 18 בפברואר 2012

ביקורת: Arctic Air, עונה ראשונה, פרקים 6-1: לא משהו מיוחד.



מדי כמה שנים ניתן להבחין בסדרות שעוסקות בנעשה בצפון אמריקה. בעבר ניתן היה לחזות בסדרה "חשיפה לצפון" ואילו היום, הסדרה החדשה שמנסה לעשות זאת היא Arctic Air, עוד סדרה משפחתית שראינו כמותה בעבר.

הפעם מדובר בסדרה שסובבת סביב חברה להטסת אנשים וחפצים. במרכז ניצבים מל אייברסון ובתו קריסטה, שניהם טייסים ומל הוא גם מנהל החברה. החיים שלהם משתנים כאשר בובי, שותף סמוי בחברה חוזר והופך להיות פעיל שוב. חזרתו גורמת לפעולת שרשרת ומשנה את חייהם של הסובבים אותו. יש לו גם עבר עם קריסטה (גם אם לא מדובר בעבר רומנטי) שמצידה יוצאת עם מישהו אחר.

מה, בכל זאת, הבעיה של הסדרה ?
אין בה משהו מיוחד. הסיפורים הם אותם סיפורים שכבר ראינו בעבר, כאשר הפעם הדבר היחיד הוא שניתן להבחין בשילוב של המתיישבים המקוריים באזור. ניתן לראות בעיות עסקיות רגילות, כאשר החברה בקושי מחזיקה מעמד מבחינה כספית, זוג שמנסה להצליח בתחילת דרכו, גבר שמנסה לגדל את אחותו הקטנה ועוד...

גם התסריט לא ברמה גבוהה. קיימת תחושה של אווירה משפחתית, אבל הסצינות כל כך שחוקות וידועות מראש. דבר אחד ייחודי לא ניתן למצוא בסדרה. אז כן, האווירה נחמדה, אבל אין בה משהו שניתן לומר אחרי 42 דקות של צפייה: יופי, ראיתי משהו טוב. גם אם תהיה הנאה היא תהיה רגעית ולאחר הצפייה בפרק ישכחו ממנה.

בגזרת השחקנים, ניתן לזהות פרצופים מוכרים: פסקאל האטון, אשר מגלמת את קריסטה (Sanctuary) ואדם ביץ', אשר מגלם את בובי ונדמה שעד שהוא יסיים להגיד משפט ייגמר הפרק (Big Love, Combat Hospital) הם הפרצופים היותר מוכרים. גם בגזרה הנ"ל, לא ניתן לזהות שחקן מיוחד. פרט לאדם ביץ', שאיטיותו בדיבור קצת מעצבנת, השאר עושים עבודה סבירה עד טובה.

לסיכום, הרעיון לא ייחודי, התסריט בינוני והמשחק סביר. כל המרכיבים של סדרה בינונית ולא מעבר לכך.

אז, לראות או לא לראות ?
מי שאוהב את סוג הסדרות הנ"ל ומוכן להעביר 42 דקות מדי שבוע יכול לצפות. באופן אישי, לי זה נראה כמו בזבוז זמן, יש (הרבה ) סדרות יותר טובות. אבל כל אחד וההעדפות שלו.

אין תגובות: