בשנים האחרונות צופי הסדרות הישראלים נחשפים גם לסדרות שלא מגיעות מארה"ב. בתחילה עלה קרנם (ובצדק) של הסדרות הבריטיות ועתה הצופים נחשפים גם לסדרות קנדיות. הסדרה Murdoch Mysteries עומדת להפיק עונה שביעית, הסדרה The Listener נמצאת בעונתה הרביעית וכך גם Rookie blue, ואילו Arctic Air קיבלה אישור לעונה שלישית ולפני כחודשיים קיבלה הסדרה Cracked הודעה שהיא מאושרת לעונה שנייה.
Cracked מתמקדת בבלש איידן בלאק (דיוויד סאטקליף), בלש אשר בשעה שמטורף חוטף אוטובוס עמוס בילדים, נאלץ לירות בו וכתוצאה מכך נהרג אחד מהילדים שהוחזק כבן ערובה. כמה שבועות לאחר מכן, בשעה שהוא נמצא בתור לקנות קפה, מישהו שואל אותו אם הוא פחדן (Chicken באנגלית שמשמעו תרנגול) והוא מתחיל לקרקר כמו תרנגול בפני האנשים במשך דקות ארוכות.
בשל ההתקף הפסיכוטי שעבר איידן מועבר ליחידה חדשה המשלבת בלשים עם פסיכיאטרים. הוא מקבל כשותפה את ד"ר דניאלה רידלי (סטפני וון פפטן), וזו גם מרגלת אחריו עבור הבוסית שלהם דיאן קליגרה (קארן לה בלאנק), בכדי להעניק לה את התרשמותה על מצבו הנפשי. במהלך העונה האמת מתגלה ובמצב הכי גרוע עבור איידן, כאשר הוא מואשם בגרימת המוות של הילד מהאוטובוס, ומערכת היחסים שלהם, שהגיעה למצב טוב מאד באותה נקודה, מתפרקת. איידן גם נאלץ לחיות עם העובדה שחברה שלו מזה שלש שנים, בלשית במחלקת רצח בשם ליז ליאת (מייקו נגוין), עוזבת אותו ויושבת לא רחוק ממנו, אך במהלך העונה הוא מוצא אהבה חדשה. איידן סובל מסיוטים ולא מצליח לישון, עובדה שמקשה עליו את ההתמודדות היומיומית.
צמד נוסף הוא הבלשית פופי וויסנפסקי (לואיזה ד'אוליברה), נצר למשפחת שוטרים (אביה ואחיה שוטרים) וליאו בקט (דיאו אדה). לכאורה, הם נראים כזוג מוזר, אך בכל מה שקשור לעבודה הם מצליחים לעבוד בצורה טובה החל מהרגע הראשון, גם כאשר פופי נתקלת בבעיה עם אביה והעזרה שליאו מנסה להושיט לה לא מתקבלת בברכה.
הבעיה העיקרית של הסדרה היא, שאם מוציאים את הגימיק של שילוב פסיכיאטרים עם שוטרים, מדובר בדרמה נוספת (אחת מיני רבות) בה חוקרים מעשי פשע כגון רצח, חטיפה, אונס וכו'...אין בה משהו מיוחד, את הניצוץ שיהפוך אותה לשונה מכל שאר הדרמות הדומות לה. הניסיון להתמקד בבעיות של איידן בשלב כלשהו הופך למעייף.
בעיה קריטית קשורה לשחקנית סטפני וון פפטן. צר לי לומר זאת בפעם המי יודע כמה, אבל צריך לדעת ללהק שחקנים, במיוחד עבור דמויות ראשיות. מספר אנשים יגידו שהיא אולי נראית טוב לגילה (40), אבל בכל מה שקשור למשחק קיימת בעיה גדולה. היא מדקלמת את הטקסטים שלה ולא משחקת. בתחילה אולי ניתן לסבול זאת, אבל בשלב כלשהו הצפייה בסצנות שלה (והן רבות) הופכות לקשות לצפייה.
בעיה מבנית שקיימת בסדרה היא, שלאחר פרק פיילוט טוב (בצורה יחסית), ניתן להצביע על עוד שניים או שלשה פרקים בלבד ברמה גבוהה עד תום העונה (לעונה הראשונה הופקו 13 פרקים). שאר הפרקים מתבוססים בבינוניות שלהם ולא מצליחים ליצור ריגוש גדול. לפי דעתי, הבעיה קשה מאד היות והפרק העשירי של העונה הוכיח שניתן לעשות זאת בצורה טובה יותר. אולי בעונה השנייה שלה המצב יהיה שונה.
אז, לראות או לא לראות ?
אם אין לכם סדרות אחרות לצפות בהן, אפשר לראות אותה, אבל אם הלוח שלכם עמוס מדי, לא יקרה דבר אם תדלגו עליה. לא מדובר בסדרה גרועה, אבל גם לא בסדרה מיוחדת. פשוט, עוד סדרה... באופן אישי, מסוג הסדרות הללו, אני מעדיף את The Listener, אבל כל אחד וההנאות שלו.
2 תגובות:
כל מילה נכונה!
מה דעתך על Luther ? תוכל לספר קצת על העלילה?
אני מסכימה שסדרות קנדיות הן בדרך כלל אפרוריות, וזה נכון גם לסדרה הזאת.
בכל מקרה, לדעתי היא מצדיקה את עצמה יותר מהמאזין, כי היא לוקחת רעיון חשוב, של הצגת נםגעי נפש בטלוויזיה בצורה הולמת. לעומת זאת המאזין תמיד מרגישה כל כך מפוספסת. הרעיון שלה יכל להיות נהדר, והיא כזאת בנאלית.
הוסף רשומת תגובה