ניתוח: טעות אנוש, רצח או התאבדות ? מה הסיבה למותה של מרלין מונרו ?

לאחר שבששת השבועות האחרונים פרסמתי כשישים אנקדוטות לגבי חייה ומותה של מרלין מונרו, הגיע הזמן להביע את דעתי לגבי השאלה הגדולה ביותר של חייה: מה קרה ב 5 באוגוסט 1962, בחדרה של מרלין מונרו, כאשר בשעה שתיים לפנות בוקר היא כבר לא הייתה בין החיים ?

אסכם זאת כך: לאחר צפייה במספר רב של תכניות תחקירים אודות חייה ומותה של מרלין מונרו וקריאת מספר ביוגרפיות של השחקנית, הגעתי למסקנה, שקביעת החוקר הפתולוגי שסיבת המוות היא "ככל הנראה התאבדות" נכונה וגם תיאוריית הקונספירציה נכונה. בחלקה.

כיום ידוע שמרלין סבלה מהפרעה דו קוטבית. כלומר, היא סבלה מעליות וירידות במצבי הרוח שלה. הלחץ בהיותה סמל הסקס והסלבס הגדולה ביותר בדור שלה, בנוסף לכמות המאסיבית של כדורי שנה שהייתה לוקחת והערבוב שלהם עם אלכוהול (באותם ימים לא הייתה ידועה ההשפעה הגדולה של אקט שכזה) גרמו לכוכבת לשלשה ניסיונות התאבדות קודם לכן ולהתנהגות לא יציבה, שרבים פרשו אותה כהתנהגות של דיווה. מספר עדים הצביעו על כך, שביום מותה, בשעה חמש בערב, היא הייתה במצב רוח מרומם, אולם בשעה שמונה מצב הרוח שלה השתנה מהקצה אל הקצה והיא הייתה מדוכאת. עדות נוספת למחלתה.

אפשר לקבוע היום כמעט בוודאות שלא מדובר בטעות אנוש. כלומר, שמרלין מונרו לא בלעה 25 כדורי שינה (בדו"ח הפתולוגי צוין שהיא בלעה כחמישים כדורים, אולם מדובר בטעות באבחון) בטעות. האופציה הזאת לא מתיישבת עם העובדות. כמו כן, מרלין לא נרצחה. וכן, אני יודע שאני הורס הרבה תיאוריות קונספירציה, אבל כמעט כל תיאוריה שכזאת לא עומדת במבחן המדעי של הביקורת. כמו כן, העובדה שדלת חדרה של מרלין הייתה נעולה מבפנים בלילה שבו מתה, בניגוד להרגלה, מצביעה על הלך מחשבתה של השחקנית. שיחת הטלפון שביצעה לפיטר לאופורד, בשעה תשע בערב של אותו יום, כאשר הייתה קרוב לוודאי תחת השפעת כדורי השינה, מהווה את הניסיון שלה להודיע על מצבה ולנסות ליידע את יקיריה שהיא ניסתה להתאבד, אך בשלב הזה היא כבר לא הייתה קוהרנטית ופיטר הבין את חומרת המצב מאוחר מדי.

בשלב הזה נכנס אימות חלקי של תיאוריית הקונספירציה. כפי שציינתי, זו עובדה מוכחת שה F.B.I צותת לביתה של מרלין. בשל קרבתה למשפחת קנדי (הרומנים שקיימה עם ג'ון ובובי) היא ידעה מספר סודות ובין היתר את הקשר של משפחת קנדי לסאם ג'יאנקנה, מראשי המאפיה הגדולים ביותר של המאה העשרים, כאשר ג'יאנקנה הוא זה שקנה את הקולות לג'ון קנדי לנשיאות ארה"ב באזור שלו לבקשת אביו. כמו כן, מרלין גם הייתה מודעת לניסיונות של ממשלת ארה"ב להתנקש בחייו של פידל קאסטרו, שליט קובה. בשל כך, ב F.B.I ראו במותה של מרלין הזדמנות ובנקודה הזאת החלה עבודת הטיוח המהירה, כאשר בין היתר הם העלימו את יומנה האישי, שיכול היה להכיל סודות ומשפחת קנדי החלה להעסיק את אשת התקשורת של מרלין בכדי להשתיקה. לגבי הזזת גופתה של מרלין לפני הגעת השוטרים, סביר מאד להניח שד"ר רלף גרינסון, הפסיכיאטר שלה, ראה בהתאבדותה של מרלין כישלון אישי וניסה לטשטש את העובדה שנגע או הזיז את הגופה.

למרות שכמעט כל תיאוריות הקונספירציה לגבי מותה של מרלין מונרו הופרכו, אחת מהן עדיין אפשרית. הכוונה לכך, שכמות הסם הקטלנית הוחדרה לגופה באמצעות חוקן, כאשר היא הייתה תחת השפעת כדורי השינה שלקחה. אולם, הסבירות שזה מה שאכן קרה נמוכה מאד, במיוחד לאור העובדה שבאותם ימים השימוש בשיטה שכזאת לרצח לא היה פופולארי.

לסיום, ועד כמה שיהיה קשה להודות בכך, בגיל 36 מרלין מונרו הייתה נרקומנית. היא אהבה את תחושת האופוריה בלקיחת כדורי השינה. מצבה היה קשה עד כדי כך שגופה גם החל לגלות סיבולת לכדורים והיא נאלצה לקחת שניים או ארבע כדורים בבת אחת בכדי להשיג את האפקט שרצתה ולהירדם. עובדה זו מדהימה שבעתיים לאור הגזרה המרשימה שלה, אותה ניתן היה לראות בעת צילומי "סצינת הבריכה" בסרט האחרון שלה אותו לא סיימה לצלם: Something's Got to Give.

בסופו של דבר, מרלין מונרו הייתה קרבן של השאיפות המטורפות שלה להצליח בתור שחקנית קולנוע. ילדותה הקשה יצרה נערה שאפתנית בצורה יוצאת דופן. רמת השאיפות המטורפת שלה אמנם הצליחה להפוך אותה לסמל הסקס ולשחקנית המוכרת ביותר של המאה העשרים, אולם היא גם גרמה לה להרס מערכות היחסים שלה, להידרדרות מחלתה בעת עלייתה לגדולה (בין היתר זה בא לידי ביטוי בשלשה ניסיונות כושלים להתאבד) ולבסוף, לאקט האחרון שממנו כבר לא יכלה לחזור: הניסיון האחרון שלה לסיים את חייה ב 5 באוגוסט 1962. ניסיון שצלח בידה.