ניתוח: מדוע רשתות הברודקאסט האמריקאיות לא יכולות לייצר (או לא ייצרו) להיט ריאלטי חדש ?

יותר מעשור לאחר ש"הישרדות" האמריקאית שינתה את פני הטלוויזיה, תוכניות ריאלטי הפכו ל"כלי נשק" בידי רשתות הברודקאסט: לפני כשבועיים, התוכניות המובילות של רשתות ABC, FOX ו NBC היו תוכניות ללא תסריט. אבל יש בעיה מרכזית: שלש התוכניות, The Bachelor, American Idol ו  The Biggest Loser, נבנו בזמן או לפני תקופת משטרו (הראשון) של ג'ורג' בוש. אין בושה בכך שסובלים מפרנצ'אייז, אך בעוד שנראה שבכבלים מייצרים תוכניות ריאלטי חדשות מדי חודש, ארבע הרשתות הגדולות לא העלו תוכניות ריאלטי מוצלחות מאז שנת 2011, השנה בה עלתה The Voice ברשת NBC ו The X Factor ברשת FOX. השנה האחרונה שבה רשת CBS העלתה תוכנית ריאלטי מצליחה הייתה בשנת 2010, כאשר עלתה התוכנית Undercover Boss, ורשת ABC לא הצליחה לייצר תוכנית ריאלטי רצינית מאז שנת 2008 כאשר השיקה את Wipeout, למרות שבשנת 2009 עלתה Shark Tank וצברה תאוצה, אך עדיין לא מדובר ב"תוכנית ששוברת כלים". אז, האם ניתן להצביע על משבר בנושא הריאלטי עבור רשתות הברודקאסט ? בהתבסס על מה שרבים מהעוסקים בריאלטי ניתן להצביע על 5 סיבות, אשר יצביעו על המשך תקופת היובש בנושא.

1. רשתות ברודקאסט לא ממהרות לייצר תוכניות שכאלו.

בשעה שלרשתות הכבלים יש זמן שידור רב בכדי להשיק תוכניות ללא תסריט, לרשתות הברודקאסט יש זמן מועט יותר באופן יחסי. תחשבו על הדברים הבאים: לוחות השידור של רשתות הכבלים מציגות סדרות באורך של 6, 10 או 13 פרקים, פועל יוצא מכך הוא, שהלוחות משתנים מדי מספר חודשים, ובכך הם מאפשרים לנסות דברים חדשים. רשתות הברודקאסט שומרות על המבנה של מספר הסדרות שבדרך כלל חוזרות בלוח המשדרים שנה אחרי שנה. יתרה מכך, מפרסמים משלמים פחות על פרסומות בתוכניות ללא תסריט. זו גם סיבה מרכזית, שרשתות השידור מצמצמות את מספר תוכניות הריאלטי לכ"שליש או רבע משעות השידור שלהן", כך טוען מקור בתעשיה. ומספר של תוכניות חדשות ללא תסריט אף קטן בהרבה, משום שתוכניות רבות שהחלו את הטרנד (American Idol, The Bachelor, The Amazing Race, Celebrity Apprentice) מסרבות לגווע. חלקן, כמו American Idol, תופסות עד שלש שעות שבועיות. "לכל רשת יש מספר מהסדרות הללו" טוען מייק דארנל, נשיא המחלקה האלטרנטיבית של רשת FOX "הן ממלאות שעות רבות וסותמות חורים רבים...וגם כעת הן עדיין מספקות נתונים טובים" וכאשר יש לך להיט, אפילו אם הוא לא "חזק" כפי שהיה בעבר, אין מן ההגיון לוותר עליו. ג'ון סאד, סגן הנשיא האחראי על תוכן אלטרנטיבי ותוכניות הלילה עבור רשת ABC אומר, כי השארת תוכניות הריאלטי הוותיקות והמצליחות בחיים ובצורה טובה הופכות להיות משימה גדולה של מפיקי הריאלטי "התוכניות שמשגשגות הפכו למעין ליגת ספורט" הוא ממשיך וטוען "הן ממשיכות וממשיכות באופן שתוכניות בעלות תסריט לא מצליחות."

אך בעוד שהגיוני שרשתות ישקיעו אנרגיה רבה בכדי לשמר את להבות התוכניות הוותיקות, הגבלת מספר הסדרות החדשות שהן משיקות מצמצמות את האפשרות לייצר את הלהיט הבא, לימים בהם התוכניות הוותיקות ידעכו וייעלמו. רשת כבלים כגון TLC מפיקה להיט אחר להיט, משום שהיא מייצרת תוכניות רבות שנה אחר שנה: עבור כל Here Comes Honey Boo Boo, ישנם שניים או שלשה "פלופים" כגון Sin City Rules או Starter Wives. רק לשם השוואה, ארבע רשתות הברודקאסט ביחד (כאשר רשת ה CW יוצאת מהמשוואה) הציגו רק 6 תוכניות ללא תסריט עד סוף חודש מאי: ארבע תוכניות (The Job של רשת CBS, שכבר נפחה את נשמתה, The Taste של רשת ABC ביחד עם Splash ו Bet on Your Baby, ולרשת NBC יש את Ready for Love). וספיישל אחד (Stars in Danger: The High Dive של רשת FOX). הרשתות ינסו תוכניות נוספות בקיץ, אך אפילו אם הפרויקטים יצליחו, הכסף שיגיע מהן הוא קטן בצורה יחסית. נוסף על כך, בשעה שהרשתות לא מהססות לבזבז מיליונים על גבי מיליונים על דרמות וקומדיות רבות, שרבות מהן אפילו לא יזכו לראות אור יום, מנהלים נראים כמהססים להעביר חלק קטן מכך עבור תוכניות ללא תסריט, כך טוען אחד מהמפיקים הוותיקים שעסקו בתעשיית הריאלטי. "אם תגרום להם (למנהלים) להיות גלויים, הם יודו שקשה להם לגרום לבוסים שלהם להפיק פיילוט ולייצר תכנים חדשים."

2. כאשר רשתות מפתחות תוכניות חדשות, הן "הולכות על בטוח".

זה היה קל עבור מפיקי תוכניות ריאלטי לקחת סיכונים ולנסות משהו חדש, משום שבתחילת עידן הריאלטי הימורים שכאלה הסתיימו בדרך כלל בהצלחה. "כל רעיון שצץ היה מושך לפחות מעט קהל שהביע עניין" אומר דארנל. סאדה של רשת ABC מצביע על כך שלפחות אחת מתוך שתי תוכניות שכאלה שהושקו בתקופה הנ"ל הצליחו, ויכול להיות שהוא אפילו שמרן בתגובה שלו. בגלל שלתוכניות הריאלטי היה אחוז הצלחה גדול מאד, היה קל למפיקי תוכניות אלטרנטיביות לשכנע את הבוסים של הרשתות להמר עליהם. סלבס פוצחים בריקוד ? מדוע לא !!! תוכנית הכרויות בה המחזרים לובשים מסכות בכדי להסתיר את זהותם ? הבה נעשה זאת ! במילים אחרות, בלקחת סיכונים בתחום הריאלטי לא היווה סיכון של ממש.

אבל בימינו, ברשתות הברודקאסט אחוז ההצלחות\כשלונות עבור תוכניות ללא תסריט השתנה בצורה משמעותית: רובן נכשלות, מעט מצליחות בגדול. ולכן, היות ומפיקי תוכניות ריאלטי מקבלים מעט אפשרויות להצליח מאשר דרמות או קומדיות - רשת NBC תשיק עד תום העונה 10 תוכניות בעלות תסריט ורק תוכנית ריאלטי אחת - הסיכונים גבוהים בהרבה. האחראים על שיבוצי תוכניות "הולכים על בטוח". כלומר, 'בואו נעשה משהו שכבר עשינו בעבר'" כך טוען ותיק בתעשית הריאלטי. "זה בדיוק כמו עם הדרמות, שבה אומרים 'בואו נעשה עוד סדרות רפואה' יש רשת בטיחות [כאשר "הולכים" על משהו מוכר]." אחרי הכל, אם רעיון "על בטוח" נכשל - 7 תחרויות השירה או טוויסט קטן של The Bachelor - קל להאשים שיווק גרוע או שעת שיעור בעייתית. אך אם מפיקים מנסים משהו רדיקלי וצופים לא מגיעים לצפות, הפוקוס אחריי "המוות" של התוכנית יתמקד בסיבה ל: מדוע מישהו חשב שזה בכלל יצליח ? "העסק הזה שם אותך במצב מפחיד" טוען מקור נוסף בתוך התעשיה "זה קשה להיות חסר פחד." אנדי דהנארט, אשר מכסה את התוכניות ללא תסריט באמצעות אתר אינטרנט בעשור האחרון, גורס שהזהירות בה נוקטות הרשתות מתעלמות מהעבר של התחום. "לעיתים נדירות הן לוקחות סיכונים, עובדה לא מפתיעה וגם אירונית, בהתחשב בכך ש"הישרדות" נדחתה על ידי כמעט כולן ובסופו של דבר שינתה לחלוטין את מפת הטלוויזיה של ימינו, החל מהנוכחות של תוכניות ריאלטי ולהעדר שידורים חוזרים בתקופת הקיץ," הוא מציג את טענותיו "כאשר מישהו כבר לוקח סיכון וזה משתלם, כולם מנסים ללכת בעקבותיו, וזאת במקום לקחת את הסיכונים בעצמם."

3. רשתות הכבלים "הציפו" את השוק, ובכך הן מקשות על רשתות הברודקאסט להתבלט.

למרות שישנן מעט מאד שעות שידור פנויות עבור תוכניות ריאלטי ברשתות הברודקאסט, ככל הנראה אין הגבלה עבור תוכניות ריאלטי עבור תוכניות ריאלטי ברשתות הכבלים. כפי שציינתי קודם לכן, ענקי ריאלטי כגון TLC, Discovery, A&E, Bravo או !E מעלות כ 12 תוכניות חדשות בכל שנה, חלקן אפילו עולות ויורדות מבלי שרבים שמים לב אליהן. נראה שאין רשת כבלים, שלא מתרחבת לתוכניות ללא תסריט, כגון ערוצים שלא חשבתם שיעשו זאת כגון: IFC, AMC, the Weather Channel ו רק לפני מספר שבועות, CNBC. "תוכן מקורי בטלוויזיה צובר תאוצה" מציין אלי הולצמן, נשיא של All3Media America והמפיק בפועל של Undercover Boss. "קראתי שמדובר במספר של כ 600 תוכניות חדשות עלו לראשונה בטלוויזיה בשנה שעברה והשנה יכול להיות שהמספר יגיע ל 1,200." יתרה מכך, ברגע בו נראה שנוצר רעיון מצליח עבור תוכניות ריאלטי, רשתות כבלים מתחילות לחקות אותו. "ישנו פאקטור של פיתוח התוכנית" מסביר מקור בתוך התעשייה "אם אתה מעלה תוכנית ברשת כבלים, שנה לאחר מכן, יש 25 תוכניות דומות." והיות ורשתות הכבלים מציפות את השוק עם גרסאות שונות של אותו רעיון "ישנן מעט קטגוריות שלא נגעו בהן, אשר יעלו את הערך של הרשתות," ממשיך הולצמן ומסביר "מדובר בסבך כה גדול, שחייבים להיות יותר גדולים ובעיקר שונים יותר." או כפי שדארנל מרשת FOX מדגיש "התחום עבר תהליך של התבגרות. הכוונה לכך, שמעט מהן יוצאות לפועל, רק משום שקיימת ביקורת שמקורה בקהל הצופים. לא ניתן להדהים צופים עם רעיון שהם כבר מכירים."

4. רשתות הברודקאסט ממשיכות לנצל את אותו מאגר אנשים.

מנהלי רשתות טוענים כי הדלתות שלהם פתוחים תמיד לכל אחד בעל רעיון, אך המציאות היא, שמנהלי רשתות הברודקאסט החלו לסמוך רק על מספר מפיקים מצומצם שהם מכירים וסומכים עליהם - מארק ברנט (Survivor, Shark Tank, Celebrity Apprentice), ארתור סמית (Hell's Kitchen), FremantleMedia (American Idol, The X Factor), פרימנטל-מדיה (American Idol, The X Factor), אנדמול (Big Brother) - מאשר לבטוח במישהו חדש שלא בנה לעצמו שם. "הראו לי מתי לאחרונה קנו ברשתות תוכנית מאדם לא ידוע, " כך טוען מפיק וותיק של תוכניות ללא תסריט. "הן לא פתוחות לספקים חדשים." מנהל אחד של אחת הרשתות מסכם את הנקודה: "...כל הרשתות צימצמו את מספר האנשים איתם הם מוכנים להיכנס להתחייבות של מיליוני דולרים." בעבר, הימור על מפיק לא מוכר (ראו את הדוגמא של של ברנט לפני "הישרדות") לא היה עניין גדול, משום שתוכנית ללא תסריט נחשבה כ"אלטרנטיבית". התוכניות שקדמו ל"הישרדות" (תחשבו על Real People או Kids Say the Darndest Thing) נחשבו כ"סותמי חורים" בלוחות השידורים במקום שידורים חוזרים. "זה היה מעין פילטר" מסביר הולצמן. אך כעת, רשת FOX בונה את כל הלוח שלה סביב "אמריקן איידול" או The X Factor, נתוני הרייטינג של רשת NBC נעלמים ללא The Voice באיזור. "כבר לא מדובר באלטרנטיבה" מוסיף הולצמן. "מדובר במרכז". אחד ממנהלי רשתות הברודקאסט מסכם ש"אנחנו אחראים לכך באופן חלקי על ההסתמכות על אותם אנשים," אך מדגיש שהסיכונים בהפקת תוכנית מצליחה עבור רשת ברודקאסט מצריכה ניסיון, שיש רק למעט אנשים. "נדרשת מיומנות ברמה גבוהה בכדי להפיק תוכניות מהסוג הזה," מוסיף אותו מנהל.

5. רשרות הברודקאסט מסרבות להתנסות בפורמאט המצליח ביותר של רשתות הכבלים: דוקו-אופרת סבון.

הסדרה Duck Dynasty של רשת A&E מנצחת כמעט כל תוכנית של רשת NBC ואילו Here Comes Honey Boo Boo הפכה לתופעה. רשת Bravo העלתה ספין אוף אחר ספין אוף ל Real Housewives. כל שלש הפרויקטים הללו הן ואריציה של פורמאט "דוקו-אופרת סבון", אשר שמות דגש על אנשים משונים, מאשר על תחרויות. התוכניות בפורמאט הנ"ל משודרות בכל רשתות הכבלים, אך לא נמצא להן זכר ברשתות הברודקאסט. הרשתות הנ"ל מבטלות את התוכניות הללו כשהן מציינות שמדובר בסוג שמתאים ל"תוכניות כבלים" בלבד. "החלוקה בין רשתות ברודקאסט לרשתות כבלים היא שרירותית ומלאכותית, דרך בה מנהלים מסבירים חוסר חזון או קריאטיביות" מצביע אחד מהמקורות בתעשיית הריאלטי.

דארנל, אשר עמד מאחורי ה"דוקו-אופרת סבון" החלוצה The Simple Life, מתעקש שהוא לא סגור בפני שום פורמאט. "אני פתוח בפני כל דבר שיעבוד. אני בהחלט מוכן לנסות "דוקו-אופרת סבון" או קומדיות" הוא אומר "אבל אחת הסיבות [שתוכניות "דוקו-אופרת סבון" בכבלים] מצליחות היא שעות האוויר השבועיות הרבות." זה נכון: רשתות הכבלים מפנות את הליין אפ היומי לשידורים חוזרים של "דוקו-אופרת סבון" ומקדישות סופי שבוע שלמים לשידורים של עונות מלאות של תוכניות כאלו. אך רשתות ברודקאסט עדיין יכולות להעביר את התכנים הללו באתרי אינטרנט כגון Hulu או באתר הרשת; הן גם יכולות להתנסות בשידורים חוזרים של ריאלטי בשעות היום ובשעות הלילה המאוחרות. הסירוב לפורמאט שלם של תוכניות ללא תסריט בטלוויזיה נראה מטופש, במיוחד כאשר הרשתות מאבדות צופים במרבית משעות השידור ותוכניות הריאלטי ברשתות הברודקאסט נמצאות בשפל קריאטיבי. יהיו "פלופים", זה אכן יקרה, אז מה ? כמעט כל הדרמות והקומדיות של רשתות הברודקאסט העונה התבררו כ"פלופים", אך ארבע רשתות הברודקאסט עדיין מבזבזות מאות מיליוני דולרים להפיק פיילוטים לעשרות תוכניות בעלות תסריט. אם רשתות הברודקאסט מעוניינות למצוא דור חדש של להיטי תוכניות ריאלטי, הן יצטרכו לקחת סיכונים נועזים ולקחת בחשבון שיהיו מספר כשלונות מביכים. אך כפי שדהנארט מדגיש "בלי כישלונות, כיצד תוכל לדעת מה יעבוד או ייכשל ? כיצד תלמד ?"

הערה: הניתוח מבוסס על כתבה של ג'וזף אדליאן, כתב התרבות האמריקאי.