שלב סיכום עונה: White Collar, עונה שנייה: רק בסדר.

את העונה הראשונה עזבנו בנקודה שבה ניל קפרי, אמן הונאות, נתפס על ידי ה F.B.I ונידון לכלא, ולאחר מכן הגיע להסכם עם הרשות הפדראלית לעזור להם בתמורה לשחרור בתנאים מגבילים, ניל עמד לעלות על המטוס ובו ניצבה חברתו, קייט, אך המטוס התפוצץ ביחד עם קייט. כל העונה השנייה התרכזה בנושא אחד: המרדף אחר הרוצח של קייט.

כאשר מביטים על כל העונה ניתן להבחין במספר נקודות מעניינות:

הראשונה, טיפני אמבר טיסן, אשר מגלמת את אליזבת', אשתו של סוכן ה F.B.I, פיטר בורק, נעדרה ממרביתה. הסיבה הייתה הריונה של טיסן, אשר מנע ממנה להיות זמינה לצילומים. נכון, טיסן לא מקבלת תפקיד גדול מאד בסדרה, אבל לאחר עונה ראשונה מוצלחת יחסית, היעדרותה בעונה השנייה הורגשה. הניסיון להגדיל את התפקיד של מרשה תומפסון, כסוכנת ה F.B.I דיאנה, לא עזר. כאשר אמבר חזרה לשחק תפקיד גדול יותר לקראת תום העונה נוכחותה הורגשה.

במידה ומתייחסים לתפקידה של מרשה תומפסון אפשר רק להצטער. אני לא יודע מדוע, אבל השחקן היחיד שמקרין חום וסימפטיה בסדרה הוא טים דיקיי, אשר מגלם את פיטר בורק. מלבד טים, כל שאר הדמויות, כולל תומפסון, מגלמים את תפקידם בקשיחות גדולה. אפילו מאט בומר, אשר מגלם את ניל קפרי, ואשר אמור להקסים אנשים עושה זאת בעיקר בפנים קפואות. גם בשניות האחרונות של העונה, כאשר ראו את ניל מחייך, כאשר הוא היה מרוצה לראות את האוצר שנפל לידיו, לי החיוך נראה יותר כעיוות של פניו מאשר חיוך מסיפוק. מהבחינה הזאת, העובדה שגם הדמות של דיאנה מוצגת כדמות קשוחה מפריעה, לפי דעתי, לאהוב אותה. היה רצוי שלפחות סוכנת F.B.I או אפילו סוכן אחד יוצגו בצורה רכה יותר.

לאחר חיסול הדמות של קייט, טעות גדולה מאד, לפי דעתי, דווקא הדמות של אלכס הנטר, בגילומה של גלוריה ווסטיס, מבריחת וסוחרת העתיקות הייתה הדמות הכי מעניינת שכיף לראות אותה, חבל מאד שתפקידה לא גדל והיא לא הפכה אף לחלק מהקאסט הראשי, היה מעניין מאד לראות את המשך הדינאמיקה בינה לבין מאט בומר. בפרקים האחרונים של העונה, כאשר חזינו מעט בדינאמיקה אפשר היה לראות כמה עובדה זו תרמה לאיכותה של הסדרה.

דמות נוספת שהוצגה בעונה השנייה היא של שרה אליס, בגילומה של הילארי ברטון, אשת חברת ביטוח, אשר אחראית להחזרת חפצים עבור החברה שלה. לפי מיטב הבנתי, השחקנית הייתה אמורה להפציע למספר פרקים בעונה ואז לעזוב אותה, אך בהפקה אהבו אותה מאד והחליטו להשאיר אותה גם לעונה השלישית וניתן להבין מדוע. מדובר בשחקנית נהדרת, יפה ומוכשרת. אבל קיימת בעיה אחת גדולה. למרות הניסיון לצבוע את שערה של ברטון ולהעניק לה מראה מבוגר יותר, הרי שלשחקנית בת ה 29 יש תווי פנים של תינוקת. קשה היה להתייחס אליה כשוות ערך לניל, עמו (זהירות ספויילר) היא נכנסת למערכת יחסים לקראת תום העונה. הדמות שלה נראית כמו ילדה לידו. עובדה זו בולטת במיוחד לצופי הסדרה One Tree Hill, אשר זוכרים אותה מתפקידה כפייטון סוייר.

כאשר בוחנים את כל העונה מבחינה קריאטיבית המסקנה הברורה היא שהחלק הראשון של העונה חלש מאד, בעיקר משום שהוא מתרכז פחות בסיפור המסגרת ומקדיש לו כחמש דקות בפרק בממוצע. עובדה זו בולטת במיוחד כאשר צופים בחלק השני של העונה, שכמעט כולו מוקדש לסיפור המסגרת – הניסיון לאתר את רוצחה של קייט, אשר (זהירות ספויילר) מתברר שמדובר בוינסנט אדלר, אמן הונאות שקשור לעברו של ניל וקייט. הצורה שבה התסריטאים בנו את העונה לא ברורה לי, אם הם דגלו בשימוש של 5 דקות בפרק לסיפור המסגרת, מדוע הבהלה לסגור את הסיפור בפרקים האחרונים בצורה כה מהירה ? נכון, מדובר בפרקים חזקים מאד, אבל עדיין אפשר היה למשוך את הסיפור עוד חצי עונה או עונה לפחות, במיוחד לאור הבנייה של הסיפור במשך עונה וחצי. לצופה הממוצע נראה כאילו ברשת נתנו הוראה להפקה לסגור את הסיפור, ואני יודע בוודאות שכך לא היו פני הדברים. חבל.

נקודה חיובית שניתן להצביע עליה בעונה השנייה היא הגדלת תפקידו של מוזי, בגילומו של ווילי גאריסון. דמותו של גאריסון בסדרה היא לשימוש של אתנחתא קומית וווילי עושה עבודה נהדרת בגילום התפקיד.

לסיכום, העונה השנייה של הסדרה לא מצליחה לפתור בעיה מהותית של הסדרה: פניו הקפואות של מאט בומר בכל סצינה, גם כאשר עליו להפגין רגש. גם שאר הדמויות, בעיקר של סוכני ה F.B.I קשוחות מדי. כמו כן, הדמות הנשית החדשה, שרה אליס, שמהווה מושא אהבה חדש עבור ניל מגולמת על ידי שחקנית בעלת תווי פנים נעריים, עובדה שמונעת ממנה להיות דמות שוות ערך לניל, לפחות עד כה. בעיה נוספת שהצופה מבחין בה לעומת העונה הראשונה היא חסרונה של טפני אמבר טיסן במרבית העונה בשל הריונה. ולבסוף, מבחינה קריאטיבית הסיפור נבנה בצורה לא נכונה ולא מאוזנת, כאשר החלק הראשון של העונה חלש מאד ביחס לחלק השני שלו. עובדות חיוביות הן דמותם של מוזי, אשר מקבל תפקיד גדול יותר בעונה הזאת לעומת העונה הראשונה, וזו של אלכס האנטר, אשר לטעמי לא משתמשים בה מספיק, למרות שגם תפקידה העונה גדול יותר ביחס לעונה הקודמת.

אז, לראות או לא לראות ?
הפוטנציאל של הסדרה גדול מאד ולפי דעתי לא מנוצל, הסדרה יכולה להתפתח הרבה יותר, אבל עדיין מדובר בסדרה מהנה, במיוחד עבור חודשי הקיץ החמים. קצב האירועים קל וקצבי והצופה נהנה מ 42 דקות של כיף. מעניין יהיה לראות אם בעונה השלישית, שכבר רצה בעונה בארה"ב, יבוצעו השינויים הנכונים. לכן, התשובה היא: כן, לראות, אבל לא לצפות לסדרה מושלמת, משום שהיא לא. אפילו לא קרובה לכך.