שלב סיכום עונה: ילדי ראש הממשלה, עונה ראשונה: פיספוס.

כאשר ניגשים לנתח סדרה ישראלית צריך לקחת מספר דברים בחשבון. החשוב מביניהם היא העובדה שבניגוד לסדרות אמריקאיות בהן יש אינפלציה, הרי שהסדרות הישראליות שיוצאות מדי שנה הן מעטות ולכן לעיתים הביקורות עליהן בדרך כלל עושות לה הנחות. אז זהו, שאני לא עומד לעשות זאת.

בואו נתחיל עם הרעיון. לפני כשלש שנים (2008) שודרה בברטניה מיני סדרה בת שמונה פרקים בשם The Palace. הסדרה עסקה בבית המלוכה הבריטי, כאשר המלך נפטר ויורש העצר, שהוא פלייבוי, נכנס לתפקיד המלך. שמונת הפרקים ליוו את בית המלוכה הבריטי. כאשר "ילדי ראש הממשלה" עלתה לאוויר מיד חשבתי על הסדרה הבריטית. אבל בניגוד לסדרה הבריטית שהייתה מהנה מאד, "ילדי ראש הממשלה" הייתה מעיקה מאד.

לעונה הראשונה של הסדרה היו 13 פרקים וכמעט מהפרק הראשון הצופים מבינים שמדובר בדרמה כבדה מאד. בסוף כל פרק הצופה מרגיש שעברה עליו רכבת של רגשות. בכך הסדרה ממשיכה את הקו של מרבית מהסדרות הישראליות שהן דרמות מעיקות, אבל כמעט אף אחת מהן לא מנסה לצאת מהשבלונה ולהפיק דרמת אקשן, מתח או ריגול. הנסיונות הללו מעטים מאד. במקרה הזה היה להם את האפשרות הטובה ביותר לעשות זאת, אבל במקום זאת היוצרים בחרו בדרמה של דיבורים, דיבורים ועוד דיבורים. וזה לא שהתסריט לא היה טוב, משום שהתסריט היה בסדר גמור, אבל במשך 13 פרקים להמשיך ולראות את אותה ברברת מעצבנת. כמה אפשר ? למה לא לקחת את הדמויות למקום אחר מאשר תככים בתוך המשפחה. עובדה זו רק מדגישה את תחושת הפיספוס של הרעיון.

בנושא הליהוק הייתה לי בעיה עם הליהוק של רמי הויברגר לתפקיד ראש הממשלה. הויברגר לעולם יקושר אצלי לעולם הקומדיה, ואכן בסדרה הוא נראה עצור מאד, כאילו לא נותנים לדמות שלו להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלה. נכון, הוא אמור להיות עצור בסדרה, משום שהדמות שלו עצורה, אבל הצופה מבין שמדובר בזיוף.

מיכאלה עשת אשר מגלמת את דמותה של דיתי אגמון, אשתו של ראש הממשלה, לא אמורה להיות בטלוויזיה או אפילו במשחק. הדיבור האיטי והמעצבן והמשחק המרושל שלה הם העדות לכך. במשך כל העונה להביט במשחק שלה גבל בטירוף. יכולים להגיד שמדובר בדמות שלה, שהיא מעצבנת בפני עצמה, אבל לי לפחות היה בלתי נסבל להביט בסצינות שהיא השתתפה. בכל אחת ואחת מהן.

גם אלונה טל, אשר חזרה אלינו מהוליווד לרגע קט, הראתה אף היא את הפיספוס הענק שגלום בה. יש לה את הכל: מראה, יכולת משחק והדבר הכי חשוב עבור שחקנית: היכולת לאהוב אותה כמעט בכל מה שתעשה. השחקנית זנחה את ישראל בכדי לקדם את הקריירה שלה בהוליווד ויש לה הופעות אורחת במספר סדרות ואף תפקיד ראשי למשך 13 פרקים בסדרה שירדה מהאוויר, אבל מעבר לכך – שממה. גם ב"ילדי ראש הממשלה", אשר למעשה מתמקדת בה יותר מאשר בכל שאר הדמויות במשפחה, היא עושה עבודה נהדרת ואמינה.

את דעתי על לי בירן (גולן אגמון) כשחקן כבר הבעתי יותר מפעם אחת: הוא זמר ולא שחקן. כמה שהוא ינסה הוא לא יצליח. אין לו איכויות של שחקן וגם בית הספר ללימוד לא יעזור לו.

את הסדרה יצרו שחר מגן ונועה רוטמן, שהיא נכדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. עובדה זו גורמת לי לחשוב, שלמרות שסביר להניח שמרבית מהחומרים בסדרה מומצאים, הרי שסביר להניח שחלק מהנושאים והחומרים שרוטמן הציגה בסדרה נספגו אצלה בתקופה שסבה היה ראש ממשלה, גם אם הם נתקעו בתת המודע שלה. קצת מפחיד לחשוב כך לאור העונה הראשונה של הסדרה.

לסיכום, הרעיון היה נכון, גם אם לא מקורי, ובזמן הנכון, אולם התסריט של הסדרה מעיק ולוקח את הצופה למסע רגשות סוחט כמעט בכל פרק, לעיתים חשבתי שצריך להזמין פסיכולוג לאחר צפייה בכל פרק. לפי דעתי, היו עושים בחוכמה אם היו פונים יותר אל הכיוון של דרמת מתח או אקשן, משום שלספוג עונה שנייה של 13 פרקים באותה צורה אני לא חושב שאהיה מסוגל. בגזרת השחקנים, הליהוקים של הדמויות הראשיות (שאול ודיתי אגמון) היה לא נכון ובמקרה של מיכאלה עשת גבל בסבל לצופה. היחידה שניתן לציין אותה לטובה היא אלונה טל.

אז, לראות או לא לראות ?
אנשים שאוהבים דרמות סוחטות רגשית יכולים לצפות בסדרה, לכל שאר הצופים אני אומר: דלגו על הסדרה עוד לפני הפרק הראשון.