ביקורת: The Sinners, עונה ראשונה, פרקים 6-1: מה עובר על רשת USA ?

משהו עובר על רשת USA, לא ברור מה בדיוק והאם זה טוב עבורה. לאחר כעשור וחצי של הצלחות, אשר היו מבוססות על דרמות קיציות וכיפיות בעלות גוון קומי קל כדוגמת Psych, Burn Notice ועד Royal Pains עושה רושם שברשת שינו כיוון כמעט במאה ושמונים מעלות.

את הסיבה לשינוי בסוג התוכניות שהרשת מעלה אפשר לזקוף לשתי סדרות של הרשת. מצד אחד, לאחר הבאז הגדול שהרשת קיבלה כאשר העלתה את הסדרה Mr. Robot, מנהלי הרשת התאהבו בכך שלאחר שנים בהם היא לא נחשבה לרשת המפיקה סדרות איכותיות כמו "אחיותיה" רשתות HBO ו Showtime ואפילו AMC, לפתע פתאם דיברו עליה גם באותה נשימה. במקביל, הרשת עדיין ניסתה להעלות דרמה קומית נוספת מאותו סוג שהעלתה עד אותה תקופה. לדרמה קראו Rush והתוצאה הייתה גרועה מאד מבחינת הרשת.

שתי הסדרות הנ"ל גרמו לרשת לשנות כיוון ולנסות להפיק סדרות, אשר נחשבות לאיכותיות. כך אפשר היה לראות את הניסיון של Colony (כן, מדובר בנסיון ליצור סדרת מדע בידיונית איכותית -עד כמה זה הצליח זה משהו אחר לחלוטין) ולאחר מכן את Falling Water, Eyewitness ואפילו Queen Of The South. הרשת זנחה לחלוטין את הניסיון לייצר דרמות כפי שהפיקה בעבר. צחוק הגורל הוא שהסדרה, אשר עדיין מניבה את הנתונים הגבוהים ביותר עבור הרשת היא דווקא Suits, הנצר האחרון לסדרות מהסוג הישן של הרשת.

ניסיון נוסף של הרשת "ללכת באותו כיוון" היא ההפקה של The Sinners בכיכובה של ג'סיקה בייל. מדובר במיני סדרה בת שמונה פרקים אשר מספרת את סיפורה של קורה, אם ורעייה, אשר יוצאת לחוף הים עם משפחתה ולפתע פתאם ללא כל הסבר דוקרת גבר בחוף הים. רק הבלש הארי אמברוז (ביל פולמן) חושב שלא מדובר ברוצחת מטורפת ומנסה לפתור את השאלה: מה גרם גרם לקורה לרצוח בצורה שכזאת. ככל שהפרקים נעים קדימה קורה מבינה שהיא הדחיקה חלקים מעברה שיכולים לענות על כך וגם למצוא אדם מתועב מאד.

ביחס לרשת, נתוני הרייטינג של הסדרה דווקא סבירים לחלוטין, אבל אולי גם בשל העובדה שבסדרה משחקים שמות גדולים כגון בייל ופולמן. אפשר היה לראות זאת גם בסדרה Shooter כאשר ראיין פליפה הצטרף לסדרה. נכון, לא תמיד שם גדול מצליח להחזיק סדרה, משום שמבט על הסדרה עד כה לא נותן סיבה אפשרית אחרת לכך.

התסריט של הסדרה כל כך "כבד", בוודאי ביחס לסדרה שעולה בעונת הקיץ ולא , לא תמיד תסריט "כבד" משמע סדרה איכותית. קצב העניינים נע באיטיות מעצבנת. בשל כך, טוב שמדובר במיני סדרה בת שמונה פרקים בלבד (אולי רשתות אחרות יאמצו את הרעיון ויחזרו לשדר מיני סדרות ?).

המשחק של בייל ופולמן ללא רבב, כמו גם של שאר השחקנים. מעניין לראות כיצד בייל, אשר נחשבת לאחת הנשים היפות בתעשייה מקבלת "טיפול הפוך" , כאשר מנסים כמה שניתן להפוך אותה להיות אישה רגילה, זה לא כל כך מצליח, משום שגם ללא איפור וגם בבגדים אחרים, העוצמה והיופי שהיא משדרת מקשה על הצופה לחשוב עליה בתור קרבן. (אני כבר רואה חלק מהקוראים והקוראות מתחילים להזדעק על האמרה, אבל היא חייבת להיאמר, לפחות מבחינה טלוויזיונית).

דווקא הרעיון של הסדרה מאד מעניין, אך בסופו של דבר, הרצון "להאט את הקצב", ולנסות ליצור סדרה איטית מאד גורם לו להימתח יתר על המידה. מהבחינה הזאת דווקא קיצורה של הסדרה למיני סדרה בת שלש שעות והפיכתה למהירה יותר היה משיג את המטרה בצורה טובה יותר.

אז, לראות או לא לראות ?

אפשר לדלג עליה. שתי הסיבות היחידות לראות את הסדרה הינם בייל ופולמן ולחובבי הטלוויזיה והקולנוע כשיעור כיצד לא להפיק סדרה. אפשר היה להפיק אותה בצורה אחרת לחלוטין ובעיקר, בצורה טובה יותר. יכול מאד להיות שבהפקה צועדים עקב בצד אגודל בעמודי הספר של פטרה האמסטאפר שעליו מבוססת המיני סדרה, אבל כפי שאני רואה את הדברים, בעיבוד טלוויזיוני אפשר לקחת חירויות אומנותיות וזה בדיוק מה שהיה צריך לעשות במקרה הזה.