ביקורת: Midnight, Texas, עונה ראשונה, פרקים 7-1: תקועה באמצע

בעונת הפיילוטים 2018-2017 הייתה זו Midnight, Texas שהייתה ההפתעה הגדולה של רשת NBC. הדיווחים היו שברשת אהבו אותה כמעט מהרגע שצפו לראשונה במוצר המוגמר ואישורה כמעט ולא הוטל בספק החל מהרגע הראשון. עד כדי כך ברשת אהבו אותה, שבשל בעיית משבצות שידור היא ויתרה על סדרה שנראתה כמעט סגורה אצלה, העיבוד הטלוויזיוני ל Cruel Intantion והחזרה של שרה מישל גלר (שוב) אל מרכז הבמה. סיבה נוספת לאישורה של הסדרה הייתה העובדה שברשת ידעו שמסעה של Grimm עומד להסתיים והם חיפשו סדרה מאותו ז'אנר בכדי להחליפה.

הסדרה עוסקת בקבוצה של אנשים ויצורים שונים במידנייט טקסס, אשר חיים ביחד, עוזרים אחד לשני ומטפלים בבעיות "על טבעיות", אשר צצות בתדירות גבוהה לאחר שמנפורד ברנארדו מגיע לעיירה מאחר שהוא בורח מאדם שמנסה לחסל אותו. ככל שהזמן עובר הם מבינים שהקרע בין עולם השדים וכדור הארץ נפרם ושהמאבק הגדול והסופי שבין הטוב והרע עומד להתחולל, כאשר מידנייט טקסס עומדת במרכז.

צריך להחמיא לרשת, משום ששיבוץ הסדרה כסדרת קיץ הייתה מהלך נכון ומסיבה אחת ברורה: זו לא סדרה לעונת חורף, בוודאי לא עבור רשת ברודקאסט. אפשר לראות זאת גם בנתוני הרייטינג של הרשת, אשר הפתיעו רבים, בוודאי ברמת היציבות שלה. נכון, לא מדובר בלהיט גדול, אך הסדרה מניבה נתונים סולידיים, ובעונת הקיץ הנוכחית (ובעונות האחרונות בכלל), מדובר בנתונים יפים מאד, בוודאי אם הם יישמרו עד תום העונה.

צריך גם להחמיא להפקה בכל מה שקשור לליהוק הדמויות. בהפקה איגדו קבוצה של שחקנים שלא "נשרפו" יותר מדי בתפקידים ראשיים בתעשייה, אך מספיק מוכרים בכדי למשוך צופים. מדובר בפרנסואה ארנאוד
(The Borgias, Blindspot), אשר מגלם את דמותו של מנפורד, "מדיום" שממשיך לדבר עם המתים, כולל סבתו. אריאל קבל (The Vampire Diaries, Ballers), אשר מגלמת את דמותה של אוליביה, מחסלת במקצועה. דילן ברוס (American Gothic), אשר מגלם את דמותו של בובו, חלק מקבוצה גזענית לשעבר. פיטר מנאש, אשר מגלם את דמותו של למואל הערפד. שרה ראמוס (Parenthood), אשר מגלמת את דמותה של קריק (ומוזר מאד לראות אותה בגרסה הבוגרת שלה מנסה להיות גם דמות קצת יותר סקסית וזה לא כל כך מצליח לה), שמישהו במשפחתה אחראי לרצח נערות צעירות. ועוד... השחקנים עושים עבודה טובה בגילום הדמויות ונדמה שכמעט כל ליהוק היה "בינגו".

הבעיה הגדולה של הסדרה היא, שמצד אחד לא מדובר בדרמה על טבעית אופיינית לרשת ברודקאסט (כדוגמת Grimm או Supernatural), משום שמבחינת התסריט שלה היא הרבה יותר "כבדה". התסריט שלה לא "זורם" בצורה חלקה, האפקטים שלה לא מושקעים מספיק וניכר שהתסריטאים מנסים לערוך את התסריט על פי ספרה של שרלין האריס, אשר הייתה גם אחראית לכתיבת הספרים שעל פיהם נוצרה הסדרה True Blood, באותה צורה שבה True Blood נוצרה. הבעיה ? הסדרה גם לא "הולכת עד הסוף" כפי ש True Blood צעדה.

כיצד זה בא לידי ביטוי ?

כמובן, שבשל העובדה שמדובר בסדרה ברשת ברודקאסט, קטעי העירום והאקשן פחות פרטניים. נכון, לעיתים לא היה צריך בסצינות כל כך מפורטות ב True Blood, אך בשל ההשוואה ל True Blood היא הופכת להיות גרסה חיוורת שלה. אה כן, ואין בכלל מה להשוות בין האיכויות של התסריטים של שתי הסדרות.


אז, לראות או לא לראות ?

במידה ומביטים על הסדרה ללא ההשוואה לסדרות אחרות, ובוודאי של True Blood, מדובר בסדרה סבירה, בוודאי עבור סדרת "על טבעי" באמצע הקיץ. זו לא הסדרה הכי טובה שתראו בזמן הקרוב, אפילו לא קרוב לכך, אבל חובבי הז'אנר יכולים להעביר איתה עשרה פרקים בני קצת יותר מארבעים דקות כל כך, כאשר הם יחזו בעוד מאבק שבין שדים ומלאכים וכמובן שהמאבק האולטימטיבי שבין הטוב לרע. מישהו רוצה סיבוב נוסף של הסיפור הרגיל ?