נתחיל דווקא מהסוף. בדרך כלל תסריטאים שיודעים מראש שהעונה הבאה שהם עומדים לכתוב היא גם העונה האחרונה שלהם נוהגים לסגור קצוות בצורה של "סוף טוב הכל טוב". כלומר, בדרך כלל ניתן לראות מספר זוגות, כאשר בראש הזוג הראשי של הסדרה, מוצאים את עצמם אחד בזרועות השני. לא כך במקרה של Hell.
במקרה של של Hell, אין ולא זוג אחד שנוצר בסדרה. קאלן, הדמות הראשית, מנסה מתחילת העונה למצוא את אשתו ובנו, אך רק בדקות האחרונות של הפרק השביעי של העונה (לפני היציאה לחופשה) הוא מגלה את מיקומן ולאחר שהוא נפטר מהאיום על חייהן בדמות ת'ור גנדרסן, אשר מלווה אותו מתחילת הסדרה, הוא שב אליהן רק בכדי להיפרד מהם מאחר ונעמי, אשתו, מצאה לה כבר אהבה חדשה. גם האהובה החדשה שלו בעונה זו, מיי הסינית, עוזבת לסין ולמרות שכביכול הוא עוזב בכדי לאתר אותה הם לא ביחד כאשר הסדרה מסתיימת.
גם שאר הדמויות בסדרה נותרות לבדן. תומאס דוראנט מנושל מהתהילה ומת לבד ומרושש, אווה דוהרת לבדה אל השטחים הפתוחים על גבי סוס פרא, מיקי עוזב לסאן פרנסיסקו ואת גורלה של אליסון העיתונאית אנחנו לא יודעים, אך לא עושה רושם שהיא מוצאת אהבה. מדובר בגישה שונה מאד ובמקרה הזה נכונה מאד מאחר ומדובר בתקופה שבה המושג של "חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה" כמעט ולא היה קיים במערב הפרוע בארה"ב.
מצד שני, לא היה נחמד לראות כיצד בסוף העונה כולם מיישרים קו והופכים לחברים אחד של השני: אפרו-אמריקאים, אירים וסינים כאחד. זה נראה מזויף. נכון, הפרויקטים הסתיימו, אך לפתע האירים סולחים לאפרו-אמריקאים שזנחו אותם בדקה התשעים וערקו למחנה של קאלן והסינים ? באמת ?
אלמנט חיובי נוסף שבלט בעונה זו הוא ההצלחה באפיון הדמות של קאלן. כפי שהדקות האחרונות של הסדרה הוכיחו, קאלן בסופו של דבר כבר לא חייל, כפי שהיה בתחילת הסדרה, הוא הרפתקן. אדם שלא מסוגל לשבת בשקט ואפילו מעדיף לחיות על הקצה מאשר לחיות בצורה רגילה. הא מעדיף לקיים יחסי מין עם מיי במקומות מסוכנים למרות שהוא יודע מה יקרה במידה ויגלו את זהותה, הוא מעדיף להשתמש בניטרוגליצרין תוך סיכון חיי אדם בכדי לקדם את מטרותיו ואפילו לחסל את ארגון הפשע הסיני שאיים על חיי מיי למרות שהוא יודע שיש בכך סיכון רב. ולבסוף, הוא עוזב עבודה בטוחה תחת ממשלת ארה"ב בכדי לתור אחר מיי בסין. העבודה שהוא עוזב היא של חייל בצבא ארה"ב. כלומר, הוא מעדיף הרפתקה לא נודעת (ולא, לא מדובר רק באהבה) על פני חזרה להיות חייל. הוא שם את העבר מאחוריו סוף סוף.
ולבסוף, אלמנט חיובי נוסף שכדאי לציין הוא משחקה של אנג'לה זהו בתור מיי\פונג. קשה מאד לגלם דמות של גבר במשך מרבית העונה ולהציג חזית קשוחה, אך גם להציג רוך ועדינות, כאשר היא מאוהבת ולצידו של קאלן. אנג'לה הצליחה לעשות זאת, למרות שאת הגילוי הגדול שפונג הוא למעשה אישה בתחפושת אפשר היה לראות כבר בתחילת העונה ולפני שקאלן מגלה זאת.
הבעייתיות בעונה זו נבעה בשל התחרות בין יוניום פסיפיק לסנטרל פסיפיק. בשל כך, למעשה הצופים חוזים בשני מוקדי התרחשות במקום במוקד אחד כפי שקרה עד כה. בשל כך, עוברים כשלשה פרקים עד אשר הצופה חוזר לראות את המוקד שלא נע סביב קאלן. וזה חסר. מאד.
כמו כן, קיים פרדוקס. אם בחצי הראשון העניינים מתנהלים בקצב איטי ומבוקר, הרי שבחצי השני עשה רושם שהתסריטאים מיהרו בכדי להגיע אל סוף הסדרה. יכול מאד להיות שנגמרו להם הרעיונות אבל לפי דעתי היו חייבים להוסיף פרקים נוספים רק בכדי לגשר על פערי הזמנים הארוכים, במיוחד בשני הפרקים האחרונים. מצד שני, עושה רושם שהעונה כולה היא "מריחה" אחת גדולה, אשר נבעה מהרצון להרגיע אל הנקודה שבה בניית המסילה הסתיימה. לפי דעתי, לא היה קורה דבר לו היו סוגרים את העלילה כמיני סדרה בת ארבעה פרקים. כפי שאמרתי, פרדוקס.
בעיה מבנית נוספת שהסדרה סבלה ממנה היא ההחלטה לחלק עונה בת 14 פרקים בלבד לשני חלקים, כאשר בין שני חלקי העונה ניצבים 10 חודשי המתנה. ברשת AMC עשו זאת כבר עם "מד-מן" וגם אז חשבתי שמדובר היה בטעות. שבעה פרקים לחצי עונה זה מעט מאד, במיוחד כאשר החצי הראשון של הסדרה הסתיים בקליף האנגר חזק מאד כאשר ת'ור גנדרסן מגלה את מקום הימצאם של נעמי וויליאם, בנו של קאלן, והוא דוהר לשם בכדי לחסלם. אפשר היה להוסיף לפחות שלשה פרקים לכל מחצית עונה ובכך לחזור למבנה של הסדרה בעונותיה הראשונות, או לשדר עונה בת 13 פרקים ברצף. לפי דעתי, האופציה הראשונה הייתה עדיפה, גם אם מדובר ב"מריחה", משום שבמקרה הזה הסיפור היה מגיע לסיומו בצורה איטית ומבוקרת כפי שקרה במשך כל הסדרה.
אז, לראות או לא לראות ?
כל מי שרוצה לראות כיצד הסיפור מסתיים יכול לצפות בסדרה, כל השאר לא חייבים. היה מרענן לראות סיפור שונה בעונה זו, אשר התמקד בחלקם של הסינים בבניית המסילה, אך מלבד סגירת הסיפור שגם הוא התבצע בצורה לא כל כך טובה, מדובר בעונה מיותרת.
בסופו של דבר, בתחילת דרכה Hell On Wheels הייתה סדרה יוצאת דופן, סדרה שלפני שבשנתיים- שלש האחרונות זה הפך לטרנד, הציגה אנטי גיבור כדמות מרכזית בסדרה (קאלן בסופו של דבר מתחיל את הסדרה בחיסולם של האנשים שהרגו את משפחתו וללא משפט). בסוף דרכה היא הפכה לעוד סדרה. קשה לי להאמין שבעוד עשור או למעלה מכך, מלבד כמובן המעריצים שצפו בה, מישהו יזכור את הסדרה. וזה יהיה חבל, משום שכל מי שצפה בשתי העונות הראשונות שלה זוכר שהן היו מעולות ובשתי דרגות מעל מרבית הסדרות אשר שוטפות את עולם המדיה, כולל אלו של "נטפליקס". מצד שני, אולי כפי שקורה בשנים האחרונות, ובמיוחד לאור סיום הסדרה, אולי בעתיד (הקרוב או הרחוק) נזכה לפרק, או סרט, איחוד. הייתם רוצים פרק שכזה ? הייתם רוצים לראות את הרפתקאות קאלן בסין ? זו יכולה להיות חוויה שונה לחלוטין, משום שקאלן בוהאנון ייצג במידה רבה מאד את האמריקאי הדרומי הישן ולראות אותו במדינה אחרת דווקא יכול להיות מעניין מאד. האם, לפי דעתכם, זה מצדיק עונה חדשה או סרט איחוד ? בעידן של "נטפליקס" הכל יכול לקרות...
תגובה 1:
נטשתי את הסדרה באמצע העונה השלישית.
הוסף רשומת תגובה