שלב סיכום עונה: The 100, עונה שלישית: מה שמוות של דמות יכול לעשות לסדרה

משום מה, גם לאחר ביקורת שערכתי לחצי הראשון של העונה השלישית של הסדרה The 100, ביקורת אשר לוותה בביקורת נגדית של חלק מהקוראים ועל כך אני שמח, משום שזו הייתה הכוונה שלי מלכתחילה בבלוג, לעורר שיח על הסדרות שאני מבקר, אני חושב שאלו שביקרו אותי טועים, אבל נעזוב את זה כרגע... גם לאחר ביקורת זו, עדיין קיבלתי מגוון גדול של בקשות לערוך לסדרה "שלב סיכום עונה". אני לא יודע עד כמה יש לי להוסיף לכתבה הארוכה שפרסמתי לפני קצת יותר משלשה חודשים, אבל אנסה.

מעריצי הסדרה, אשר בוודאי וסיימו לראות כבר את כל העונה, בוודאי קראו את הכותרת וחשבו לעצמם. בוודאי הוא עומד לכתוב שוב על המוות של לקסה. אז זהו, שלא. המוות שהיה קריטי מאד לסדרה בעונה השלישית היה המוות של לינקולן ולא של לקסה. צר לי לומר זאת לחובבי הדמות, ובוודאי לחברי קהילת הלהט"בית, אשר ראו בדמות של לקסה מודל לחיקוי ואולי אף העריצו אותה, אבל לאחר שכל הרעש והצילצולים נרגעו ובמבט כללי על העונה, המוות שלה פחות משמעותי מזה של לינקולן ובמרחק ניכר.

הסיבה לכך היא, שמתחילת העונה, כאשר חלה ירידה גדולה בזמן המסך שהוא קיבל ובוודאי אחרי שחיסלו את דמותו של לינקולן, האיזון העדין שהיה בסדרה החל מהעונה הראשונה נשבר. לינקולן היה הדמות היחידה שהיה החוט המקשר בין "אנשי השמיים" (קלארק והשאר) לתושבים המקומיים. מדובר היה בדמות מקשרת שנעה עם הסדרה כמעט מהתחלתה. אפשר היה לראות לאחר שלינקולן הוצא להורג שהכל השתבש בסדרה והיא כבר לא הייתה מה שזכרו שהייתה. דווקא לאחר שדמותה של לקסה מתה לא ניתן היה לזהות בעיה מבנית. כן, נהיה קצת בלגן במאבק כוח על השלטון, אבל מבחינת הרעיון של הסדרה לא קרה כלום.

כיצד בוחנים זאת ?

כאשר תתחיל העונה הרביעית ויעברו מספר חודשים מאז שהעונה השלישית הסתיימה, למרות שזכרה של לקסה ייזכר, בוודאי על ידי כך שקלארק תזכיר אותו, הרי שהזיכרון יתעמם, אבל מותו של לינקולן שבר את כל המבנה של הסדרה. כמו כן, בעוד שמותה של לקסה עוד מובן מבחינה רעיונית, הרי שמותו של לינקולן בכלל לא ברור. אולי התסריטאים מנסים להצעיד את אוקטביה לדרך אחרת, אבל הצעד עצמו הוכיח שלתסריטאים אין שמץ של מבנה כללי לאן הסדרה נעה. עושה רושם שלפני תחילת העונה הם נפגשים ומחליטים לאן הם רוצים לקחת את הסדרה. אני מצטער, עבור הצופים שמצפים לקצת יותר תחכום זה לא מספיק טוב.

אלמנט נוסף שבלט בעונה הרביעית היה, שכאשר קלארק חזרה להיות ביחד עם החבורה הרגילה שלה (רייבן, ג'ספר, בלמי...) הרמה של הסדרה עלתה בשתי דרגות, אולם זה קורה לאחר יותר ממחצית העונה ועד אז הרמה לא הייתה מספיק טובה. וכן, זה כולל את מערכת היחסים שבין לקסה לקלארק. כמו כן, אפשר לראות כיצד בהפקה מנסים להראות את הדרך שקלארק עושה בכדי להיות הגיבורה האולטימטיבית. בתחילת דרכה, היא הייתה גיבורת מלחמה ואסטרטגית טובה, ובעונה השלישית היא עוברת טרנספורמציה מבחינה רוחנית. היא הופכת להיות "החבילה השלמה". הבעיה היא, שלצד הפיכתה של קלארק לגיבורה הגדולה כל שאר הדמויות מתגלות יותר ויותר כפגומות. אם בתחילת הדרך עוד פין היה לצד קלארק, אבל גם הוא התגלה כפגום בתחילת העונה השנייה, ובעונה השלישית אפילו אוקטביה מתגלה כמי שלא מצליחה לשמור על הרגשות שלה והיא רוצחת את צ'ארלס פייק.

הסיפור הגדול בעונה השלישית היה סיפור המלחמה ב"אינטיליגנציה המלאכותית", אלי (ליהוק נחמד מאד של אריקה קארה). החלק הראשון של הסיפור סופר בצורה מעניינת, איטית ומבוקרת. אבל בשלב כלשהו הסיפור קיבל תאוצה גדולה מדי ולפתע כולם היו תחת השפעתה של אלי. אבל הבעיה הייתה הסיום של הסיפור, שהיה כל כך מאכזב. במשך עונה שלמה בנו דמות כל כך גדולה, שנדמה היה שאי אפשר לנצח אותה, ואז התברר שלא צריך יותר מדי בכדי לנצח אותה. חבל, הסיפור של אלי עוד היה הסיפור המעניין היחיד שסופר בסדרה הזאת (לצד עלייתה של קלארק), מאחר וכל הסיפורים על המאבק בין התושבים המקומיים ל"אנשי הרקיע" היו משעממים.

עושה רושם שהסדרה בכלל ועונה זו בפרט הופכת להיות גרסה חדשה של הספר "עשרה כושים קטנים" של אגתה כריסטי, כאשר אחד לאחד הצופים מאבדים דמויות שהם אוהבים ורואים מזה זמן רב על המסכים. לינקולן ולקסה היו רק חלק מהמתים בעונה זו, אליה אפשר להוסיף גם את אלסנדרו ג'וליאני (סינקלר) וכאמור גם צ'ארלס פייק (מייקל ביץ'). באופן מיידי אולי לא תהיה לכך השפעה, אבל לו בסדרה מעוניינים להמשיך ולשרוד (ולפי נתוני הרייטינג לא ברור באם היא אכן תצליח בכך), מדובר בבעיה גדולה. מצד שני, עושה רושם שבהפקה לא מצאו דרך כיצד להמשיך ולקדם את הדמויות הללו (אולי למעט דמותה של של לקסה, שבכל מקרה הייתה חייבת להיעלם מהמסך בצורה זו או אחרת בשל התחייבויות קודמות) ולכן היה קל לתסריטאים ללחוץ על ההדק. כאשר חושבים על כך, יכול להיות שזו גם הייתה אחת הסיבות שלהם לחיסול הדמות של לקסה. עד שלא יודו בכך, הצופים תמיד יישארו ללא מענה לו הם מצפים כל כך.

אז, לראות או לא לראות ?

לא לראות. הסדרה איבדה את הייחודיות שהייתה לה בעונה הראשונה. בעונה השנייה הירידה הייתה איטית, אך בעונה השלישית אפשר כבר להצביע על אכזבה גדולה ממנה. הסיבות היחידות לצפות בסדרה עד כה היו סיפורה של אלי וסיפורה של קלארק. שניהם התגלו בעונה זו כאכזבה. חבל. היה לסדרה פוטנציאל גדול. פוטנציאל שלא מומש.