בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה בקרב הפקות של סדרות טלוויזיה. אם עד לפני מספר שנים מועט היינו עדים לכך שרק רשתות הברודקאסט ורשתות הכבלים המרכזיות (TNT, USA ועוד...) היו מפיקות סדרות טלוויזיה, הרי שבשנים האחרונות המעגל התרחב וניתן למצוא הפקות כמעט בכל פלטפורמה אפשרית. "נטפליקס" ו"אמזון" הן רק דוגמאות מעטות לכך. יש למהלך הנ"ל מספר סיבות, כאשר העיקרית מביניהן היא המונח: "אם אתה לא שם אתה לא קיים". כלומר, אם כולם עושים את זה, השאר חייבים להצטרף, כי אחרת הם יישארו מאחור.
בשנה שעברה רשת הבידור !E החליטה שהיא רוצה להצטרף ואישרה את הפרויקט הראשון שלה: The Royals. מדובר באופרת סבון אודות הנעשה מאחורי הקלעים של משפחת המלוכה הפיקטיבית בבריטניה. לא מדובר ברעיון מקורי היות ולפני מספר שנים סדרה בריטית, אשר נקראה The Palace (לטעמי, אחת הסדרות הטובות שהופקו באותה שנה), ניסתה לעשות מהלך דומה, אשר הסתיים לאחר עונה אחת בלבד. שתי הסדרות הציגו תככים ומזימות מאחורי הקלעים של משפחת המלוכה, אולם ההבדל המרכזי בין שתי הסדרות הוא שהסדרה האמריקאית פונה יותר להיות אופרת סבון בעוד שהדרמה הבריטית לא ירדה נמוך כל כך.
יהיו צופים שישמעו את המונח אופרת סבון ויגידו לעצמם, כדאי לוותר על התענוג, אך לפי דעתי הם יפסידו. ראשית, כפי שהדוגמא של הסדרה Empire הוכיחה, כאשר הסדרה מהוקצעת, גם אם מדובר באופרת סבון, כדאי לפחות לנסות אותה. במקרה הזה, עושה רושם, שלפחות בעונה הראשונה בהפקה עשו כמעט הכל נכון.
ראשית, למרות שהניסיון של The Palace נכשל, הרי שאין ספק שבעידן של היום משפחת המלוכה הבריטית עדיין מעניינת את הציבור, בעיקר הבריטי והאמריקאי. למרות שגם ב The Royals מתייחסים לכך בכמה פרקים, שלמעשה למשפחה המלכותית אין כמעט כוח על העם שלה, הרי שכל העיסוק סביב הילדים של הנסיך ויליאם והנסיכה קייט הוכיח שהציבור צמא לכל פיסת מידע שיוצאת משם.
בהפקה של The Royals הפנימו את הטעויות של The Palace והבינו שמה שהציבור רוצה זה יותר את הפן הצהוב, את השערורייתי ולכן אופרת סבון הינה הפתרון הנכון. דוגמא לכך ניתן למצוא בדמות של המלכה הלנה (אליזבת הארלי). הלנה היא יצור חסר מצפון, אשר בכדי להשיג את מטרותיה אפילו מנשלת את ילדיה מהאפשרות להיות יורשים לכס המלוכה. הלנה גם מנהלת יחסים מורכבים מאד על סף ההתעללות בבתה אלינור (אלכסנדרה פארק) משום שהיא מקנאה בה ואף סוחטת את שומר הראש של בתה, ג'ספר (טום אוסטן), בו היא מאוהבת בכדי שישכב איתה.
באופרות סבון יש נבל ובמקרה הנ"ל מדובר (לצד המלכה) בסיירוס (ג'ייק מאסקל), אחיו של המלך, אשר רוצה גם הוא למלוך ומקנא בו. סיירוס עושה הכל בכדי להשיג את מטרותיו, האישיות והמקצועיות. הוא סוחט עוזרת יפה בשם פרודנס (פופי קורבי טושה) בכדי שתשכב עימו ולזמן מסוים אפילו תעקוב אחרי אחיו המלך סיימון (וינסנט ריגן) , הוא שוכב עם אנשי פרמנט בכדי לסחוט אותה שיעשו כדברו, משתמש בסמים ועוד...
בדרך כלל הסדרות הבריטיות מציגות בדרמות שלה מראה של החברה שלה. כך גם במקרה של The Royals בשל כך אנו עדים למה שעובר על בני המלוכה הצעירים. הנסיך ליאם (ויליאם מוזלי) אוהב לשתות ואילו הנסיכה אלינור משתמשת בסמים ועושה צחוק מעצמה כמעט לכל מקום שהיא הולכת. אבל, למעשה יש סיבה למסכה שהיא לובשת: מערכת היחסים שלה עם אמה שלה, אשר מוציאה אותה מאיפוס ובעיקר גם גורמת לה לחשוב שאמה שלה לא אוהבת אותה. כמו כן, אנו עדים בחלק הראשון של העונה הראשונה בת 10 הפרקים למעשי השובבות של הילדים כאשר הם אוהבים לבלות ולשתות. רוצים דוגמאות ? בבקשה, אופיליה, בגילומה של מריט פטרסון, חושפת את החזה שלה במרפסת באקט של התרסה כלפי ליאם כאשר הוא מאתגר אותה.
בכל הקשור לתסריט, הוא נכתב כמעט ללא דופי, בדיוק כמו שאופרות הסבון האמריקאיות יודעות להוציא לפועל פעם אחר פעם. מדוע כמעט ? משום שעד לפרק השישי של העונה קצב האירועים מתנהל בקצב איטי, נכון ומבוקר. הדמויות נבנות בצורה טובה וכך גם מערכות היחסים. אבל, בפרק השביעי, כאשר המלך סיימון נדקר ומובא לבית החולים, קצב האירועים מתנהל בקצב מסחרר. יכול מאד להיות שהסיבה נעוצה בכך שהופקו רק 10 פרקים לעונה הראשונה ולכן רצו לדחוס כמה שיותר אל תוך עונה אחת, כולל העובדה שהנסיך רוברט, שכולם חשבו שהוא התאבד, נרצח על ידי מישהו מתוך ארמון המלוכה שנתן את ההוראה.
כאשר חזיתי בשינוי בין פרק שש לפרקים שבע והלאה היה לי דה ז'ה וו לסדרה מלרוז פלייס, אשר החליטה בסוף העונה הראשונה לעשות את השינוי ולהפוך מאופרת סבון רגילה, כדוגמת סדרת האם שלה (90120), אל אופרת סבון מטורפת שכמעט כל דבר יכול להתרחש בה. שתי הבעיות הגדולות עם השינוי שחל על סדרות מהסוג הזה הן: השינוי הוא בלתי הפיך, משום שברגע שבהפקה מורידים את הרגל מהדוושה, קשה להחזיר אותו, כאשר החצי השני של הסדרה Scandal הוא הוכחה טובה לכך. כמו כן, האפשרות לרגש את הצופים נעלמת מהר מדי. שימו לב מה קרה בעונה הראשונה של הסדרה: הנסיך רוברט נרצח בתחילת הסדרה, המלך רוצה לסיים את המלוכה ונרצח על ידי כך, ילדיו מוכרזים כממזרים ולא ברור אם הם אכן כאלה, סיירוס הוא המלך החדש והלנה חותרת תחתיו בכדי להיות המלכה האחרונה לפני פיזור בית המלוכה. בצד האישי, הנסיך ליאם מתאהב באופיליה, הם יוצאים ביחד נפרדים, חוזרים להיות ביחד ובפרק האחרון היא עוברת לעבוד בניו יורק בעוד שהוא חוזר לאנגליה בכדי לנקום את רצח אביו. לא פלא, שבדרך כלל סדרות מאבדות גובה בעונה השנייה שלהן, משום שבכדי לשרוד הן דוחסות יותר מדי אל העונה הראשונה ואז אי אפשר להשתוות לכך וקיימת תחושת אכזבה בקרב הצופים.
ראוי גם לשבח את ההפקה על פגיעה נכונה בליהוק של השחקנים. אתמקד בחמש ליהוקים רק עבור ההדגמה. בראש ובראשונה חייבים להזכיר את אליזבת הארלי כמלכה הלנה. הארלי היא פיספוס גדול. בתחילת דרכה בעולם הטלוויזיוני-קולנועי היא הייתה לא יותר מפרצוף יפה, אולם בשנים האחרונות (בעיקר בסדרה Gossip Girl) היא הוכיחה, שדווקא כשהיא מבוגרת יותר היא הצליחה לשפר את משחקה ובעיקר הוכיחה שיש בה משהו ומהשחקניות אשר מצליחות למגנט את הצופים, גם אם היא מגלמת דמות רעה ואולי בעיקר בשל כך. מי יודע, אם היא הייתה משחקת כך כשהייתה צעירה יותר אולי הקריירה שלה הייתה נראית אחרת.
ליהוק מושלם נוסף היה של הנסיך ליאם ושל אופליה. אין כמעט ספק שליהוקו של וויליאם מוזלי נעשה בגלל הדימיון שלו לנסיך וויליאם, כמובן לפני שהלה איבד את שערותיו בשנים האחרונות. העובדה שמריט פטרסון מזכירה מאד את הנסיכה קייט מידלטון היא הברקה יוצאת דופן ודי במקרה. בפיילוט המקורי, השחקנית אשר הייתה אמורה לגלם את דמותה של אופליה הייתה ניקול גייל אנדרסן, אולם אז התברר שרשת ה CW חידשה את הסדרה Beauty & The Beast לעונה שלישית וניקול הפכה להיות חלק מהקאסט הראשי באותה סדרה (עד אז היא הופיעה כשחקנית אורחת מתמשכת) ולכן מריט לוהקה לתפקיד. צחוק הגורל הוא ששתי השחקניות שיחקו באותה סדרה כושלת, Ravenswood. הדמיון של השחקנים לשני הנסיכים גורם לצופים (בעיקר הבריטים והאמריקאים) לחשוב שיכול להיות שאכן העניינים מתנהלים, בצורה דומה בבית המלוכה. במיוחד הדברים אמורים לגבי ה"ליכלוך" שייצר בית המלוכה בשני העשורים האחרונים עם גירושי הנסיכה דיאנה והנסיך צ'ארלס, הרומן של צ'ארלס עם קמילה המושמצת, השמועות לגבי העובדה שבית המלוכה עמד מאחורי התאונה של דיאנה, תאונה אשר הובילה למותה, החגיגות של הנסיך הארי בצעירותו, ההשמצות של הנסיכה פרגי ומעלילה וכו'...
ולבסוף, גם הליהוקים של וינסנט ריגן כמלך סימון היה ללא פגם. ריגן מצליח להקרין את הדמות שהוא אמור להקרין, דמות אבהית מיוסרת. וכן של ג'ייק מאסקל כסיירוס היה במקום, כאשר מאסקל מצליח להעביר לצופים את הדמות של הנחש הצלופח שהוא אמור להיות.
אז, לראות או לא לראות ?
לראות. חובבי אופרות הסבון יאהבו את הסדרה, אבל לא רק הם. נכון, הרעיון לא מקורי, אבל בהחלט ניתן להבחין שהופקו הלקחים מהניסיון הכושל הקודם להפיק סדרה דומה. התוצאה: מוצר כמעט מושלם, בעל תסריט מהוקצע וליהוק מושלם. הבעיות של הסדרה צפויות לקראת העונה השנייה שלה, אבל לפחות עבור העונה הראשונה שלה (גם אם במידה מסוימת "פלסטיק") מדובר במוצר טוב מאד. נסו ותיווכחו. בכל זאת, מדובר בעשרה פרקים בלבד, מה יש לכם להפסיד ?
תגובה 1:
תודה, בהחלט היה מהנה לצפייה; רק רצוי להזכיר שהיוצר הוא מרק סוואן היוצר של מגרש ביתי [למי שהאווירה שנוצרת בשילוב המוסיקה הזכירה משהו... ;)]
הוסף רשומת תגובה