יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

ניתוח: Gossip Girl בראי הזמן, העלה האחרון שנפל מהעץ.




זהו. המסיבה הסתיימה, Gossip Girl נפחה את נשמתה האחרונה לפני מספר ימים. במהלך השנים האחרונות פרסמתי מספר ביקורות אודות הסדרה וכמעט בכולן המסקנות שלי לגביה היו שליליות. המסקנה העיקרית הייתה, שהחל מהפרק ה 14 של העונה הראשונה של הסדרה, היא הפכה למוצר פלסטי גרוע שרק הלך והדרדר עם השנים. אני עומד מאחורי כל ביקורת שפירסמתי וגם מאחורי הביקורות הללו.

אבל...

כאשר מסתכלים על 6 העונות של הסדרה מגיעים למסקנה ברורה: הייתה לה השפעה. אין ספק שלאחר שהסדרה The O.C ירדה מהמסכים בשנת 2007 Gossip Girl הפכה לסדרת הנוער בעלת הבאז הגדול ביותר בקרב בני הנוער, גם כאשר נתוני הרייטינג של הסדרה החלו לרדת במקביל לירידה באיכויות של הסדרה. בכך, Gossip Girl מאפילה על שאר סדרות הנוער ששודרו באותה תקופה ואפילו סדרות וותיקות יותר כגון One Tree Hill, שהייתה אולי איכותית יותר ואף הניבה נתוני רייטינג טובים יותר לאורך זמן רב יותר, אבל לא דובר עליה כמו שדובר על Gossip Girl.

יתרה מכך, הסדרה ייצרה כוכבים. השמות הגדולים שיצאו מהסדרה הן בלייק לייבלי ולייטון מיסטר, אשר החלו גם לבסס לעצמן קריירה קולנועית. מיותר להתייחס לשאלה עד כמה הקריירה שלהן תהיה מוצלחת, אלא רק להצביע על העובדה שיש להן עתיד גם עתה, כאשר הסדרה בה כיכבו בשש העונות האחרונות ירדה מהמסכים.

כאשר פרסמתי את הביקורות השליליות לגבי הסדרה קיבלתי תגובות נזעמות מקרב אוהדי הסדרה (מגמה שהולכת ומתרחבת כאשר קוראים לא אוהבים לקרוא ביקורות שליליות אודות הסדרות שהם אוהבים), אבל אותם צופים צריכים להבין: זו לא הייתה ביקורת מרושעת נגד הסדרה, אלא ביקורת שנועדה להדגיש עד כמה הפיספוס היה גדול.

אני לא יודע עד כמה הצופים מודעים לכך, אך קשה לי להאמין, שבזמן הקרוב תצוץ סדרת נוער שיש לה פוטנציאל כל כך חזק כמו Gossip Girl. היה לה הכל: קאסט צעיר, יפה, אך גם מוכשר מאד, עלילה התחלתית מעניינת מאד ובעיקר תזזיתית, עולם הזוהר שמרתק רבים הצמאים להכיר אותו והכל עבור בני הנוער. למרות שיהיו שיזכירו את Pretty Little Lairs, לפי דעתי היא עדיין לא מקבלת את אותו באז ש Gossip Girl קיבלה בימי תהילתה.

עבורי, מדובר באכזבה גדולה, גם בשל העובדה שלסדרה היו נקודות מסוימות בהן היא יכלה להשתדרג, או לפחות לא ללכת לאחור ובכל שלב היא איבדה את המומנטום. אציין שלש נקודות רק בכדי להדגים. בסוף העונה הראשונה, הוצגה הדמות של ג'ורג'ינה (מישל טרכטנברג המופלאה), אשר הייתה הרעיון היחידי שהיה שווה צפייה החל מהפרק ה 14 של העונה ועד לתומה. אולם, במקום להפוך אותה למרכז הסדרה לצד הדמויות של סרינה ובלייר, הסתפקו בהפיכתה לדמות אורחת מתמשכת בלבד. ניתן היה לראות בכל רגע נתון, שכאשר הדמות מופיעה הרמה עולה, אולם בהפקה לא למדו את הלקח.

נקודת נוספת בה פישלה ההפקה הייתה אי החתמת הילארי דאף לעונות נוספות מעבר לששת הפרקים בהן הופיעה. לדמות שלה היה ערך מוסף וניתן היה להרחיב אותה במקום להמשיך ולרדת ברמה בתור אופרת סבון, כאשר המשיכו עם הרומן של דן עם ונסה.

ולבסוף, הפיטורין של טיילור מומסן (ג'ני), אותם אזכיר שוב בהמשך.


ואי אפשר בלי מספר מילים על הפרק האחרון של הסדרה. (זהירות ספויילרים)

כל מי שמכיר את עולם הטלוויזיה היה מודע כמעט מהפרק הראשון, שהשחקנית שעומדת מאחורי הקול של Gossip Girl הייתה קריסטין בל הנהדרת. בשבועות האחרונים החלו לצוץ השמועות, שקריסטין מגיעה לפרק האחרון של הסדרה (דרך אגב, הסצינה שלה עם רייצל בילסון הייתה הסצנה הכי יפה בכל הפרק) ולכן כולם היו בטוחים שיתגלה שהיא אכן Gossip Girl.

עכשיו, לא קראתי את הספרים ולכן אני לא יודע האם בהפקה צעדו בעקבות הספרים, או שלקחו לעצמם חירות אומנותית, כאשר התגלה שדן האמפרי הוא Gossip Girl. לכאורה, נראה שנסגר מעגל והסיפור אמין, אך הבעיה שלי היא: למרות כל ההייפ שהיה סביב הפרק, הגילוי לא יצר אפקט גדול. יכול להיות שהיות ומדובר בדמדומים של הסדרה, אך הגילוי רק מעלה חיוך ציני ולא גורם להתרגשות רבה מדי.

צריך גם לציין, כי כל מי שצפה בסדרה עד העונה הבחין בכך, ש"בהפקה שמרו את הקלפים קרוב לחזה" בכל מה שקשור לדמות של Gossip Girl, וסביר להניח שהיו להם מספר אופציות בקשר לדמות ולפני העונה הם החליטו שזה יהיה הדמות של דן. עדות לכך ניתן למצוא בכך שהם הזדקקו לכשבע דקות של הסברים בכדי שנאמין שזה הפתרון. מצד שני, ניתן היה להבחין מתחילת העונה השישית שמדובר בדן, ומייקל אוסיילו, כתב התרבות האמריקאי הצביע על כך: ההופעה החיצונית של דן שונתה בכדי שיראה נשי מעט יותר.

גם הרעיון של הקפיצה בזמן, 5 שנים קדימה, לא היה כל כך נכון. הרעיון מוצה במספר סדרות (One Tree Hill עשתה זאת לפני מספר חודשים) וקצת מעצבן. אך מצד שני, גם היה הכרחי בכדי להראות את הסיום המוצלח עבור הדמויות של דן וסרינה. במידה וזה היה קורה בזמן האמת הרגיל של הסדרה, סביר להניח שאפקט החתונה של בלייר וצ'אק היה נהרס, כמו גם החדשות שדן הוא Gossip Girl, והסיום המוצלח עבור דן וסרינה היה נראה מאולץ.

הבעיה נוספת שהייתה לי לאחר הצפייה בפרק האחרון הייתה, שבמידה והביאו כל כך הרבה דמויות בחזרה לפרק האחרון היה ראוי לתת להן מספר שורות רב יותר ובעיקר הדברים אמורים לגבי טיילור מומסן, שחסרונה בשתי העונות האחרונות הורגש בצורה חזקה מאד ובדיעבד, שבר לחלוטין את הסדרה והיא לא התאוששה מחסרון זה.

ולבסוף, לא היה צריך לסגור לחלוטין את האירועים כאשר כל אחד מצא לו את בן או בת הזוג שלו. אני מבין שמדובר בפרק סיום הסדרה, אבל זה קצת היה מצחיק לראות את כולם עם הזוגויות שמתאימה להם. אז בסדר, דן וסרינה ובלייק וצ'אק ביחד, אבל גם לילי וויליאם ? וגם רופוס מצא לו אישה ? ויותר מכך, ג'ק וג'ורג'ינה ? היה ראוי לסגור את הסיפור בצורה ריאלית יותר.


כאשר מביטים על שתי היצירות הגדולות של ג'וש שוורץ (ויסלחו לי אוהבי הסדרה צ'אק): The O.C ו Gossip Girl, ניתן להצביע על מכנה משותף בולט מאד: העונה הראשונה של הסדרות הייתה הטובה ביותר שלהן, אך מכאן הגיעה רק ירידה. ב The O.C זה החזיק מעמד עונה שלמה ואילו ב Gossip Girl רק 13 פרקים. נכון, מדובר בשתי יצירות חשובות מאד רק מעולם בני הנוער בעשור האחרון, אך ראוי לתת על כך את הדעת: מה גורם לסדרות כל כך איכותיות "להישרף" כל כך מהר ? האם התסריטאים לא "שורפים" את כל הרעיונות הטובים כבר בתחילת הסדרה ? אולי כדאי לנהוג כפי שנהגו ב One Tree Hill ולהאט מעט את הקצב. אולי האפקט לא יישאר אותו אפקט, אך הסדרה תחזיק מעמד זמן רב יותר.

במידה מסוימת נראה היה גם שהצלחת הסדרה יצרה מפלצת. היות והסדרה ייצרה כוכבים, גם בקנה מידה קטן יותר מזה של לייבלי ומיסטר כגון צ'ייס קרופורד ופן בדגלי, עד שנראה היה בשלב כלשהו שהסדרה קטנה עליהם והם לא ממש רוצים להישאר בה. קולות כאלה נשמעו לא אחת בשנים האחרונות ומכמה שחקנים, בין היתר: מיסטר, אד ווסטוויק ואפילו בלייק לייבלי, אך לכולם היה חוזה עד השנה הנוכחית, כך שהם היו מחויבים להפקה והיות והם לא היו מוכנים "לשרוף" את עצמם בתעשיה כפי שטיילור מומסן עשתה בהתנהגותה בעת הצילומים ומעבר לכך, התנהגות שגרמה לפיטוריה והעפתה מהסדרה, הם נאלצו לקיים את החוזה.

בכל מקרה, תמה תקופה. אני לא יודע עד כמה הסדרה תחסר, אך אין ספק שהיא השאירה חור גדול מאד, מעניין יהיה לראות מתי סדרת נוער אחרת תמלא אותו בשנים הקרובות. כאשר "בברלי הילס 90210" המקורית ירדה מהמסכים, לקח 3 שנים עד שצצה The O.C, מצד שני עברו רק מספר חודשים מאז שהאחרונה ירדה מהמסכים ועד ש Gossip Girl עלתה לאוויר.

בכל כתבת סיכום של "שלב סיכום עונה" זה השלב שבו הייתי שואל: אז, לראות או לא לראות ? אז אחסוך לכם את השאלה ואציין: למרות הביקורות, התשובה היא: כדאי לכם לצפות בפרקים האחרונים שלה, לפחות בפרק האחרון, רק בשביל סגירת המעגל והופעת מספר דמויות אותם זכינו לראות בעונות הקודמות.

המלכה מתה, מחכים להופעת המלכה החדשה...

XOXO
D1D1

9 תגובות:

קובי אמר/ה...

סיכום יפה.
בכללי הסדרה הזאת הייתה כבר כל כך מאולצת עבורי,כאילו לצאת מידי חובה,
כי באמת העונות האחרונות פשוט רעות.
הם פשוט לא הסכילו לשנות את אותם שטיקים וטריקים,וחזרו עליהם שוב ושוב.
אם הייתי מדרג את 3 הסדרות שהזכרת פה הדירוג היה נראה כך:
1. מגרש ביתי(למרות שגם היא סחבה יותר מדי)
2. או.סי
3. אחת שיודעת (הרחק מאחור).

אגב דווקא צ'אק שגם הזכרת הסתיימה בזמן ולא נמרחה יותר מדי,ואפילו הייתה קומדיה מהנה רוב הזמן.

תמיד יש הרגשה חמוצה שסדרה מסתיימת וגם כאן אני מרגיש את זה,אבל באמת שהגיע הזמן אחרי שהסדרה ירדה מגדולתה ממזמן.

נ.ב אני תמיד הודה לסדרה שגילתה לי ולהוליווד את בלייק ליבלי,פשוט מהממת.

אנונימי אמר/ה...

הספרים לא מגלים את זהות הבלוגרית. הספרים מסתיימים כשהדמיות מסוימות תיכון.

אנונימי אמר/ה...

איך יש לה כל כך הרבה באז ??

אנונימי אמר/ה...

הפסקתי לצפות בסדרה באמצע העונה הרביעית כי העלילה חזרה על עצמה ושעממה עד גיחוך בשלבים מסויימים.

סה"כ אני חושבת שזו היתה סדרה בינונית שמיצתה את עצמה אחרי עונה (או 13 פרקים - גם יכול להיות), ומבחינתי היא ממש לא מתקרבת לאיכויות של מגרש ביתי. היא שרדה 6 עונות, לא בגלל האיכות או הרייטינג, אלא בגלל שלא היתה לCW שום סדרה אחרת לשבץ במקומה.

לדעתי קצת הגזמת בחשיבות או בהשפעה שאתה מייחס לסדרה. היא הצמיחה רק כוכבת גדולה אחת - בלייק לייבלי (מיסטר היא ממש לא כוכבת), וגם זה עוד נתון להוכחה. למרות שבנתיים היא שוכבת עם כל האנשים הנכונים אז כנראה שיש לה עתיד מזהיר....

בכל מקרה תודה על הביקורת וחבל שאין לך יותר זמן לבלוג.

אנונימי אמר/ה...

תודה על הסיכום!
אני חייבת להגיד שאהבתי את הפרק (יחסית לעונות האחרונות, כמובן).


ואגב קריסטן בל המהממת, שאלה:
קראתי פעם שהבמאי של ורוניקה מארס עדיין רוצה לעשות סרט על הסדרה וגם קריסטן בעניין, אבל יש בעיות של זכויות עם הרשת.
אתה יודע איפה זה עומד?

זאב אמר/ה...

לעניות דעתי בקשר לעלילה המרכזית של הסדרה יש לך טעות גדולה מאוד:

ראיתי את הסדרה פעמיים בשתי זמנים שונים.בזמן אמת ראיתי רק מאמצע העונה הרביעית (בשידורים החוזרים מסוף שנה שעברה) והסדרה נראתה לי סופר שטחית ובכלל עניין אותי רק מה יעלה בגורלה של אייבי והאם תצליח במסע הנקמה המוצדק שלה (תמיד קו עלילה מוצלח) נגד לילי (שאגב פה אתה (או את) צודק ביחס לסיום העלוב של העניין - למרות שנראה שללילי מגיע בעל כזה).

אולם :

כשהגעתי לסוף פרק השמיני בעונה השישית - הדו שיח שבין דן לאביו על רקע החשיפה שפרסם על סרינה (אולי הרגע הטלוויזיוני החזק ביותר שראיתי מעולם ) הבנתי שפספסתי לגמרי את הסדרה .התחלתי לראות אותה מתחילתה והגעתי למסקנה שלסדרה יש קו עלילה וסיפור חזק מאוד שהיוצרים כלל לא התכוונו אליו - כמו שקורה הרבה פעמים שלסיפורים יש חיים משל עצמם והיוצרים היו רק כלי להבאתם לעולם - הסיפור של סרינה ודן,שהוא הרבה יותר עמוק ממה שנראה.

בניגוד לכל הסיפורים מבית היוצר של הספרות הרומנטית הקלאסית (דיקנס ושות' ואף יצירות מודרניות) בהם הבחור משיג את אהבת הבחורה בסוף הסיפור , למעשה הסדרה מתחילה מהסוף - כבר בפרק הראשון הבחור משיג את הבחורה.אבל יש בעיה עמוקה ששתי הצדדים אינם מודעים אליה - נגד רצונה , הבחורה מזלזלת בבחור למרות שע"פ השטח ,היא אוהבת אותו.

והיא לא יכולה שלא לזלזל בו. זאת משום שכל העולם שמקיף אותה (החברה הכי טובה שלה, אימה , סבתה, שאר חבריה) מזלזל בו. גם הוא לא מבין זאת בבהירות למרות שההכרה מקננת בו עמוק באופן לא מודע.במהלך שתי העונות הראשונות הם נפרדים מכל מיני סיבות 4 פעמים אבל בעצם זו הסיבה העמוקה לפרידות והיא אפילו מקבלת אישור בסצינה משעשעת בתחילת העונה השנייה בשיחה של דן עם שני נערות צעירות, ומגיעה לשיא באמצע העונה הרביעית בה הוא רודף אחריה והיא כל הזמן מנסה כל מיני גברים אחרים. הסדרה למעשה היא הספור (שעדיין לא נגמר לטעמי אבל כן השיג מסה קריטית בסוף הסדרה) של הדרך של דן, ורוב הזמן שלא במודע ,לזכות בכבוד שלה בכבוד שהוא מוצדק - היות ומצד האמת הוא יותר גדול ממנה (ומכל שאר חבריה ,בהיותו חכם עמוק מכולם ובעל מימדי אישיות גדולים יותר משל כולם).זהו סיפור קלאסי שעדיין לא הסתיים של המלך שגדל כעני וצריך לזכות חזרה בכס המלוכה. אבל פה הסיפור הרבה יותר עמוק כי מדובר על מלכות מכוחה של האישיות ולא מכוחה של איזו מונרכיה מיושנת ושושלת משפחתית כשאר הדמויות.

זאב אמר/ה...

המשך לתגובה הקודמת :


דן צריך לכבוש את עולמה ולזכות בכבודו לאט לאט מן הקל אל הכבד (בסדר הזה : אימה ,סבתה ,נייט,בלייר ולבסוף צ'אק שאותו הוא כובש באמצעות הזכייה בכבודו של אביו של צ'אק - בו מעולם צ'אק לא זכה.הרגע הזה מוכתר כמעבר של דן ל"צד האפל") הכיבוש הזה נכפה על דן שלא מדעתו והוא נהיה מודע אליו רק בעונה השישית .אחרי הכבוד מגיעה האהבה כי אין אהבה אמיתית ללא כבוד.

לאור הרעיון הזה הסדרה נראית אחרת לגמרי. שוב , אינני טוען שהיוצרים התכוונו לזה.אין כמעט סיכוי שהם יכלו לדעת את כל מה שכתבתי ואכתוב עליו.דברים פשוט הגיעו לתודעתי לאחר התבונננות במהלך הארועים של כל העונות לאור סיום הפרק השמיני של העונה השישית. התיזה שלי שכל אירוע בסדרה וכל דמות בה משמשים להשגת המטרה הזו

לדוגמה, ניתן לראות את הסיפור של בלייר וצ'אק כסיפור משני שאמור לשרת את הסיפור הזה ולתת לו נפח.ההכנה הגדולה ביותר לזכייה בכבוד של סרינה היא קודם כל לזכות בכבוד של הסובבים אותה מן הקל אל הכבד (כפי שתיארתי מקודם ) כמובן לעורר את קנאתה ובאופן החזק ביותר וזה כמובן יכול להתגשם רק אם דן יתגבר עליה ויאהב את חברתה הטובה ביותר והאויבת הגדולה שלו ביותר - בלייר. אם הוא יצליח לזכות בה ,אפילו רק בשביל מערכת יחסים קצרה , זה יספיק להתחיל ליצור התעניינות,בלתי תלויה, של סרינה בו.מהלך ההתעניינות שלה מתחיל באמצע העונה הרביעית בה דן לאט לאט מתחיל להשתחרר ממנה ומגיע לשיא בלתי נמנע (היות והוא עדיין הבחור הטוב ולא הגדול כמו שהוא אמור להיות ) בסוף העונה החמישית. בתקופה זו היא זו שיוזמת והוא ,כך נראה, מעוניין בחברתה ולא בה. הדרך היחידה בה זה יכול להתממש זה רק אם הוא באמת לא יתעניין בה. מה שמוביל לפיצוץ בסוף העונה החמישית ורק בעונה השישית דן מתחיל להתגבר וללכת נגד האינסטינקטים הילדותיים שלו


יש עוד הרבה מה להרחיב (בקושי כתבתי עשירית ממה שיש לי לומר אם לא פחות) וגם להראות מה מקומה של העונה השלישית בסיפור (ההתפתחות והגדילה של דן שלא בצילה של סרינה - שמתחיל מסוף העונה השנייה) אך אין לי כבר מקום וכוח .

חוץ מזה שאר הביקורת במקומה

זאב אמר/ה...

חלק מהמשך התגובה שנמחק ושייך לחלק שלפני הפסקה האחרונה :

דוגמה נוספת : הסיפור של רופוס עם לילי וונסה כמקרה בוחן לדן למה שיקרה אם יהיה רק בחור טוב. הסיפור של ג'ני ושל בארט כמקרה בוחן למי שינסה להיות רק הבחור הרע וינסה להשיג כוח רק לשם כוח

אכן היה צריך להרחיב את העונה השישית - דן לא אמור לסיים כאחד מכולם אלא כעליון מהם (וגם הוא עדיין לא מבין את זה)- הרי לא בשביל היה צריך לחכות כל השנים מבחוץ, נכון ? אלא שהוא לא מודע לזה וזה גם כנראה לא כ"כ רעיון פופולרי היום היות והוא לא דמוקרטי. בסוף נראה שהסיפור נדחס מאוד בסופו (כ"כ מהר דן שוב מתאהב בה ? מילא היא ,שהיא קצת קלת דעת ) ועל כך חבל מאוד
5 הפרקים החרונים בהקשר הם ממש יצירת אמנות וכל מילה בדיאלוגים של דן עם סרינה ובלייר (למעשה עם כל דמות ) משמשת להתפתחות העניין

עוד לא אמרתי כלום על המהלך המבריק של הפיכת הספור של זהות GG לאחד שמאיר את הסדרה כולה באור חדש שמקשר את מהלך הארועים בסדרה בחוט שני מתחילת הפרק הראשון עד סוף הפרק האחרון ,ומאחד את המספר ומסגרת הסיפור לתוך הסיפור עצמו בצורה מכריעה לתוך הסיפור וסופו - זו למעשה סדרה על מציאות שדן כותב על עצמו ע"מ לאפשר לו את הגשמת מטרתו במציאות דרך הכתיבה עליה בסדרה עליה. הנושא של התייחסות עצמית הוא תמיד רב עוצמה אפילו כשמופעל שלא במודע

זאב אמר/ה...

שוב מצטער והנה חלק נוסף מהמשך התגובה שנמחק ושייך לתחילת התגובה הקודמת (תחילת התגובה השלישית) : ההמשך לפסקה שמסתיימת במילים "ורק בעונה השישית דן מתחיל להתגבר וללכת נגד האינסטינקטים הילדותיים שלו" מסוף התגובה השנייה שלי:

בלנסות למצוא חן בעיני העולם אותו הוא אמור לכבוש.

ברגע השיא ,דן, ללא ברירה ,עושה מעשה אמיץ ומבין שהוא חייב להראות לה שהוא איננו מפחד ממנה בכך תם (ולא נשלם) הסיפור הזה. כל הסיפור של צ'אק עם בלייר הוא הכנה לרומן הבלתי אפשרי שלה עם דן והמשכו אחרי סיום הרומן (כשמתברר לו שלמרות שהוא אהב את בלייר במסירות גם היא זלזלה ובסוף בחרה בילד הרע) הוא המוטיבציה לדן להמשך מסעו (ואין לי כוח לפרט פה)