שלב סיכום עונה: החממה, עונה ראשונה: רק בסדר.

גיורא חמיצר נחשב ל"גורו" של סדרות הנוער מאז שהעלה לאוויר את הסדרות "השמיניה" ולאחר מכן את "האי". לכן, כאשר נודע שהוא עומד לכתוב סדרה חדשה רבים, בעיקר הילדים והנוער, ציפו לה. בחודש דצמבר 2012 הם קיבלו את מבוקשם, כאשר העונה הראשונה של "החממה" עלתה לאוויר. לאחר צפייה בכל העונה הראשונה ניתן להגיע למספר מסקנות לגביה.

מעט מאד פעמים ניתן לצפות בסרט או סדרה ובסיום לומר זאת בפה מלא: מצאנו את התגלית הבאה וכבר בגיל צעיר. אני יכול לציין פעמים בודדות שזה אכן קרה. בתחילת שנות התשעים זה קרה למיכל ינאי בסרט "נשיקה במצח" עם יהודה ברקן, הסרט שהזניק את הקריירה של ינאי. בסדרה,"עניין של זמן" זה קרה לשחקנית גלית גיאת. בשנות האלפיים הבליחו, גם אם באיכות פחות טובה משל ינאי וגיאת, השחקנים ידידה ויטל ("השמיניה") ויון תומרקין ("האי"). הסדרה "החממה" הצליחה, לפי דעתי, ליצר הצלחה אחת שכזאת. השחקנית ג'וי ריגר.

ריגר, אשר גילמה את דמותה של דינה נבון, שודדת שמקבלת הזדמנות שנייה בבית הספר למנהיגים, הצליחה בעונה הראשונה של הסדרה להראות שיש לה את "החבילה המלאה". המשחק של ג'וי אמין ובעיקר המצלמה אוהבת אותה. בכל פעם שהיא על המסך רואים את הנוכחות שלה והיא האפילה על שאר השחקנים, למרות שבפועל, הדמות שלה הייתה אמורה להיות דמות משנית בצורה יחסית (לבני משפחת רשף). וכמובן, שמסייעת לכך גם העובדה שמבחינה ויזואלית היא נאה מאד לעין. עתה נותר לראות, אם ג'וי תצליח לממש את הפוטנציאל הטמון בה ובעיקר את הכישרון הטבעי שלה.

אלמנט חיובי נוסף שהסדרה יכולה להתגאות בו הוא שיר הפתיחה שלה. בביקורות על סדרות קודמות ציינתי שבשל העובדה שכל סדרה שכזאת מעלה כ 50 פרקים בעונה ולעיתים יותר, העובדה שצריך לשמוע את שיר הפתיחה בתחילת כל פרק יכולה לגרום לצופים רבים לאהוב או לסלוד מהסדרה. שיר הפתיחה של "החממה" בביצועו של לי בירן היה, בלי שום צל ספק, שיר הפתיחה הטוב ביותר של סדרת נוער מאז עלתה "השמיניה" לאוויר עם שיר בביצועו של לירון לב. שיר שכיף לשמוע אותו, גם במלואו ואפילו לאחר 50 פרקים ניתן ליהנות ממנו. דרך אגב, עבור לי בירן, מדובר בכיוון מעט יותר פופ מהמוזיקה שהוא בדרך כלל מייצר, כנראה בכדי להתאים את השיר לבני הנוער. יישר כוח.

גם מבחינה לוגיסטית ניתן לציין לחיוב שני אלמנטים. יצירת ה"לואי" כדור הבא של הסלולארי הייתה הברקה ואולי, כפי שראינו בסרטים מדע בידיוניים רבים, זה אכן יקרה בעתיד הלא רחוק. וכמובן שגם הלוגואים של שתי הקבוצות על החולצות, של "הנשרים" וה"עורבים", אשר אולי גם יוכלו למכור אותם כסחורה נלווית לסדרה. מהלך שרואים בסדרות רבות בחוץ לארץ. מצד שני, כך מארגנים מפגש עם ראש הממשלה ? כאשר הוא בא להעניק נאום מאלתרים סצינה כאילו הוא נמצא בקיבוץ ? זה נראה עלוב, כאילו אין להפקה תקציב. הגיע הזמן שישקיעו קצת יותר.

אי אפשר להתעלם גם מאלמנט בולט מאד: הליין הנשי המדהים ביופיו. לא זכור לי ליין נשי כה יפה בסדרת נוער. זה מתחיל בדר זוזובסקי, אשר גילמה את דמותה של נטלי קליין, בתו של המנהל לואיס. דר מזכירה מאד במראה שלה את אור גרוסמן ודוגמנית בפני עצמה. המשיך בשיר מורנו, שגילמה את דמותה של סופי נוימן, חברתה הטובה ביותר של נטלי ובעלת שאיפות להיות עיתונאית. וכן, גאיה שליטא כץ, אשר גילמה את דמותה של אלה לי רשף, אחת מהדמויות הראשיות ולבסוף, אי אפשר שלא לציין גם את ג'וי ריגר בקטגוריה הזאת. אין ספק שליין נשי כה מושך צד את עיניהם של צופים רבים. בצד הגברי, ניתן לציין אולי רק את דניאל ליטמן בתור דניאל גורן.

מצד שני, מרבית מהשחקנים לא הוכיחו כשרון משחק סביר שלא לדבר על משחק טוב. במידה ונוציא את ג'וי מהמשוואה נגלה רמת משחק לא מספקת. דר זוזובסקי לא יודעת לשחק. נקודה. עובדה זו ניכרה לכל אורך העונה וזה צרם לעין כמעט מההתחלה. היא לא יודעת להעביר את הטקסט שלה בצורה אמינה. אל דר ניתן לצרף בקטגוריה הזאת גם את שיר מורנו, אשר נראה שהיא מדקלמת את הטקסט שלה ולא משחקת. האם לא ערכו לסדרה ליהוק נורמאלי שהבחין בכך לפני תחילת העונה ? גם עובדה זו בלטה החל מהפרק הראשון של הסדרה.

שחקן נוסף שלא היה צריך לקבל תפקיד בסדרה היה לי בירן. לא יעזור ללי, הוא לא עובר מסך בצורה טובה. נכון, מבחינה ויזואלית הוא סביר (ויהיו שיגידו שגם מעבר לכך), אבל העובדה שלעיתים בקושי ניתן להבין את דבריו או שנראה שהוא עושה טובה שהוא משחק מפריעה מאד. עובדה זו בלטה מאד כבר כששיחק בסדרה "ילדי ראש הממשלה". האם המלהקים לא עשו שיעורי בית לפני כן ?

שמתם לב, שלא הזכרתי עד עתה בביקורת שלי על השחקנים את גאיה שליטא כץ (אלה לי) וידין גולדמן (אלפי רשף) ? הסיבה לכך ברורה: המשחק שלהם היה בינוני. לכאורה, עובדה זו יכולה להיות סבירה בסדרת נוער, אולם לפי דעתי, זו בעיה קשה מאד היות ומדובר בשחקנים הראשיים של הסדרה. כאשר "השמיניה" עלתה לאוויר ושמה במרכז את איה (הילי ילון) וניני (ידידה ויטל), או כאשר בסדרה "האי" הציגו לנו את טומי (יון תומרקין), ניתן היה להבחין בשחקנים שלוקחים לעצמם את תשומת הלב כאשר הם על המסך, וזאת למרות שב"שמיניה" היה גם עדי הימלבלוי או דון לני גבאי וב"האי" את יעל גרובלס, שיכלו לקחת את תשומת הלב. השחקנים הראשיים אמורים להיות במרכז ודמויות המשנה כעזר להם. בפועל, זה לא קרה, בעיקר בשל העובדה שהם לא בלטו במשחקם. לגאיה שליטא כץ יש בעיה בהעברת הבעות פנים, יש לה הבעה אחת כמעט לכל אורך העונה, ולידין גולדמן אין מספיק כריזמה לתפקיד ראשי. לראות אותו משיג את נטלי מדניאל היה קצת בעייתי, משום שנראה היה שהוא לא ראוי לה ולא רק מבחינה מקצועית.

לפני שאעסוק ברעיון ובתסריט של הסדרה, ביקורת אחרונה על הליהוק. גיא לואל בתור ראש הממשלה ? אתם רציניים ? מדובר בשחקן קומי טוב, אבל ללהק אותו בתור ראש ממשלה הייתה בדיחה לא טובה. לא כל שחקן מתאים לגלם כל דמות. הליהוק שלו גרם לתפקיד ראש הממשלה להיות לא רציני ובכך גם לדמות שלו. גם אם רצו דמות של אדם צעיר, היו חייבים ללהק שחקן דרמתי יותר שייתן לדמות עומק.

מבחינת הרעיון, הוא היה סביר מאד, אם כי לא פורץ דרך כמו ב"שמיניה" או ב"האי" (קצת נמאס לכם לקרוא על ההשוואות הללו, נכון ?). אז, נעמי רשף (שרון שטרק) גילתה מטאור שיכול לסייע לחזות או לבצע רעידות אדמה, ומסתבר שיש אנשים (זאב נאמן בגילומו של שרון אלכסנדר וג'ודי בגילומה של נתי קלוגר) שרצו לנצל זאת לעצמם ולכן פוצצו את החללית שלה שחזרה מהחלל אל כדור הארץ ואספו את המטאור לעצמם. רק לקראת סוף העונה מתברר שנעמי עדיין בחיים. הסיפור הכללי שונה אבל הרעיון די מוכר ובוצע בלא מעט סדרות וסרטים.

בכל מה שקשור לתסריט, גיורא חמיצר מתחיל למחזר חומרים. עובדה זו ניכרה לאורך העונה כולה. בין היתר ניתן לציין את "המשימות". אתם זוכרים כיצד ילדי השמיניה היו יושבים מול המסכים ופותרים בעיות ? או כאשר ב"גאליס" יוצאים ל"משימות" ? זה עובד ב"החממה" על פי אותו עיקרון. קצת עצוב, שעבור מי שנחשב כ"פורץ דרך" בתחום, התסריט שלו לא היה ברמה מספקת.

האם יכול להיות שהמפיקים של סדרות הנוער קוראים את הביקורות שלי ? אני מקווה מאד שכן, משום שאחת הביקורות שלי על הסדרה "גאליס" הייתה שבמידה וקיימת תחרות מול קבוצה יריבה חייבים להראות את שני צידי המתרס (ב"גאליס" בעונה הראשונה זה לא היה כך) ואכן, ב"החממה" הצופים מקבלים שתי קבוצות שונות: "הנשרים" (הספורטאים והמעודדות) ו"העורבים" ("החנונים"). הרעיון נכון, אם כי גם במקרה זה (החלוקה לקבוצות יריבות) לא מקורי ("המורדים", "כמעט מלאכים") וניכרת ההשפעה החיצונית של סרטים וסדרות על התסריטאי, אשר בצעד של "הפוך על הפוך" החליט לעסוק באחת מההשראות שלו לסדרה, סרטי "בחזרה לעתיד". כולי תקווה רק, שהמבנה יישמר ולא נראה בעונה הבאה קבוצה אחת מגובשת, מהלך שחזינו בו כבר בסוף העונה הראשונה.

אי אפשר גם שלא להתייחס לסוף העונה. צר לי להיות כמו תקליט שבור, אבל אי אפשר לסיים עונה בצורה שכזאת. ציינתי כבר, שלפרק סיום העונה חייבים להגיע, כאשר יש רק סיפור אחד לסגור, הסיפור המרכזי (בדרך כלל) או אחד מסיפורי המשנה (בדרך כלל, הסיפורים הבין אישיים). בפועל, מה שהצופים קיבלו בפרק סיום העונה זה "סלט" אחד גדול. בפרק זה, זאב מסגיר את עצמו לאחר שהוא מאיים לגרום לרעידת אדמה, בורח ממעצר ומחוסל על ידי שליחה של המעסיק שלו. כמו כן, נעמי מתאחדת עם שאר משפחתה (אלפי בנה וגורי בעלה, לאחר שעם אלה לי היא התאחדה מספר פרקים קודם לכן) והם חוזרים הביתה. אלפי ונטלי חוזרים אחד לזרועות השנייה. אלה לי מתלבטת במי לבחור (דניאל או יפתח) ובסוף הפרק מגיעה למסקנה, שהצופים יצפו בהחלטתה רק בעונה השנייה. ולבסוף, מתי (ליאור שבתאי) ודינה מתנשקים. זה היה מוגזם מדי עבור פרק קצר אחד.

לפי דעתי, בהפקה היו צריכים להגיע אל הפרק האחרון כאשר רק הסיפור של זאב נשאר פתוח. במידה והיו רוצים להתמקד בסיפורים הבין אישיים, אז היו חייבים לסגור את סיפורו של זאב בפרק הקודם ולהשאיר את ההתלבטות של אלה לי כסיפור הבלעדי של הפרק. מדוע בכלל היה צריך לנגוע בסיפור של מתי ודינה ? אי אפשר היה לסגור את הסיפור שלהם במהלך העונה השנייה ? ביום אחד, אלונה (סמדר חייט), בה מתי היה מאוהב במשך כל העונה, מצהירה שהיא מאוהבת במתי, מתי מגיע למסקנה שהוא מאוהב בדינה, מצהיר בפניה שהוא חושק בה והם מתנשקים ? אפשר להמשיל זאת למעבר מהילוך ראשון לרביעי במכונית. היה ברור שהסדרה תזכה לעונה נוספת, ולכן היה עדיף להשאיר את המתח המיני בין מתי לדינה גם לעונה השנייה. לפי דעתי, חמיצר חשב, שהיות ושאלת הבחירה של אלה לי נשארה פתוחה, אז הוא חייב לסגור רומן אחר, שהתרקם במשך העונה כולה, של מתי ודינה. אני רואה זאת כטעות, בוודאי בדרך שבה זה נעשה. במידה והיו מגיעים לכך פרק או שניים לפני תום העונה (כמו שקרה לרומן בין ליעם ויולי בעונה השנייה של "גאליס") הייתי מסכים שמדובר ברעיון נכון, אך זה קרה בזמן כה קצר ובצורה כה לא אמינה, שזה צרם לצופה.

הבעיה, כפי שאני רואה אותה היא, שתסריטאים (בעיקר של סדרות נוער) מתקשים לכתוב תסריט לפרק אחרון שעוסק רק בנושא אחד ולכן הם סוגרים את כל הסיפורים של העונה (או רובם) בפרק האחרון. התוצאה ? "סלט" וסיום מלאכותי, שלא מצליח לעבוד על הצופה האינטליגנטי. אם מעוניינים לכתוב לילדים בגילאי 13-10 אז אולי זה יעבוד, לנערים מבוגרים יותר זה לא מצליח, משום שהם חזו בסדרה אחת או שתיים (קרוב לוודאי שיותר) והם יודעים כיצד זה צריך לעבוד. חבל, שלא לומדים את הלקח.

אז, לראות או לא לראות ?

בתור סדרת נוער, מדובר בסדרה אשר מעבירה 50 פרקים בצורה סבירה מאד. קיים בה, כמו במרבית מהסדרות של חמיצר, גורם ההתמכרות, אבל היא לא מצדיקה את גלי ההערצה או הפרסום שקיבלה. עבורי היא הייתה רק בסדר ולא יותר מכך.  אפשר היה לצפות ליותר, במיוחד מסדרה של גיורא חמיצר.