בצעד די נדיר רשת USA החליטה להעלות לאוויר את העונה השישית של הסדרה Psych לאחר עונת הקיץ, ליתר דיוק, בחודש אוקטובר. זו הייתה הפעם הראשונה שהסדרה לא עלתה בפרקים חדשים בעונת הקיץ. סיבה לכך הרשת לא העניקה, אך סביר להניח שברשת חשבו לקדם את הסדרה Suits, אותה העלו לראשונה מספר חודשים קודם לכן. וזה עבד, Suits התבררה כהצלחה, אך מעריצי הסדרה החלו לשאול את עצמם, האם הצעד הזה לא מהווה את תחילת הסוף של הסדרה. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בעובדה שהעונה השביעית שלה תעלה עשרה חודשים לאחר שהעונה השישית הסתיימה וגם אז, מדובר בסוף חודש פברואר ובתפר בין עונות החורף לקיץ. כלומר, מעמדה לא יציב ושאלת חידושה לעונה נוספת עומדת בספק.
לאחר צפייה בעונה השישית ניתן להגיע למסקנה ברורה: השיא של הסדרה מאחוריה. אין ספק שמדובר בסדרה מהנה, מעט ילדותית, אך מהנה. הדיאלוגים של שון וגאס, כוכבי הסדרה, יגרמו לצופה לפחות פעם או פעמיים במהלך פרק לחייך. את העובדה הנ"ל ניתן לציין החל מהפרק הראשון של הסדרה, אך בעונה השישית מרבית מהדיאלוגים מצטיירים כשטויות, בוודאי בחלק הראשון של העונה. החלק הפחות טוב שלה.
ניתן לחלק את העונה לשני חלקים. החלק הראשון מכיל את פרקים אחד עד שמונה והאיכות שלהם בינונית ומטה, בוודאי בהשוואה לעונות קודמות של הסדרה. פרק תשע היה הפרק הטוב ביותר של העונה והוא גם הפרק שפותח את החלק השני של העונה, אשר מכיל את פרקים תשע עד שש עשרה. גם פרק עשר היה איכותי, אך במידה פחותה.
מבחינת התוכן, בעונה השישית סוף סוף העניקו ללאסיטר, השוטר הקפדן, מושא אהבה בדמות מרלו (קירסטי סוונסון), אך היא נאלצת להיכנס לכלא ולאסיטר מחליט להמתין לה. מצא מין את מינו. היה מעניין מאד לראות את הדינמיקה בין שתי הדמויות המשוגעות הללו. כמו כן, עשו בחוכמה שלא הביאו את הדמות לפרק אחד או שילבו אותה למספר פרקים במהלך העונה.
ועכשיו אנו מגיעים למערכת היחסים שבין שון לג'ולייט. במשך למעלה מארבע וחצי עונות יצרו מתח מיני בין שון לג'ולייט. המתח המיני נשבר לקראת תום העונה החמישית והשניים סוף סוף החלו להתראות. הצופה חושב, שלאחר כל כך הרבה זמן, הוא יזכה לראות קצת חיבה בין השניים. בפועל, מלבד הפרק התשיעי, אשר עסק בשון וג'ולייט, כאשר הם יוצאים לחופשה משותפת ובפרק האחרון של העונה (כמובן, הרי מדובר בפרק האחרון) בו רואים עד כמה הם התקרבו, כאשר שון למעשה מתחיל את השינוי, שיקרה בעתיד הקרוב, לעבור לגור עם ג'ולייט, אין כמעט צורה של הענקת חיבה בין הדמויות. יתרה מכך, לעיתים קרובות נראה, כי המתח המיני והקשר הפיזי ביניהם היה חזק יותר לפני שהם החלו לצאת. נכון, הסדרה לא אמורה להיות סיפור רומן רומנטי, אך שתי סדרות הראו לאחרונה שניתן לעשות זאת בצורה אחרת ונכונה יותר: Bones, אשר בעונה השביעית שברה את מחסום מערכת היחסים של ברנן ובות'. והעונה גם זכינו לראות, לפחות בתחילת העונה, בסדרה Castle את מערכת היחסים בין בקט לקאסל עולה שלב ורואים גם כימיה ביניהם. בעונה השישית של Psych, קשה לראות זאת במערכת היחסים של שון וג'ולייט.
סיבה אפשרית למהלך הנ"ל של ההפקה יכולה להיות, שבהפקה לא רוצים להבליט את מערכת היחסים שבין שון וג'ולייט, ובמקומה להדגיש את מערכת היחסים הגברית בין שון וגאס, שהיא עבורם המהות של הסדרה. זו סיבה הגיונית, אך אם זו הכוונה, הם לא היו צריכים ליצור מתח מיני במשך כל כך הרבה זמן ולא לצפות להראות למעריצים מעט יותר. מי יודע, אולי הפרק האחרון של העונה יהווה שינוי במצב העניינים, או לפחות התחלה של שינוי.
היה מאד מעניין לראות את ויליאם שאטנר (שחקן ענק) מפציע לסדרה בתפקיד אורח בתור פרנק אוהרה, אביה אמן ההונאות של ג'ולייט. שאטנר הוא נכס לכל סרט או סדרה ויהיה נחמד מאד לחזור ולראות אותו גם בהמשך הסדרה.
דמות נוספת, אשר קיבלה הרחבה בעונה השישית היא של וודי (קורט פולר), חוקר מקרי המוות. גם במקרה הזה, ההפקה ראויה לציון על הליהוק. קורט הוא שחקן קומי מצוין (לראיה, Better with You), שגם יודע להפגין משחק דרמטי כשצריך, אם כי ב Psych הוא אמור להראות רק את הצד הקומי, משום שהדמות שלו קצת נוירוטית וחלק מהצופים יכנו אותה משוגעת.
מבחינת מבנה העונה, מלבד הסיפורים האישיים (לאסיטר ומארלו ושון וג'ולייט), לא ניתן למצוא עלילות, אשר משתרעות על יותר מפרק אחד. זאת כמובן, עד לקליף האנגר בפרק סיום העונה. ישנם צופים שיאהבו את זה, אולם לפי דעתי, זה היה חסר במהלך העונה ויכול להיות שבמידה והיה סיפור מסגרת, כמו שבעונות קודמות היו סיפורי יין ויאנג, איכות העונה הייתה עולה.
אז, לראות או לא לראות ?
למרות הדעיכה (המובנת) בעונה השישית עדיין התשובה היא לראות. נכון, הסדרה מעט ילדותית והדיאלוגיים פחות שנונים מבעבר, אך מי שאוהב להשתטות ועדיין לפתור תעלומות מדי ערב, זו הסדרה עבורו, גם בעונתה החלשה.
במידה ובהפקה רוצים להשתדרג לקראת העונה השביעית בעוד מספר חודשים, הם צריכים: להראות קשר פיזי חזק יותר בין שון לג'ולייט, להמשיך עם הקשר שבין לאסיטר ומארלו וליצור סיפור מסגרת לעונה שלמה (לפחות).
ולבסוף, רציתי רק לציין. מתחילת הסדרה, בסוף כל פרק משודרים פיספוסים וזה נחמד מאד, אולם בעונה השביעית, מרבית הפיספוסים מכוונים על ידי השחקנים (כמו למשל, שהם פוצחים בשירה באמצע סצינה) וזה מחטיא את המטרה. זה נחמד לפיספוס אחד או שניים, אך לצערי זה אפיין את העונה כולה. לפי דעתי, אם אין פיספוסים שלא ייצרו בכוח. חבל, זה יותר הורס ממהנה.
בתקווה לעונה שביעית טובה יותר.
תגובה 1:
ועדיין למרות ה'דעיכה', היא עדיין יותר מצחיקה ומוצלחת מכול מיני סדרות קומיות פרופר ומסדרות מוערכות הרבה יותר..
הוסף רשומת תגובה