שלב סיכום עונה: The L.A. Complex, עונה ראשונה: בדיוק כמו שצריך.

בשנות התשעים, לאחר שהסדרה "בברלי הילס 90210" זכתה להצלחה גדולה, החליטו לייצר סדרת בת בשם "מלרוז פלייס". בשעה שבאותה תקופה "בברלי הילס" עסקה בבני נוער בשנות העשרה שלהם, סדרת הבת עסקה בבני העשרים פלוס, אשר מתחילים לחפש את הדרך שלהם בעולם הגדול של לוס אנג'לס.

"מלרוז פלייס" הינה האבא והאמא לכל הסדרות שעוסקות באותו נושא, ותמיד יעסקו בהשוואות אליה אבל היה צריך לחכות לסדרה קנדית קטנה בכדי לזכות ולהרגיש את הריגוש שליווה את "מלרוז פלייס" בעונותיה הראשונות, לפני שהיא הפכה פסיכוטית לחלוטין.

הסדרה מציגה את עולמם של שישה צעירים בגילאי העשרים פלוס, אשר מנסים להצליח בלוס אנג'לס: אבי וארגס, אשר מגיעה מקנדה ורוצה להיות שחקנית, קונור לייק, שזה עתה קיבל תפקיד ראשי באופרת סבון ומתקשה להסתדר עם האושר שנפל בחיקו, אלישיה לואו, רקדנית שלא מצליחה במשך 3 שנים להשיג עבודה ונאלצת להידרדר לעבודה בתעשיית הפורנו, ניק ואגנר, קומיקאי בתחילת דרכו והילד הטוב שבחבורה שעוזר לכולם, טייריק מוחמד, אשר עובד באולפן הקלטות ורוצה להצליח בעולם המוזיקה, אך יש לו סוד: הוא הומו ומתאהב באחד מהזמרים, התאהבות שתעלה ביוקר. ולסיום, ראקל ווסטברק, שחקנית מזדקנת שבעברה היו לה להיטים אבל כיום מתקשה להשיג עבודה ונאלצת ללכת ל"אלכוהוליסטים אנונימיים" בכדי לצוד מפיקים.

הסיבה שהסדרה כל כך טובה היא, שכפי ש Skins עשתה בתחילת דרכה (שתי העונות הראשונות שלה) הרי ש The L.A. Complex מציגה גם היא מראה ריאליסטית מאד לגבי הצעירים הרבים, אשר מגיעים ללוס אנג'לס בתקווה גדולה להצליח רק בכדי לגלות את האמת הקרה והתהום שמחכה להם במידה והם לא יצליחו או אפילו יצליחו, אך בכך ישלמו מחיר יקר. אין בסדרה הזאת מרכיבים של אופרת סבון, מלבד משולש אהבה בתחילת הדרך, כאשר ניק נדלק על אבי אך בטעות מכיר לה את קונור החתיך והמצליח ומאבד אותה, אך במהרה היא מגלה שהיא בחרה בגבר הלא נכון.

רבים מהנושאים של הסדרה אכן מאפיינים את התעשייה כגון: שחקניות שעברו את השיא שלהן אך עדיין מנסות להצליח, או שחקניות (במקרה של הסדרה הזאת רקדניות) שמנסות להיכנס לתעשייה, אך מהר מאד מגלות שהן נפלו לתעשיית הפורנו.

בהפקה גם הקדישו זמן רב לנושא שלא עסקו בו רבות: הומוסקסואליות של אפרו אמריקאיים בתעשיית המוזיקה, כאשר טייריק מתאהב בראפר עצבני שלא מוכן לגלות לעולם שהוא הומו ואף הופך אלים לעיתים קרובות. מדובר בנושא רגיש מאד וגם בו טיפלו בצורה טובה מאד.

העונה הראשונה של הסדרה מנתה שישה פרקים בלבד ואולי בשל כך היא לא נמרחה כפי שקורה למרבית מאופרות הסבון שעוסקות באותם נושאים. מדובר בשישה פרקים איכותיים מאד שלטעמי יכולים להוות פתיחה נהדרת לסדרה, שעדיין לא ברור אם תקבל הזמנה לפרקים נוספים. חלק מהנושאים נסגרים בפרק האחרון, אך חלקם עדיין נשארים פתוחים וכולי תקווה שדווקא הסדרה הטובה הזאת לא תרד מהמסכים כל כך מהר בעוד אופרות הסבון האמריקאיות (מישהו הזכיר את 90210 ?) ימשיכו להיות משודרות עונה אחרי עונה.

בכל הקשור לשחקנים, את חלקם אולי הצופים הישראלים יכירו: את דמותה של אבי מגלמת קאסי סטילס מהסדרה "דגרסי" (מנואלה סאנטוס), את דמותה של אלישה מגלמת שילן סימונס מהסדרה "קייל XY" (הילארי), ניק ווגנר מגולם על ידי ג'ו דיניקול אותו ניתן היה לראות בסדרה "החיים עם דרק" (טרומן) ו"הבייביסטיר שלי היא ערפדית" (ג'סי) ולסיום, ג'ול סטייט בה ניתן היה לחזות בסדרת הקאלט "פיירפליי" (קאלי פריי).

לסיכום, יכול מאד להיות שבקנדה עלו על השיטה שהבריטים נוקטים בה במשך שנים: לשדר 6 פרקים בעונה, שישה פרקים שיהיו חזקים מאד וישאירו טעם של עוד כאשר העונה מסתיימת, משום שזו בהחלט ההרגשה שמקבלים בשעה שמסיימים לצפות בדקות האחרונות של הפרק השישי בעונה. עתה נותר להמתין ולראות האם הצופים בצפון אמריקה יהיו מספיק חכמים בכדי לצפות בה ולתת לה סיכוי לחזור לעונה נוספת, מגיע לה.

אז, לראות או לא לראות ?
לראות ובגדול.