הסדרה החדשה השנייה שהעלתה רשת USA בחודשי הקיץ הייתה Necessary Roughness, אשר לפני מספר ימים סיימה לשדר את עונתה הראשונה. הסדרה מספרת את קורותיה של ד"ר דני סאנטינו, פסיכיאטרית שבעלה בגד בה והיא זרקה אותו מביתה. ימים ספורים לאחר ההתרחשויות היא מכירה את מאט, אחד ממאמני קבוצת הפוטבול The Hawks. השניים מקיימים יחסי מין ולאחר מכן היא גם גומלת אותו מעישון. מאט מזהה את הכישרון שלה ומחליט להפקיד בידה את טרנס קינג, אחד השחקנים שלו, בכדי שתסייע לו "להתאזן". בשל העובדה שהיא עובדת עבורו דני מחליטה להישאר חברה בלבד עם מאט. בשל ההצלחה שלה עם קינג היא יוצרת לעצמה שם ובמהלך העונה דני ממשיכה לקבל קליינטים בעלי פרופיל גבוה (שדרן חדשות טלוויזיה, מתאגרפת, מנחת תוכנית טלוויזיה ועוד...) אבל טרנס נשאר המטופל התמידי לאורך העונה כולה (עם הפסקה קלה).
נתון שאולי רבים לא שמו לב אליו. שמתם לב איך בדרך כלל סדרות שנשים עומדות במרכזן נפתחות ? או שהאישה עוזבת את החבר או את הבעל בין אם מדובר בפרידה רגילה או כפי שניתן לראות בסדרה הזאת, על ידי גירושין. ברוב המקרים גם הגבר מבצע בגידה שגורמת לאישה להיפרד ממנו. ככל הנראה עובדה זו מסמלת את ההתחלה מחדש של האישה. באופן אישי, לי עובדה זו נראית מעט שוביניסטית היות והיא מציינת שהאישה זקוקה לפרידה מהחבר או מהבעל בכדי להגיע לעצמאות. הגיע הזמן להיות קצת יותר יצירתיים ולנסות משהו חדש.
בעיה נוספת שעולה משנים עשר של העונה הראשונה היא הכימיה בין שניים מהכוכבים של הסדרה: קאלי ת'ורן, אשר מגלמת את דמותה של ד"ר דני סאנטינו ומארק בלוקאס, אשר מגלם את דמותו של מאט. היות וקאלי היא אשה נמוכה ומארק גבוה בצורה יחסית, הרי שכאשר השניים ניצבים אחד ליד השנייה התמונה שמתקבלת לא כל כך מחמיאה ואם למארק היה גם שיער שיבה בשערותיו אפשר גם היה לטעות ולחשוב שהיא הבת שלו או משהו בנידון. עובדה זו בלטה גם בסדרה קודמת בה מארק שיחק, "באפי ציידת הערפדים", כאשר הוא שיחק את דמותו של ריילי, החבר של באפי, כלומר של שרה מישל גלר הנמוכה. גם אז זה נראה מוזר.
למרות שלכאורה קאלי ת'ורן אמורה להיות הכוכבת של הסדרה הרי שמי שגונב את ההצגה, ולטעמי הוא הכוכב של העונה הראשונה, הוא מחד ברוקס, אשר מגלם את דמותו של טרנס קינג. ברוקס עשה עבודה נהדרת וראוי לשבחים. גם כאשר היה צריך לגלות פגיעות הוא עשה זאת על הצד הטוב ביותר.
כאשר מביטים על העונה כולה לא ניתן להצביע על מאפיין שעושה אותה מיוחדת. נכון, הרייטינג של הסדרה לאורך העונה כולה היה בסדר גמור והיא אף חודשה לעונה שנייה, אבל עבור סדרה של רשת USA, אשר בדרך כלל מביאה משהו חדש ואיכותי, במקרה של Necessary Roughness, לטעמי מדובר ב"עוד סדרה", אין לה סיפור מסגרת כלשהו, אלא אם אתם מחשיבים את המתח המיני שבין דני למאט, מתח שגם נשבר לאחר עונה אחת בלבד כאשר הם מחליטים לנסות את מזלם ולפתוח במערכת יחסים. כל פרק עומד בפני עצמו ולכשעצמו הוא בסדר גמור: התסריט סביר והמשחק בסדר גמור אבל בתום 42 הדקות של הפרק שכחת שבכלל צפית בו. גרוע מכך: אין לך רצון עז להמשיך ולצפות בפרק נוסף מיד לאחר מכן. במילים אחרות, אם משודר פרק אז זה נחמד, אבל אם לא, לא קרה כלום, עוברים לסדרה הבאה בתור. וזו הבעיה הגדולה ביותר של כל סדרה: שהיא הופכת להיות אחת מיני סדרות רבות. בלי ייחוד ובלי רעיון מעניין שמושך את הצופים לאורך זמן.
לסיכום, בדרך כלל אני אוהב את הסדרות של רשת USA אבל במקרה הזה אפשר לומר שהתאכזבתי. מדובר בסדרה רגילה עם דמות ראשית לא כריזמטית במיוחד, התסריט סביר בלבד ולא מרתק לחלוטין את הצופה, כאשר אפילו בקליף האנגר של פרק סיום העונה בו (זהירות ספויילר) יורים בטרנס, הצופה לא "נופל מהכיסא".
אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לראות, אבל לא יקרה כלום אם תדלגו עליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה