שלב סיכומי עונה: The Vampire Diaries, עונה ראשונה: דוגמה מעולה כיצד ליצור אופרת סבון לנוער.

כאשר אני יושב כרגע ומנסה לערוך את מאמר סיכום העונה האחרון של העונה שעברה, כן סוף סוף סיימתי להשלים פערים, אני מוצא שמכל הסדרות שיצא לי לראות בעונה החולפת The Vampire Diaries היא החידה הגדולה ביותר בעיני.
מדוע חידה ? אתם בוודאי שואלים. התשובה שלי ברורה: קשה מאד לקטלג אותה ובדיוק על פי הקטלוג שלה צריך לסקר אותה. אם אשפוט אותה לפי אמת מידה שונה אגרום לה עוול, ולכן חייבים לזהות לאיזה ז'אנר היא שייכת.
רק אחרי שצפיתי בכל העונה הצלחתי לאבחן אותה: מדובר באופרת סבון נוספת כדוגמת 90210 או Gossip Girl, השוני הוא בכך, שהסדרה הכניסה את עולם העל טבעי ובמיוחד את נושא הערפדים ושמה אותה במרכז. אבל אי אפשר לטעות, הסדרה היא קודם כל אופרת סבון ורק אח"כ עוסקת בערפדים ובעל טבעי (אנשי זאב, מכשפות וכו'...).
אז, מה עושה אופרת סבון לסדרה טובה ? במיוחד אופרת סבון לנוער.
קודם כל ומעל לכל צריכים קאסט צעיר, רענן ובעיקר מושך. פול ווסלי בן ה 28 כסטפן ידוע כשחקן אורח במספר סדרות כגון American Dreams, Army Wives, Cane ואפילו 24. למרות שהופיע כשחקן אורח בסדרות הללו ובמיוחד בתפקיד הראשי במיני סדרה Fallen (הפרק הראשון שלה היה מעולה, השניים האחרים הרבה פחות) הרי שהוא לא מזוהה עם תפקיד כלשהו. איאן סומרהלדר אמנם זכור לנו מהסדרה Lost והוא גם מגיע עם תדמית הכוכב לגלם את דמותו של דיימון, הערפד המוחצן, אבל אם תורידו את תפקידו ב Lost גם הוא לא שיחק בסרטים ידועים או סדרות רבות, כך שגם הוא שחקן די טרי ולא משומש יתר על המידה. גם שאר הקאסט לא ממש להט על המסכים, כך שמדובר בפנים טריות יחסית.
אופרת סבון גם דורשת מציאת שחקנים או שחקניות בתפקיד הראשי שישדרגו את הסדרה. נינה דוברב בהחלט עונה להגדרה. מאז שהסדרה עלתה לשידור דוברב הפכה למוצר חם בשוק הטלוויזיה, כמעט באותה מידה שבלייק לאבלי הפכה ב Gossip Girl. היא אמנם לא מגיעה לרמת ההיסטריה שאפפה את שרה מישל גלר בימיה כ"באפי קוטלת הערפדים" אבל ההייפ התקשורתי סביבה גדול מאד. לצערי, ותאמינו לי שאני אומר זאת בצער, ההייפ של הופעתה בעונה הראשונה מגיע יותר מיופיה המדהים, והיא באמת מדהימה ביופיה, ופחות ממשחקה, אשר נראה לי מעט ילדותי.
היות ומדובר באופרת סבון לנוער, הרי שהתסריט לא ממש אמור להיות איכותי, והוא באמת לא כזה. התסריט צריך להיות מסודר, ברור ורהוט ומהבחינה הזאת הסדרה בסדר גמור. כל העונה הובילה לשלושה אירועים מרכזיים: המפגש של אלנה עם אמה ביולוגית, אירוע של האבות המייסדים והופעתה של קתרין, האישה אשר החלה את כל הסיפור. הרי היה ברור שלאחר שבמשך כל העונה דיברו על קתרין היא תופיע והצורה שבה בנו את הסיפור הייתה בסדר גמור, ניתן היה לראות את ההידרדרות במצבו של ג'רמי, את חד הממדיות של מאט, את האלמנטים של טיילר אשר יהפכו אותו מאוחר יותר למה שהוא ואת השינוי באופיו של דיימון. בכך הסדרה צריכה להוות דוגמא לאופרות סבון אחרות, ובמיוחד הדברים אמורים לסדרות כגון Gossip Girl ו 90210, אשר בעונות האחרונות נראות יותר כבלגאן אחד גדול מאשר סדרות נורמאליות. כלומר, לא צריך להיות יותר מדי תזזיתי מבחינת קצב באירועים ואפשר לעשות זאת אחרת. אני לא טוען שצריך למרוח את הרעיון כמו שקורה בעונות האחרונות של הסדרה One Tree Hill, אבל קצב האירועים צריך להיות איטי, מבוקר וברור וב The Vampire Diaries הדרישה הזאת מוצאת לפועל בצורה הטובה ביותר, אולי בגלל שהסדרה נוצרה בעקבות ספרים, כך שיש לה קו ברור, מצד שני גם Gossip Girl החלה בעקבות ספרים ותראו מה יצא ממנה, אז אולי אני טועה וזו לא הסיבה.
עכשיו, לאחר שבחנו את נושא אופרת הסבון, הבה נבחן את הסדרה כסדרת ערפדים.
אני חושב שלעד סדרות הערפדים יושוו למקור, כלומר ל"באפי ציידת הערפדים", ואני לא חושב שההשוואה הזאת תעשה איתן צדק, משום שקשה לי לראות סדרה שתוכל אפילו להתקרב למה ש"באפי" עשתה. "באפי" הייתה פורצת דרך בכל כך הרבה מובנים שמרבית מהסדרות והסרטים בתחום שבאו אחריה ניסו לחקות אותה במספר אלמנטים, ולמרות שחלקן עשו זאת בצורה טובה יותר (True Blood) וחלקן הרבה פחות (סדרת סרטי "דמדומים") הרי שהן עדיין לא התקרבו למקור וכך גם The Vampire Diaries. אבל, אם נוריד את ההשוואה של The Vampires Diaries ל"באפי" נגלה סדרה חביבה שמעבירה 42 דקות בכיף. אין לה יומרות להיות הסדרה הגדולה ביותר של זמננו, היא לא מנסה ליצור סטנדרטים חדשים או לייצר משהו חדש, אלא פשוט לייצר 42 דקות של הנאה עבור מעריצי הסדרה, שהן לרוב (ואני מדגיש לרוב ולא רק, אל תקפצו עלי אח"כ בנושא הזה !!!) נערות בגילאי 18-12.
אז, לראות או לא ?
אין ספק שהסדרה עונה על האלמנטים שהיא שמה לעצמה כמטרה להשיג: שימור אווירת הנעורים והמתח המיני בין הכוכבים, כאשר התסריט, שהוא בינוני (אבל לסדרה כזאת זה מספיק) משרת את השחקנים ולא להיפך. כלומר, התסריט בא להדגיש את היתרונות של השחקנים במקום שהשחקנים ידגישו את האיכויות של התסריט, כפי שקרה למשל ב"באפי קוטלת הערפדים". מהבחינה הזאת הסדרה היא הצלחה גדולה. לכן, אם לא לוקחים את הסדרה הזאת ברצינות גדולה ניתן גם ליהנות ממנה, אם כי קשה לי להאמין שכאשר הסדרה תרד מהמרקעים בעוד מספר שנים מישהו יזכור אותה או את פועלה, כפי שעד היום זוכרים את "באפי". אבל, עד אז, הצופים יכולים ליהנות מהקאסט הצעיר והרענן, הסיפור המעניין, התסריט הבינוני עד טוב ובמיוחד משחקנית ראשית, נינה דוברב, סקסית בטירוף.
צפייה מהנה.