לא להאמין, אבל קריסטין קרוק נמצאת על המסכים שלנו משנת 2001. אל התודעה של רבים היא פרצה בתפקיד לאנה לאנג בסדרה "סמולוויל" ולאחר מכן בדרמה Beauty & The Beast. כאשר האחרונה הגיעה לסיומה בתום ארבע עונות רבים ממעריציה חיכו לראות מה יהיה הפרויקט הבא שלה. הם לא הצטרכו לחכות זמן רב, משום שקרוק החליטה להיות חלק מצוות ההפקה וגם לשחק בתפקיד הראשי בדרמה המשפטית Burden Of Truth שרשת CBC הקנדית הפיקה. הסדרה קיבלה הזמנה לעונה שנייה.
הסיפור פשוט מאד. ג'ואנה הנלי (קרוק), עורכת דין במקצועה ושותפה זוטרה במשרד של אביה, חוזרת אל עיירת ילדותה מילווד בכדי לטפל בבעיה של אחד הלקוחות שלהם. מסתבר שמספר נערות בבית הספר מתחילות לסבול מעוויתות. בתחילה חושבים שמדובר בחיסון שהן עברו, אך ג'ואנה מצליחה להוכיח שהלקוח שלה, אשר היה אחראי לחיסונים, לא אשם. ג'ואנה מחליטה להישאר ולנסות לברר מה הגורם למחלה, אך עם הזמן מגלה שהיא צריכה להתמודד עם שדים מעברה ובמיוחד עם ההשלכות של מעשיו של אביה, כאשר הייתה נערה. היא חוברת לבילי קרופורד (פיטר מוני), עורך דין מקומי אותו היא מכירה מימי התיכון, ולדיאן (ניקולה קוררה דאמוד), החברה הכי טובה שלה מימי התיכון אותה לא ראתה כמעט שני עשורים.
צריך לומר זאת כבר מההתחלה. זו סדרה של נשים עבור נשים, אשר שמה במרכז נשים (ואיך אומר ג'רי סיינפלד: לא שיש בזה משהו רע...) כמעט כל הדמויות המרכזיות בסדרה הן נשים: הנלי, דייאן, לונה (סטאר סלייד), חמש הנערות שבמרכז התביעה והנשים לשעבר עמן אביה ניהל רומנים בעבר. הנשים הן אלו שמניעות את העלילה והגברים נמצאים שם בכדי להיות תמונת המראה שלהן.
בילי הינה דמות שחטאה בעברה (קיבל שוחד ולכן חזר לעיירה), שכמעט ולא מצליחה בכל פעולה ללא עזרתה של ג'ואנה. אלן (בנג'מין איירס), החבר לשעבר של ג'ואנה מתגלה כחסר עמוד שדרה בתחילה כעושה דברו של אביה של ג'ואנה, מהלך שגם עולה לו בליבה של ג'ואנה (ומהר מאד בתחילת הסדרה) ולאחר מכן, כאשר הוא כבר עובר לצד של הטובים, הוא גם נופל בפח של אביה של ג'ואנה ולא מצליח לסייע עד אשר הוא מתפוגג לו מחייה של ג'ואנה לקראת הסוף. ודרך אגב, כך מתנהג אדם מאוהב ? ואיך אפשר בלי בן מתיסון (דיוויד לורנס בראון), האיש שבבעלותו המפעל אשר גרם לכל המחלות, משום שהחליט לזרוק פסולת רעילה בכל רחבי העיר. ודיוויד הנלי (אלכס קרטר), אביה של ג'ואנה, עורך הדין חסר המצפון.
כפי שאני רואה את הדברים, הגזימו בחלוקה הזאת. לפי דעתי, תמיד כאשר נטייה ברורה לכיוון אחד הסיפור לא מסופר בצורה נכונה. היו צריכים לחשוב על כך, במיוחד כאשר סיפור האהבה המשני בעונה זו הינו סיפור אהבה לסבי בין לונה למולי (שרה תומפסון), אחותו של בילי. ודרך אגב, דווקא סיפור זה סופר בצורה יפה מאד. לא עוד הסיפור הרגיל והמשומש של יציאה מהארון של צמד נערים או נערות, אלא פשוט סיפור אהבה. הבעיה היא, שבעוד שסטאר סלייד עשתה עבודה מעולה בגילום דמותה של לונה, הרי שנדמה היה ששרה תומפסון מדקלמת את השורות שלה.
אלמנט שאולי רבים לא יאהבו, אך עבורי היה נכון מאד היה אי הכניעה לתכתיבים כל כך נדושים של רומן בין שתי הדמויות הראשיות, במקרה הזה מדובר בג'ואנה ובילי. נכון, יצרו מעין משולש רומנטי בין אלן, ג'ואנה ובילי, אבל לא באמת. כבר מההתחלה הראו כיצד אין קרבה יתרה בין ג'ואנה לאלן, גם כשהם ביחד ואילו בין בילי וג'ואנה, למרות שכביכול מנסים להראות שיש ניצוצות בין השניים ובילי מנסה לשכנע אותה להישאר בסוף העונה ולא לעזוב את העיירה, אך בשום שלב הם לא מממשים את הניצוצות. בשל כך, כל תשומת הלב היא אל תיק החקירה, הנערות שסובלות ובעיקר ההתמודדות של ג'ואנה עם חטאי אביה וההבנה העצמית של ג'ואנה כיצד היא רוצה לא להמשיך להיות כמוהו, בניגוד גמור לצורה שבה היא מגיעה לעיירה.
אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לראות, אך לא חייבים. מדובר בדרמה משפטית מהסוג שראינו פעמים רבות. היא לא מחדשת כמעט דבר. ולא, העובדה שנשים במרכז היא לא אירוע יוצא דופן.
צריך גם להדגיש: לא כל שחקנית יכולה להחזיק סדרה על גבה וקריסטין קרוק, בפעם הראשונה בקריירה שלה, מוכיחה שיש לה את זה, כאשר היא ממגנטת בכל רגע שהיא על המסך.
לטעמי, אפשר היה לשפר את הסדרה. אפשר היה להסתפק בשמונה פרקים בלבד, להגביר את חלקם של הגברים בסדרה ובמיוחד את הערך שלהם ובכך אולי גם למשוך צופים גברים רבים יותר, משום שכפי שהיא יצאה לפועל היא דרמה של נשים, בכיכובן של נשים עבור נשים. מצד שני, אם זו הייתה הכוונה אז הן השיגו אותה.
עצה קטנה, למי שצופה בסדרה, כדאי לו לראות אותה ברצף.
3 תגובות:
מה דעתך על הסדרה השיר שלנו? מה אתה חושב על המשחק של השחקניות והשחקנים שם?
אני חושב שראיתי פרק אחד מהסדרה ועברתי הלאה. אני אוהב את קריסטין קרוק - היא נחמדה ויפה, אבל יש יותר מדי סדרות כמו זאת ואין כל דבר מיוחד בה. היא מתאימה יותר להולמרק לדעתי. (הסדרה, לא קריסטין קרוק)
לגבי השיר שלנו,
סדרה נחמדה שדי הגיעה למיצוי בתום העונה הראשונה ולכל היותר השנייה, אך נחלבה קצת יותר מדי (עונות 3 ו 4 היו מיותרות לחלוטין).
לגבי השחקנים, הסדרה הוכיחה כמה נינט טייב היא לא באמת שחקנים. רן דנקר התקדם להיות שחקן סביר פלוס, על מיה דגן אין לי מילה אחת רעה להגיד. אפרת בוימוולד היא פיספוס, כך גם לגבי רונה לי שמעון שהייתה יכולה להגיע רחוק יותר. אושרי כהן שחקן בסדר גמור (אהבתי מאד את "ניו יורק"). אניה בוקשטיין היא אוברייטד ברמות, ענת מגן שבו מתאימה יותר לקומדיה. דנה עדיני שחקנית מעולה וחבל שלא רואים אותה יותר. אלי אלטוניו שחקן ממוצע בלבד ויש לו טייפ קאסט. ולבסוף, מישהו שמע מה אליענה בקיר (שעד לפני פחות מעשור הייתה שם גדול בתעשיה) עושה היום ?
הוסף רשומת תגובה