שלב סיכום עונה: Turn, עונה שנייה: עוד מאותו דבר

רשת AMC קיבעה את עצמה בשנים האחרונות כרשת איכותית. מהבחינה הזאת העונה הראשונה של הסדרה Turn הייתה המשך לסדרות איכותיות כגון The Walking Dead או Mad Men. העובדה שהופכת את הסדרה לאיכותית היא התסריט שלה, אולם זו גם אחת הצרות הגדולות ביותר של הסדרה, משום שהחל מהפרק הראשון שלה היא מצטיירת ככבדה מאד ולא קלה לצפייה, בניגוד לסדרות אמריקאיות רבות. המצב לא משתנה גם בעונה השנייה.

הסדרה, אשר מתרחשת בתקופת המהפכה האמריקאית ברבע האחרון של המאה ה 18, עוקבת אחר מעשי הריגול של שני הצדדים, האנגלים ובראשם הדמות של ג'ון אנדרה. ובצד השני ניתן להבחין שבראש טבעת הריגול של המתיישבים האמריקאים נמצא ג'ורג' וושינגטון, האיש אשר יצר את ארה"ב. אם כי, העלילה מתמקדת במספר דמויות אברהם וודהאל, אשתו מרי, בעלת הפונדק אנה שהיא גם המאהבת שלו, מבריח בשם קיילב וקצין בצבא המתיישבים בשם בן.

העונה השנייה של הסדרה לא מציגה נקודות שיא או נקודות שפל, אלא ממשיכה את אירועי סוף העונה הראשונה. אברהם מקבל על עצמו בכל הכוח את היותו מרגל ואף מגייס במהלך העונה מקור בשם רוברט טאונסנד (ניק ווסטרייט), שלימים יהפוך לאחד המרגלים הידועים בהיסטוריה האמריקאית. מרי מתחילה לקבל לאיטה את עבודתו של בעלה, במיוחד לאחר שהלה נאסר. קיילב ובן ממשיכים להצליח במחנה האמריקאי ורק אנה מתחילה להשתנות מעט כאשר היא מפתחת רגשות כלפי המפקד האנגלי באזור, היוליט (בורן גורמן). בצד האמריקאי, ג'ון אנדרה מוכיח את עצמו, כאשר הוא מצליח להערים על המודיעין האמריקאי ולהרוג את היועץ החשוב ביותר שלהם בתחום.

אולם, שני האלמנטים שכדאי לקחת מהעונה השנייה של הסדרה, שני הסיפורים המעניינים בעונה זו, לא קשורים דווקא לדמויות המרכזיות, אלא לדמויות של ג'ורג' וושינגטון ובנדיקט ארנולד. בעונה זו מרחיבים מאד את דמותו של וושינגטון ומציגים את האופי שיצר לו את השם הגדול בהיסטוריה האמריקאית, את חוכמתו, הבנתו, היותו ג'נטלמן, אבל מצד שני גם את חסרונותיו, כאשר הלה טועה בהבנת סיטואציה ובכך גורם למותו של היועץ לענייני מודיעין, או כאשר הוא מתלבט לפני החלטה חשובה.

הסיפור השני המעניין הוא ההתחלה של אחד הסיפורים הידועים ביותר של המהפכה האמריקאית, בגידתו של הגיבור האמריקאי בנדיקט ארנולד (אוון יאומן). הנקודה הבעייתית בסיפור הוא השימוש בשחקנית קסניה סולו (Lost Girl), אשר מגלמת את דמותה של פגי שיפן, האישה שתגרום למפלתו. הבעיה היא, שסולו, מלבד עיניים מדהימות ביופין, לא הוכיחה כישרון משחק יוצא דופן עד כה וגם בסדרה הזאת לא מותירה רושם חזק. כמו כן, לא בטוח שדווקא הליהוק של יאומן הוא הנכון לדמותו של ארנולד.

וזו גם הבעיה המרכזית של הסדרה. במידה והדמויות המרכזיות שלה הן לא מוקד האטרקציה של הסדרה אזי היא נמצאת בבעיה. משום שלעונה אחת אפשר להתמקד בדמויות המשנה (עד כמה שאפשר להגיד שוושינגטון וארנולד הן דמויות משנה), אבל לאורך זמן זה לא כל כך בריא לסדרה. הבעיה היא שהשחקנים שמגלמים את הדמויות הראשיות לא מספיק כריזמטיים בכדי למקד את תשומת הלב. בעונה הראשונה התסריט המעולה הסתיר זאת, אולם בעונה השנייה הוא כבר לא מצליח בכך.

אז, לראות או לא לראות ?

עדיין מעניין לצפות בסדרה, בעיקר עבור חובבי ההיסטוריה, אשר מעניינים להבין את הלך הרוח של התקופה, ו\או חובבי דרמות הריגול בסגנון ספרי ג'ון לה קארה (מי שלא קרא מוזמן לנסות, גם הספרים הללו לא קלים לקריאה). הסיפורים של וושינגטון וארנולד, וגם זה של טאונסנד, מצליחים לספק את ההתעניינות עבור הצופים הנחוצה לעונה זו (שאר הסיפורים ממש לא). אולם, עדיין צריך להבין שמדובר בסדרה לא קלה לצפייה וצריך להיות בהלך רוח נכון לצפות בה. בשל כך, לא ברור מדוע היא שודרה בארה"ב בתקופת האביב-קיץ, כאשר היא מתאימה יותר לתקופת החורף. עונה זו היא גם תמרור אזהרה למפיקים, שאולי כדאי להעביר בעונה השלישית את הפוקוס מהדמויות הראשיות אל דמוית המשנה, משום שהדמויות הראשיות לא מצליחות לספק את הסחורה.