שלב סיכום עונה: Revenge, עונה שלישית: הבעיה והפתרון הזמני

למרות שרבים מצופי הסדרה אולי לא יודו בכך בפה מלא, אבל שאר הצופים האובייקטיביים יודעים זאת טוב מאד, בכל קנה מידה העונה השנייה של הסדרה Revenge הייתה אכזבה גדולה, בוודאי בשל העובדה שהעונה הראשונה שלה הייתה מופתית. מפיקי הסדרה ניסו לשחזר את הצלחת העונה הראשונה בכך שעשו הכל "בגדול". הוספת דמויות כגון איידן מת'יס והדבקת רומן לאמילי\אמנדה, הפיכת סיפור הנקמה של אמנדה למסובך על ידי כך שהתברר שיש תאגיד גדול מאחורי כל הסיפור של הפלת מטוס 197 והפללת דיוויד קלארק ועוד...אולם, כפי שצופי הסדרה "מלרוז פלייס" גילו בשנות התשעים, הפיכת הסיפור לבומבסטי לא בהכרח מלמד טובות על הסדרה. זה יכול להחזיק מעמד למשך זמן מוגבל, אולם הצופים משתעממים מהר מאד ואז בפני המפיקים ניצבת שאלה: מה לעשות הלאה ?

מפיקי הסדרה "מלרוז פלייס" פתרו את הבעיה בכך שבכל עונה ניסו להפוך את הסיפור לגדול יותר ואז הריגוש נעלם לגמרי מהר מאד, בדיוק כפי שצופי הסדרה "נמלטים" גילו לאחר עונה אחת בלבד. מפיקי הסדרה Revenge נקטו בעונה השלישית בגישה שונה. הם הבחינו בטעויות שעשו בעונה השנייה וניסו לחזור לפורמאט שעבד להם בעונה הראשונה: סיפור הנקמה הפשוט של אמילי\אמנדה במשפחת גרייסון. הבעיה היא, שעד לארבעת הפרקים האחרונים של העונה זה לא הצליח להם והייתה תחושה שהמפיקים "טוחנים מים" וממחזרים חומרים.

מה היו הסיבות לכך ?

ראשית, מפיקי "מלרוז פלייס" הבינו בתחילת העונה השנייה שלהם, שלאחר שהם עשו את הצעד ועברו לסדרה שרוצה לעשות הכל בגדול, קשה מאד "להחזיר את הג'יני לבקבוק" (למי שלא הבין, הכוונה היא לחזור אחורה). הדבר משול לחיה פראית שטועמת דם אנושי בפעם הראשונה ולכן לעולם לא יהיה בטוח לחיות לצידה. ברגע שמעריצי הסדרה חוו את הריגוש, לחזור אחורה לקצב הרגוע של העונה הראשונה היה מאכזב. במידה והקצב היה נמשך כך מהעונה השנייה זה היה מובן, אבל זה לא המקרה.

כיצד ניתן להבחין בכך ?

ארבעת פרקי סיום העונה, אותם אפשר להכניס כקטגוריה נפרדת משאר העונה. בארבעת הפרקים הללו חוזר הטירוף שליווה את הסדרה בעונה השנייה (זהירות ספויילרים): פסקל למרשל, איש התקשורת הגדול נרצח על ידי קונראד גרייסון, בתו מרגו מגלה את האמת על אביה, שרלוט נחטפת ומגלה את האמת על הוריה וגורמת לכך שקונראד ייעצר, ויקטוריה מגלה את האמת אודות אמילי, קונראד מוברח מבית הכלא, ויקטוריה רוצחת את איידן, אמילי מכניסה את ויקטוריה לבית המשוגעים, ג'ק מובא לחקירה בחשד למעורבות בחטיפתה של שרלוט ולבסוף, דיוויד קלארק "חוזר מהמתים" ורוצח את קונראד. האירועים הללו מתרחשים בניגוד גמור לאיטיות שבה מתנהלת העונה כולה, ואולי בשל כך גם האפקט של הפרקים הללו הוא כה חזק. ברגע שזה קורה הרמה בהחלט עולה, אולם מדובר בפתרון זמני.

מדוע מדובר בפתרון זמני ?

משום שקשה לראות אפשרות שההתנהלות של העונה השלישית תחזור גם בעונה הרביעית. במידה וגם בעונה זו יחזרו לאותו קצב איטי שאפיין את העונה השלישית ורק בסוף העונה קצב העניינים יוגבר קשה להאמין, שלאחר סיום העונה השלישית הצופים יוכלו לחזור לאותו מצב ולא יזנחו אותה. מצד שני, במידה ויחליטו בהפקה להמשיך עם קצב העניינים האינטנסיבי של סיום העונה השלישית, במיוחד לאור החזרתה לחיים של הדמות של דיוויד קלארק, בהפקה למעשה מתחייבים לקו מסוים שהם כבר לא יוכלו לחזור ממנו. יכול מאד להיות, שבמידה וירידת נתוני הרייטינג בשתי העונות הקודמות תמשך ואז ברשת יקבלו את ההחלטה עבור ההפקה ויסיימו אותה בתום העונה הרביעית, כאשר יהיו לה את 88 הפרקים הנחוצים לסינדיקציה. ואז, בהפקה יקבלו אור ירוק לרוץ ב"הילוך רביעי" עד סוף הסדרה.

סיבה נוספת לבעייתיות של העונה השלישית היא ההיעדרות של מספר דמויות. בראש ובראשונה, חיסול הדמות של דקלן הייתה קריטית בשל העובדה שלצד הדמות של ג'ק מדובר ב"דמות מייצבת" לעומת הטירוף של משפחת גרייסון ואפילו אמילי, נולן ובעונה השנייה גם איידן. כמו כן, היעדרות הדמות של דקלן גרמה לכך שגם ג'ק, למרות שהוא עדיין נחשב לדמות מוסרית, מתחיל לנטות מעט ל"צד האפל", לדוגמא כאשר הוא פועל ביחד עם אמילי נגד מרגו ואביה, או למרות שיש לו הסתייגויות מחטיפתה של שרלוט הוא עדיין נשאר באזור.

איבוד דמותו של דקלן גם גרמה לכך, שעד לפרקי סיום העונה, דמותה של שרלוט הפכה לדמות משנית. נכון, השחקנית שמגלמת את דמותה (קריסטה בי אלן) היא שחקנית בינונית במקרה הטוב, אבל האיזון שהיה בסדרה הופר כמעט לחלוטין והתמקד, למרות ניסיונות כושלים (כגון סיפורו של פטריק, בנה של ויקטוריה או חזרת אמו של ג'ק) כולו בסיפור הנקמה של אמילי\אמנדה. גם הניסיון לשנות את המראה החיצוני שלה מעט (התסרוקת בעיקר) בכדי לבגר אותה, נכשל.

אפשר להוסיף לבעייתיות גם את חיסול הדמות של אמנדה בעונה השנייה, אשר שלחה את ג'ק מעט אל הצד האפל ובכך, באופן מעשי, אין דמות אחת חיובית לחלוטין בסדרה, אפילו לא זו של דיוויד קלארק, שבפרק סיום העונה רוצח את קונראד. הסדרה הפכה לאופרת סבון מהסוג שכבר ראינו כל כך הרבה פעמים. למרות שלסדרה עדיין יש סיפור מסגרת הרי שהייחוד שלה, שהושג בעונה ראשונה פנטסטית נעלם והיא הפכה לעוד אחת ברשימה.

לרשימה הנעדרים ניתן להוסיף את דמותה של אשלי (אשלי מדקו), אשר כיכבה בשתי העונות הראשונות ולאחר הפרק הראשון של העונה השלישית עזבה את הסדרה.

בעיה מרכזית שלישית בעונה זו נעוצה בליהוק של דמויות המשנה. ליהוקה של גייל אוגריידי בתור אמו של ג'ק עוד היה סביר, אולם ליהוקו של ג'סטין הארטלי בתור פטריק היה גרוע, בשל העובדה שליהוקו למעשה הראה שבהפקה מלהקים לפי מראה ולא לפי משחק, וההוכחה הגדולה ביותר הייתה ליהוקה של קארין ואנסה בתור מרגו. בהפקה חיפשו כנראה שחקנית בעלת מבטא צרפתי שנראית טוב ולכן היא לוהקה, משום שהכמיה בינה לבין ניק וצ'סלר (ג'ק) או בינה לבין ג'ושוע באומן (דניאל) הייתה פשוט גרועה ולא נראה שהיה ביניהם בכלל מתח מיני. מדובר בבעיה רצינית היות ומרגו חברה של ג'ק כמעט לאורך העונה כולה ובסופה היא כביכול נוטה אל דניאל. הצופים רואים זאת כמעט מהרגע הראשון. לפעמים קשה להבין כיצד הצופים מהצד מבחינים בכך מהרגע הראשון ואילו המלהקים, שזו אמורה להיות העבודה שלהם, לא. ודרך אגב, מה זאת התסרוקת המכוערת שעשו למרגו ? נכון, היא אמורה להיות צרפתיה, אבל השיער שלה נראה כמו פאה.

דרך אגב, בעונה זו צריך גם להצביע על כוונת התסריטאים. ידוע שבהפקת סדרות אוהבים סגירת מעגלים ולכן ניתן כבר להבחין שהפכו את הדמות של דניאל לקונראד החדש, ומאחר שדמותה של אמילי היא מעין מראה לדמותה של ויקטוריה (הרי גם אמילי ובמיוחד איידן מודים שאמנדה קלארק הישנה מתה ולאחר שאמילי מאבדת את אמנדה, את היכולת להביא ילדים לעולם וגם עם מותו של איידן בתום העונה היא מאבדת לחלוטין את מעט התמימות שאפיינה אותה) נוצרים מעין סגירות מעגלים.

אז, לראות או לא לראות ?

עדיין התשובה היא לראות ומשתי סיבות. ראשית, סוף העונה מפצה לחלוטין על עונה בינונית ומטה וקשה יהיה להגיע אל סוף העונה מבלי לצפות בכולה. וכמו כן, זו חוויה לצפות באמילי ואן קמפ ומדלן סטו ובדינמיקה ביניהן, למרות שעושה רושם שניכר על אמילי שחדוות המשחק שאפיינה אותה בעונה הראשונה מתפוגגת. דבר אחד ברור לאחר שלש עונות: נמאס כבר שכל עונה נפתחת בסצינה שמתרחשת מספר שבועות לאחר מכן ואז לאט לאט מגיעים לאותה נקודה בזמן. זה היה נחמד בעונה הראשונה, היה בסדר בעונה השנייה, אולם בעונה השלישית זה כבר היה מוגזם. נכון, מדובר בנקודה חשובה בסיפור, אולם הגיע הזמן להפסיק עם האלמנט הזה, בהפקה למעשה מצאו שיטה ליצור מתח, אבל השיטה כבר ממוחזרת יותר מדי פעמים.